מקור ישעיהו ס״א
1 ר֛וּחַ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה עָלָ֑י יַ֡עַן מָשַׁח֩ יְהֹוָ֨ה אֹתִ֜י לְבַשֵּׂ֣ר עֲנָוִ֗ים שְׁלָחַ֙נִי֙ לַחֲבֹ֣שׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֔ב לִקְרֹ֤א לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ׃
2 לִקְרֹ֤א שְׁנַת־רָצוֹן֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְי֥וֹם נָקָ֖ם לֵאלֹהֵ֑ינוּ לְנַחֵ֖ם כׇּל־אֲבֵלִֽים׃
3 לָשׂ֣וּם לַאֲבֵלֵ֣י צִיּ֗וֹן לָתֵת֩ לָהֶ֨ם פְּאֵ֜ר תַּ֣חַת אֵ֗פֶר שֶׁ֤מֶן שָׂשׂוֹן֙ תַּ֣חַת אֵ֔בֶל מַעֲטֵ֣ה תְהִלָּ֔ה תַּ֖חַת ר֣וּחַ כֵּהָ֑ה וְקֹרָ֤א לָהֶם֙ אֵילֵ֣י הַצֶּ֔דֶק מַטַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לְהִתְפָּאֵֽר׃
4 וּבָנוּ֙ חׇרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם שֹׁמְמ֥וֹת רִאשֹׁנִ֖ים יְקוֹמֵ֑מוּ וְחִדְּשׁוּ֙ עָ֣רֵי חֹ֔רֶב שֹׁמְמ֖וֹת דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
5 וְעָמְד֣וּ זָרִ֔ים וְרָע֖וּ צֹאנְכֶ֑ם וּבְנֵ֣י נֵכָ֔ר אִכָּרֵיכֶ֖ם וְכֹרְמֵיכֶֽם׃
6 וְאַתֶּ֗ם כֹּהֲנֵ֤י יְהֹוָה֙ תִּקָּרֵ֔אוּ מְשָׁרְתֵ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ יֵאָמֵ֖ר לָכֶ֑ם חֵ֤יל גּוֹיִם֙ תֹּאכֵ֔לוּ וּבִכְבוֹדָ֖ם תִּתְיַמָּֽרוּ׃
7 תַּ֤חַת בׇּשְׁתְּכֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה וּכְלִמָּ֖ה יָרֹ֣נּוּ חֶלְקָ֑ם לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לָהֶֽם׃
8 כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֹהֵ֣ב מִשְׁפָּ֔ט שֹׂנֵ֥א גָזֵ֖ל בְּעוֹלָ֑ה וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙ בֶּאֱמֶ֔ת וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃
9 וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים כׇּל־רֹֽאֵיהֶם֙ יַכִּיר֔וּם כִּ֛י הֵ֥ם זֶ֖רַע בֵּרַ֥ךְ יְהֹוָֽה׃ פ
10 שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃
11 כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃
פירוש שד"ל על ישעיהו ס״א
1 רוח אדני ה' עלי, הנביא מדבר על עצמו, והיא כהקדמה למה שהוא בא לומר; כלומר מה שאני בא לומר הם דברי ה', למה? כי הוא משח אותי לבשר ענוים, והוא שלחני לחבוש וכו' וכו'; וזאת כוונת בעל הטעמים שנתן האתנח תחת עלי, ולאסורים פקח-קוח, מלה אחת היא, אעפ"י שהיא כתובה בשתים, כמו עגלה יפה-פיה רא"בע רד"ק Vitringa, Coccejus וגיז' והכוונה פקיחת עינים לראות אור, כטעם לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר, ונראה כי כן דעת יונתן שתרגם אתגלו לניהור, ופקחקוח על גֺדל הפקיחה, כלומר על רבוי האור שיבא נהם, כמו יפה-פיה, יָפְיָפִיתָ. ור' יוסף קמחי פירש שתי מלות, פקח קוח, פתח מאסר, קוח מן לקח, לפי שהאסורים לקוחים וכלואים בו, ולודוביקוס De Dieu ואחריו רוז' פירשו מלשון כושי שקוראים לבית הכלא מוֺקַח, וכל זה לא יתכן, כי שרש פקח לא נמצא על שום פתיחה, אלא על חושֵי האדם, העינים והאזנים.
2 לקרא שנת רצון לה', הזכיר שנה כנגד מה שאמר לקרוא לשבויים דרור, שהיא מליצה לקוחה משנת היובל רוז' וגיז' והנה שנת רצון לטובים, ויום נקם לרעים.
3 לשום לאבלי ציון, מה שיזכיר, ואח"כ מפרש לתת להם וגו'.
4 פאר, על הראש, כמו פארי המגבעות שמות ל"ט כ"ח, תחת אפר שהיו האבלים נותנים על ראשם.
5 פאר תחת אפר וכו', וכן למעלה תחת הנחשת וכו', מצאנו הדרך הזה והאריכות הזאת לישעיה גם למעלה ג' כ"ג והיה תחת בשם מק יהיה וכו'.
6 שמן ששון, כמו על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך תהלים מ"ה ח' שמן טוב המביא לששון.
7 אילי הצדק, מל' כי יבושו מאלים אשר חמדתם, ומטע ה' מוכיח רש"י ראב"ע רד"ק ורוז' וגיז', וטעם אלי הצדק אילנות קיימים לדורי דורות, כמו שהוא האילן הנקרא terebinthus, עיין למעלה א' כ"ו.
8 שממות ראשנים, שממות דור ודור, כל זה לא יתכן על גאולת בבל, אלא על הגאולה העתידה.
9 שממות ראשנים. שממות ימים ראשונים.
10 ועמדו זרים, למעלה דבר על ישראל בלשון נסתר לשום לאבלי ציון לתת להם, וקרא להם, ובנו חרבות עולם, וכאן מדבר עמהם לנכח, שאם היה אומר ועמדו זרים ורעו צאנם, היה הקורא נשאר רגע אחד בספק, צאנם של מי?
11 ואתם כהני ה' תקראו, אחר שהאומות יביאו לכם עשרם וישרתו אתכם, יהיה גורלכם כחלק הכהנים שאינם צריכים לעבוד האדמה, אלא נוטלים התרומה והמעשר ושאר מתנות.
12 ובכבודם תתימרו, כמו יתאמרו כל פעלי און תהלים צ"ד ד', תתכבדו בכבודם רא"בע ור"דק דון יצחק וגיז', ורבנו סעדיה ור"שי ורוז' פירשו ל' תמורה, תכנסו תחתם בכבודם; ואולי אפשר ג"כ לפרש תתימרו מל' מריא, כמו תְדֻשָנו, וכן תרגם יונתן תתפנקון.
13 תחת בשתכם משנה, תחת בשתכם שהיתה משנה, כלומר כפולה ומכופלת, כלומר גדולה בתכלית, כמו ומשנה שברון שברם ירמיה י"ז י"ח, ותחת שהיו הגוים מרננים ואומרים עליכם חלקם של אלו אינו אלא כלמה, לכן בארצם וגוו Vitringa, Diodati ורוז', ולפ"ז יובן למה התחיל לנכח וסיים לנסתר, כי אחר שאמר שהגוים היו אומרים כלמה חלקם של אלו, אמר גם הוא לנסתר לכן חלקם של אלו יהיה זה, שבארצם משנה יירשו, טובה כפולה יירשו; ורא"בע רד"ק וגיז' פירשו תחת בשתכם יהיה לכם משנה, ותחת כלמה ירנו בחלקם הטוב, ולפ"ז אין טעם לשנוי הלשון מנכח לנסתר, גם תבת לכן לא תתישב, ועוד הנה העקר חסר, כי מי יאמר שהכוונה במשנֶה משנה טובה, ומשמעות הלשון אינו אלא משנה בושה.
14 שנא גזל בעולה, כ"כ אני אוהב משפט שאני שונא הגזל גם אם יביאו ממנו עולות לפני, כטעם והבאתם גזול מלאכי א' י"ג היירונימוס ורש"י רא"בע ור"דק, ויונתן ולודוביקוס De Dieu ורוז' וגיז' פירשו לשון עַוְלָה, ולפ"ז לא תתישב הב"ית, והי"לל ועולה.
15 שוש אשיש, דברי ירושלים, כתרגום יונתן.
16 מעיל צדקה, הצלחה, ע' למעלה נ"ט ט'.
17 יעטני, אחר שלא מצאנו שרש יעט, אלא עטה, לא אדע למה לא נקדו יַעֲטֵנִי, ויהיה הפעיל כמו הלבישני, כי הקל לא יפול אלא על הלובש, ועל המלביש אומרים הֶעֱטָה, כמו העטית עליו בושה תהלים פ"ט מ"ו, ויהיה הלבשני עבר ויעטני עתיד, כמו למטה ס"ג י"ו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו; ונראה כי בעלי הנקוד חשבו כי שרש יעט נבדל משרש עטה, כי עטה נאמר על הלובש ויעט על המלביש.
18 כחתן וגו', חוזר לתחלת הפסוק, שוש אשיש כחתן.
19 יכהן פאר, בשעה שיש לו בראשו פאר ככהן, וכאלו הוא מְכַהֵן מצד אותו פאר שהוא מבגדי כהונה; ואולי תחלת הנחת מלת כהן היתה להורות מי שהוא לבוש בגדים יקרים ונבדלים משאר העם, כטעם ויעשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי שמות כ"ח ד', ובל' סורי כהינותא ענינו עושר.
20 כי כארץ תוציא צמחה, פתאום, שלא יוודע מה בבטן הארץ קודם שיצמח.