שד"ל על ישעיהו נ״ד

1 רני עקרה לא ילדה, מדבר על ירושלם, וממשיל אותה לאשה, והאל בעלה, וישראל בניה, ומדבר על הגאולה העתדה.

2 עקרה לא ילדה, לא עקרה ממש, כי כבר ילדה בנים ממי קדם, אבל בימי הגלות הרי היא כעקרה וכאלו מעולם לא ילדה ולא חלה, כי היא שוממה ובלי בנים.

3 מבני בעולה מבני שאר ערים הנושבות הנמשלות לאשה היושבת בשלום עם אשה ובניה; ולדעת גיז' הכוונה רבים יהיו בני ישראל בשובם מן הגלות ממה שהיו בהיותם על אדמתם. והנה הרבוי הגדול הזה יתכן בגאולה העתידה, כי בארץ הגלות התרבו ישראל, ולא יתכן בגאולת בבל, אפילו אם היו חוזרים כלם, כי לא אָרְכָה להם הגלות עד שיוכלו לפרות ולרבות כנגד מה שאבדו מהם במלחמות נבוכדנאצר, ועוד רבים הלכו למצרים עם ירמיה; ורחוק שיכלול במספר בני שוממה גם הגרים שהיו נספחים עליהם.

1 הרחיבי מקום אהלך, המשיל ירושלם לאשה היושבת באהל, ואומר לה כי צריך שתרחיב אהלה לרוב בניה אשר יבאו לה.

2 יטו, צַוִי לאחרים שיטו אותן.

3 משכנותיך , רבים במקום יחיד, לתפארת המליצה, כמו עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב תהלים קל"ב ה', והוא לקברות יובל איוב כ"א ל"ב גיז', וזה מצוי הרבה בשירי ר' יהודה הלוי וחבריו.

1 כי, הוא פירוש המשל הקודם, וטעמו כי לא תספיק א"י לרוב השבים מן הגלות.

2 גוים יירש, יירש ארצות שהיו בימי קדם יושבים בהם גוים נפרדים, והן סביבות א"י שהיו בהן אדום עמון ומואב וארם ושאר גוים.

3 יושיבו, מצאנו שרש ישב בבנין הקל על הערים והארצות, והכוונה שהן נושבות, שהן מקום ישוב, כמו ארץ מלחה ולא תשב ירמיה י"ז ו', ואשקלון לא תשב זכריה ט' ה', וכאן אמר בהפעיל זרעך יעשו הערים הנשמות נושבות.

1 כי בשת עלומיך, הצרות שעברו עליך בימי קדם קודם הגלות.

2 וחרפת אלמנותיך, בגלות.

1 כי בעליך עשיך, לא תהיי עוד כאלמנה, אלא האל העושה אותך, אשר ה' צבאות שמו, הוא ישוב לקחת אותך לו לאשה, וגואלך הוא קדוש ישראל, אשר מהיום והלאה יקרֵא אלהי כל הארץ.

2 בעליך, ענין קנין ואחוזה, עיין למטה ס"ב ה'.

3 בעליך עשיך, ל"ר המורה על האחדות הגמורה, כמו ישמח ישראל בעושיו, אם בעליו עמו, אדוני יוסף, עיין למעלה א' ט'.

4 אלהי כל הארץ יקרא, גואלך הוא האל העתיד להיות למלך על כל הארץ, עיין למעלה ב' ב'.

1 כי כאשה עזובה, ה' קורא לך והוא שב ומקרב אותך אליו, כמו שיעשה אדם עם אשתו אחר שעזב אותה והוא רואה שהיא עצובה על זה, ולא מדבק באיש אחר קראך, כמו כי אחד קראתיו למעלה נ"א ב'.

2 ואשת נעורים כי תמאס, בתמיה, האפשר שימאס אדם לעולם את אשת נעוריו? וכן נראה דעת רד"ק. אמנם שאר המפרשים פירשו כי תמאס אחר שתמאס, ולא הבינו כי ל' מאס הוא לחלוטין, ולא דרך עראי, וכטעם לא מאסתים ולא געלתים, המאוס מאסת את יהודה ירמיה י"ד י"ט.

3 עזובה ועצובת רוח, לשון הנופל על הלשון גיז'.

4 כי תמאס, כי ל' תימה, כמו כי הצילו את שמרון מידי מלכים ב' י"ח ל"ד, וכן פירשתי כי איש הרגתי לפצעי בראשית ד' כ"ג.

1 ברגע קטן עזבתיך, אין הכוונה על זמן המשך הגלות שיהיה מעט, כי אז הי"לל רגע, לא ברגע, וכמו שהרגיש ראב"ע ואמר שהב"ית מיותרת; אך הכוונה כאדם המתחרט על רגזו וחמתו שהביאתו לעשות דבר שאיננו ראוי לו, והוא אומר ברגע קטון שכעסתי עשיתי זאת, וכן מפרש והולך בשצף קצף.

1 בשצף, כמו בשטף, כמו אכזריות חמה ושטף אף משלי כ"ז ד' רוז' וגיז', ונכתב כך לזווגו עם קצף שאחריו גיז', ומצאנו הטי"ת והצ"די מתחלפות חטב חצב, וצהרים בארמי טיהרא, ואחרים כן.

2 הסתרתי פני רגע ממך, תלמידי מוה"רר אברהם חי ריגיו מפרש רגע פתאום, כמו ותבאנה לך שתים אלה רגע, ומוה"רר אברהם לאטאס אומר כי בי"ת ברגע ובשצף מושכת אחרת עמה, וכאלו כתוב הסתרתי פני ברגע.

1 כי מי נח זאת לי, הענין הזה הוא אצלי כענין המבול שנשבעתי עליו שלא יעבור עוד על הארץ; ויונתן וסומכוס ותיאודוציאון והמתרגם הסורי והיירונימוס ורבנו סעדיה תרגמו כימי מלה אחת, ורד"ק אמר שהספרים מתחלפים בזה, ואע"פכ נוסח שלנו עקר, כי אח"כ פירש מה שסתם בתחלה, ואמר מעבור מי נח, וכן מתורגם בתרגום שבעים זקנים, וכן תרגמו רוז' וגיז'.

1 כי ההרים ימושו, דרך מליצה, כלומר יותר יתכן שיהיה זה משיהיה זה.

2 מרחמך, וכן רחמתיך, וברחמים שלמעלה, נ"ל ל' אהבה, כמו בארמית, וכמו ארחמך ה' חזקי תהלים י"ח ב'.

1 סערה, מל' כי הים הולך וסוער עליהם יונה א' י"ג, מטורבת כמו ע"י רוח סערה.

2 לא נחמה, שלא נחמה, שלא היה לה מנחם, והוא ל' עבר, ורוז' וגיז' עשוהו בינוני פֻעַל, כמו לֻקַח, במקום מְנֻחָמָה, ולא ראו שהיה לו להיות בטעם מלרע.

3 מרביץ בפוך אבניך, נראה שהפוך הוא האון היקרה הנקראת lapis lazzoli, והוא הנזכרת בדברי הימים א' כ"ט ב' אבני פוך ורקמה, ועושים ממנה טיפול incrustatio שמדבקים על האבנים לנוי, וזה טעם הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך; ועושים ממנה ג"כ צבע שצובעים בו תכלת, וזה טעם ותשם בפוך עיניה מ"ב ט' ל' כי תקרעי בפוך עיניך ירמיה ד' ל', שהיו הנשים צובעות עיניהן בצבע הנעשה מאבן הפוך; וכן קרן הפוך איוב מ"ב י"ד שהיו עיניה יפות בלא צביעה כענין דלא כחל ולא שרק ולא פרכוס ויעלת חן, כתובות י"ז, כאלו היא עצמה היתה כלי של פוך: כך למדתי מפי החכם הרופא ר' יהודה חיים שלום ע"ה ולשון מרביץ ענין שטיחה ורקוע, ומליצת מרביץ בפוך אבניך שיעורה מרביץ פוך על אבניך, וכן כי תקרעי בפוך עיניך נ"ל ל' רקוע בהפוך אותיות, ושיעורו כי תרקעי פוך על עיניך. וגוסיציוס ורוז' וגיז' פירשו פוך fucus שהנשים מייפות פניהן בו, ופירשו מרביץ בפוך אבניך שהפוך ישמש במקום סיד לדבק אבני ירושלם, וקרובה לזה דעת דון יצחק, אלא שלדעתו הפוך הוא אבן יקרה והוא הנֺפֶךְ וזה אפשר, והוא יהיה להם במקום סיד, וזה רחוק; ובפסוק אבני פוך ורקמה גיז' אומר שאולי הכוונה אבנים יקרות שמכסין בהן הכתלים לנוי, כדרך שהאשה מכסה פניה בפוך..

1 כדכד, אין ידוע אי זה מין אבן הוא, ונראה שנגזר מן כידודי אש איוב מ"א י"א, וכטעם אקדח שאחריו.

2 שמשתיך, בתרגום המיוחס לע' זקנים, וכן היירונימוס, וכן מדרש תהלים הביאו רש"י, וכן רוז' וגיז' פירשו שִנֵי החומה, ואמרו שנקראו שמשות ע"ש קרני השמש, ושני החומה כמין קרנות, וכן בערבי שַמְשְ נקרא מין מַסְרֵק, להיותו בעל שִנים.

3 לאבני אקדח, מזהירות כאש, ל' כי אש קדחה דברים ל"ב כ"ב.

1 למודי ה', תלמידי ה' ויודעיו, כטעם אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם יואל ג' א', ודעת Michaëlis לקרוא בשתי הפעמים בוניך, ודעת Koppe לקרוא בוניך בתחלת הפסוק, ודעת Dëderlein לקרוא בוניך בסופו, ואין צורך; וממה שאמרו בתלמוד אל תקרי בניך אלא בוניך משמע שהיתה קריאתם בניך בקמץ.

1 רחקי מעשק, ממחשבת עשק, מאימת עשק שיעשקוך זרים.

1 הן גור יגור אפס מאותי, אל תיראי כי אין ראוי שיירא אלא מי שהוא רחוק ממני, שאין אני עמו רש"י, או יגור כל איש חוץ ממי שהוא אתי, ולפיכך כל מי שיגור אתך, שיהיה איזה זמן גר אצלך, יפול עליך ויתחבר לך, בראותו הצלחתך, מלשון והיוצא ונפל על הכשדים ירמיה כ"א ט', ואת הנופלים אשר נפלו עליו שם ל"ט ט' והזכיר שרש גור בשתי הוראות מתחלפות, דרך צחות. ודעת בעלי הטעמים נפלאה ממני. ור"דק וגיז' פירשו הן יאספו עליך אויבים, אך לא במצותי, ולפיכך לא יצליחו, ור' יונה פירש קרוב לזה, אלא שפירש הן בתמיה, היתכן שיתחבר חבור כ"א ברשותי, והכוונה על גוג ומגוג.

2 מי גר אתך עליך יפול, פירשו יונתן ורש"י ורד"ק וגיז' מי שיתאסף להלחם בך יפול עליך, אלא שרד"ק מפריד מלת עליך ממלת יפול, ומפרש מי שנאסף אתך להלחם עליך, הוא יפול, וגיז' מפרש עליך יפול כמו שפירשתי אני למעלה; ורוז' פירש הן לא ישכון שום אדם אצלך שיהיה מאותי, רחוק ממני ומעבודתי, כל מי שישכון אצלך עליך יפול ויהיה כאחד מאנשיך לעבוד את ה'.

1 הנה אנכי בראתי חרש, והוא הקדמה למקרא שאחריו, אמר כי החרש לא יעשה כלי מלחמה בזולת רצון האל, כי הוא ברא אותו ונתן בו הכח והידיעה, וגם אחר שנעשו כלי המלחמה לא יועילו למשחית הרוצה לחבל, אם ה' לא צוה, כי גם המשחית הוא תחת יד האל, כי הוא בראו. לכן כל כלי יוצר עליך לא יצלח.

2 כלי למעשהו, למעשה הכלי, למעשי המיוחד לו.

1 יוצר. ההָפְעַל קשה מאד, ולא אדע למה לא נקדו יִוָּצֵר בנפעל.