1נבואה בתחלת ימי אחז בבוא מלך ארם ומלך ישראל להלחם על ירושלים, והמלך והעם יראו מהם מאד, והנביא מבשר כי לא תקום עצתם, וגם יהיו הם עצמם לבז למלך גדול מהם, הוא מלך אשור.2ויהי בימי אחז, פקח מלך בשנת מות המלך עזיהו שנת כ"ב למלכו, ומלך עשרים שנה, ויותם מלך י"ו שנים, א"כ לא מלך פקח בימי אחז רק ד' שנים, א"כ הענין המסופר פה היה באחת מארבע השנים הראשונות למלכות אחז, והוא מה שכתוב במלכים ב' י"ו ה' אז עלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושלם למלחמה ויצורו על אחז ולא יכלו להלחם. אבל מה שכתוב בדברי הימים ב' כ"ח ויתנהו ה' אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד מלך ישראל נתן ויך בו מכה גדולה, ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד, היה קודם לכן, ונראה כי עכשו נגשו מלך ארם ומלך ישראל למלחמה על עיר ירושלם ולא יכלו להלחם עליה, כי ראו שלא יוכלו ללכדה, כי עיר חזקה היא מאד, ותמהו בראותם אותה ונבהלו נחפזו, וחזרו לארצם. ונראה לו כי על המאורע הזה נוסד מזמור מ"ח גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו, יפה נוף וגו', אלהים בארמנותיה וגו', כי הנה המלכים נועדו מלך ארם ומלך ישראל עברו יחדיו להלחם עליה, המה ראו כן חוזק העיר, תמהו, נבהלו בחפזו, רעדה אחזתם שם וגו' וחזרו לאחור מבוהלים ודחופים כאלו מלאך ה' דוחה אותם ברוח קדים אשר ברוב כחה תשבר אפילו אניות תרשיש ואז האויבים בשובם אחור אמרו בלבם כאשר שמענו כן ראינו.בעיר ה' צבאות וגו', דמינו אלהים חסדך בקרב היכלך גם אלה דברי האויבים, והטעם ממה שראינו הדרת עיר ה' ותפארת גדולתה אשר נפל פחדה עלינו בבואנו להלחם עליה, אנחנו מדמים ומציירים בלבנו במה יהיה גדול חסד ה' אשר יתראה ליראיו ועבדיו בקרב היכלו, שישמע ה' את תפלתם אשר יתחננו אליו במקום ההוא, כשמך אלהים וגו' הם דברי המשורר שאומר כי על ידי התשועה הזאת תתפרסם גדולת ה' בין העמים הרחוקים, ישמח הר ציון וגו', סבו ציון וגו', המשורר מהתל באויבים ואומר להם מאחר שבאתם להלחם על ירושלם ולא יכלתם להלחם סבו אותה וראו אותה מבחוץ כדי שתוכלו להגיד יפיה לאנשי ארצכם,.באופן שישאר הדבר למזכרת אצלם עד דור אחרון. ואח"כ המשורר חותם ואומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד וגו'.