שד"ל על ישעיהו ד׳

1 והחזיקו, בנפול המון רב במלחמה תשארנה נשים רבות אלמנות, גם בנות רבות תבקשנה להנשא ולא תמצאנה, ותצטרכנה לבקש להן איש אפילו בשותפות ואפילו על מנת שלא יתחייב לא במזונותן ולא בכסותן, והרי זה להן תכלית ההשפלה, תמורת גאותן. וכל זה אמנם היה בימי אחז, שהכה בו מלך ארם ושבה ממנו שביה גדולה, גם פקח בן רמליהו הכה בו ביום אחד ק"ך אלף איש, גם אדומים הכו ביהודה וישבו שבי, ככתוב בד"ה ב' כ"ח.

2 ביום ההוא, בימי חזקיהו שימלוך אחר אחז דון יצחק צמח, מטע, כמו וצמח האדמה בראשית י"ט כ"ה.

3 יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד, עם ה' נצר מטעיו יהיה לכבוד בעיני האומות, כי עד עתה היו ישראל נבזים בעיני עצמם, ולא היה חשוב אצלם אלא מה שהיה לקוח מן האומות, ועתה בהפך יהיו גם לצבי ולכבוד בעיני האומות.

4 ופרי הארץ, כל מה שהוא מיוחד לישראל, שאיננו ילדי נכרים, אבל הוא כמו פרי ארץ ישראל, יהיה לפלטת ישראל לגאון ולתפארת, יהיה להם לכבוד אצל האומות. ויפה עשו בעלי הטעמים שנתנו האתנח תחת ולכבוד, באופן שהצבי והכבוד איננו דבק עם לפלטת ישראל, כי צמח ה' הוא עצמו פלטת ישראל. ולשעבר הייתי מפרש שפרי הארץ יהיה נכבד וחשוב בעיני פלטת ישראל, אך ראיתי כי אין זו הוראת הלמ"ד, שיש בכחה תמיד להנאתו ולטובתו של אדם, ובפרט כי מצאנו לישעיה כ"ח ה' פסוק אחר דומה לזה מאד, ושם הלמ"ד לשאר עמו אמורה בלא ספק להוראת להנאתם, ולא להוראת בעיניהם. ואמנם שתהיה הכוונה על מלך המשיח כדעת רדק ואחרים רחוק הוא מאד מהמשך הפרשה. גם לא יתכן שיקרא המשיח פרי הארץ. ודע כי טעות הדפוס נפל כאן בלשון רש"י, ובמקום לא תכלה צ"ל לא תתלה תִתָּלֶה וכן הוא בנביאים כ"י עם רש"י שבידי, וכן הוא אומר אח"כ בהם יתלו את צבי כבודם.

5 קדוש יאמר לו, לא יאמר עליהם שהם שוטים וסכלים על היותם דבקים בחקי אלהיהם ובמנהגי עמם, אבל יאמר עליהם שהם קדושים ובחירי אל, כאשר יתגלו מופתי האל אשר יעשה בעבורם אז בימי חזקיהו.

6 כל הכתוב לחיים, מליצה היא, וענינה כל מי שיהיה נגזר עליו שיחיה, כלומר כל מי שיחיה.

7 בירושלם. באנשי ירושלים, והוא הדין לכל יושבי יהודה.

8 אם רחץ, קדוש יאמר כל הנשאר אחרי אשר ירחץ וגו', כלומר אחרי תום הפושעים.

9 אם, אחר אשר, כמו כעוללות אם כלה בציר למטה כ"ד י''ג צֹאַת , בחולם ענינו כל זוהמה היוצאה מן הגוף, כמו קיא צואה למטה כ"ח ח', ומצואתו לא רוחץ משלי ל' י"ב, ומזה שם התאר הבגדים הצואים זכריה ג' ג', מזוהמים בכל זוהמה שתהיה; אבל הרעי יקרא צֵאָה בצי"רי, כמו וכסית את צאתך דברים כ"ג י"ג, בגללי צאת האדם יחזקאל ד' י"ב; ומפני שסיים בגנות הנשים, הזכיר גם כאן הבנות בפרט, ותלה הקלקלה במקולקל, ואין הכוונה, אלא על כלל האומה, שיטהרנה האל מזוהמת הפושעים אשר בקרבה. ומפני שהזכיר בנות ציון הזכיר דיני ירושלם, המשיל ירושלם לאשה, ומפני שהדמים טומאה באשה אמר שידיח דמיה מקרבה, ואין הכוונה על שפיכת דם נקי כדעת גיז', כי בכל החזון הזה לא נזכר דבר משפיכת דם נקי, ידיח ביו"ד קמץ ודל'ת רפה, משרש דוח, ענין הדחה ושטיפה, וכן מלא כרשו מעדני הדיחני ירמיה נ"א ל"ד, שם ידיחו את העולה יחזקאל מ' ל"ח ברוח משפט וגו', לשון רוח ממש, והכל משל, אלא שסוף המשל כדרך ישעיה מתקרב יותר אל הענין הנמשל. אמר שיעשה כל זה על ידי רוח שיעשה משפט ברשעים ויבער אותם מן העולם.

10 בער, מקור העומד במקום שם, רוח של בעור.

11 על כל מכון, מַכַּאן בערבי ענינו מקום, וכן בלה"ק במליצת השיר אומרים מכון תחת מקום, כמו מכון לשבתך שמות ט"ו י"ז ומלכים א' ח' י"ג ועל מקראיה, מקומות אסיפת העם לכבוד ה', כטעם חדש ושבת קרוא מקרא למעלה א' י"ג, וכנוי הנקבה חוזר לציון. ודע כי מקראיה בנביאים כ"י שבידי, ובדפוס ברי"שא ובדפוס פיזארו עם רד"ק, ובדפוס פיזארו עם אברבנאל, כתוב ביו"ד. וכן נכון. והנה אחשוב כי מכון הר ציון הכוונה בו על בית המקדש כתרגומו, והיו קוראים לו דרך כבוד מקום סתם, ואחשוב שאח"כ קראו גם השמים שגם הם מכון שבתו בשם מכון או מקום, ואח"כ קראו האל בכנוי המקום כְּלֹוֶה מן המקום. משלחנו של מקום, רוח המקום נוחה הימנו, כמו שקראוהו בכנוי שמים יראת שמים, וכן בדניאל ד' כ"ד די שליטין שמיא, וכן בלעז il Cielo. ואחר חרבן הבית נשכח מקור הכנוי הזה, ואמרו בראשית רבא פרשה ס''ח שהוא מקומו של עולם, או פרקי ר' אליעזר ל"ה שבכל מקום שהצדיקים שם, הוא נמצא עמהם - ואחר שהזכיר בית המקדש, הזכיר גם מקומות אחרים שהיו נאספים שם לעבודת ה', כעין בתי כנסיות, ועליהם אמר מקראיה. וגיז' פירש על חצרות בית ה' ואיליו ואילמיו. ששם היו העם נאספים; אבל ממה שכתוב אח"כ כי על כל כבוד חפה, נראה שכוונת ישעיה על מקומות שונים, לא על מקום אחד בלבד.

12 כי על כל כבוד חפה, על כל המקומות הנכבדים תהיה חופה, וכל כבוד הוא מכון הר ציון ומקראיה שהזכיר למעלה, ומלת כי אינה נתינת טעם, אלא לחזוק; וטעם חֻפָּה כסוי לכבוד והדר. ודון יצחק ורוז' והכורם פירשו כי כן נוהגים שעל כל דבר יקר נותנים מכסה להגן עליו, אך לפי זה, מכסה או כסוי היה לו לומר, ולא חפה שאינו כסוי להגן, אלא לפאר ולכבוד.

13 וסכה תהיה הוסיף הנביא ופירש שהחפה הזאת תהיה לסכה כנגד השרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. והנה הכל רואים שלא יתכן להיות דברים אלו כמשמען, כי אין צורך למעשה נסים כדי שינצלו יושבי העיר, או באי המקדש, מן השרב ומן המטר; מלבד כי מה טעם לאש להבה בלילה? והם לא היו במדבר. על כן הנכון כדעת דון יצחק כי הכל משל על השגחת האל על עמו בימי חזקיהו, כטעם וגנותי על העיר הזאת למטה ל"ז ל"ה, וכטעם יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, באברתו יסך לך וגו'. והנה הדבר ברור כי משל הענן והאש לקוח הוא מעמוד הענן והאש שהיה לישראל במדבר, וידוע כי המשורר והמליץ לא יקחו משליהם כי אם מדברים ידועים לרוב שומעיהם; אם כן הדבר ברור כי בימי ישעיהו היה מפורסם בקרב ישראל ענין האש והענן המסופר בתורה, והיו מאמינים הנפלאות ההן על פי פשוטן, ולא היו ספורי התורה בדויים מקרוב, כדברי הכופרים.