שד"ל על ישעיהו מ״ג

1 ועתה, מחובר לענין שלמעלה, והיא נחמה לישראל בגלות בבל.

2 בראך ויוצרך, אין הכוונה על בריאת העולם, אלא על עשיית ישראל לעם.

3 גאלתיך, אני גואל שלך, דרך משל, כמו שהגואל פודה קרובו משעבוד, ולפיכך אמר אחר זה נתתי כפרך מצרים שאין ענין לו בזולת המשל הזה.

4 גאלתיך, אני גואל שלך, כמו כי קדשתיך למטה ס"ה ה', אני קדוש לך, ואיננו ל' עתיד, אגאל אותך, כדעת המפרשים כלם, שא"כ מה ענין קראתי בשמך לי אתה, שלא יתכן לפרשו לעתיד, ולפי דרכי הענין מבואר מאד, כי הוא מפרש מהיכן נהיה האל גואלם של ישראל, והוא מפני שקראם בשם, כלומר שבחר בהם כמו ראה קראתי בשם בצלאל והם לו, ונעשו עמו.

5 כי תעבור במים וגו' משל לכל מיני סכנה בשובם מגלות בבל.

6 כי אני ה' אלהיך, הכוונה בלא ספק נגד הנגינה, אני הנקרא ה' אני הוא אלהיך, כלומר מושיעך, ופירש ואמר אני קדוש ישראל אני הוא מושיעך.

7 נתתי כפרך, להיות גואל שלך, אם הייתי צריך לפדות אותך בנתינת עם אחר, הייתי נותן תחתיך גוים גדולים ועצומים ועשירים, מאשר יקרת בעיני.

8 נתתי, הייתי נותן, כמו כסדום היינו לעמורה דמינו, לו החייתם אותם לא הרגתי אתכם שופטים ח' י"ט, והמפרשים כלם פירשו הענין כפשוטו, קצתם לשעבר וקצתם לעתיד.

9 כוש, לדעת בני בכורי ז"ל היא הארץ הנקראת אצל הקדמונים Meroë, והיא בין מצרים ובן אביסיניאה, ונקראת עתה Nubia, וסבא היא אביסיניאה.

10 ואתן, הייתי נותן, והו"יו יתרה או לתשובת התנאי, כמו אם תלכי עמי והלכתי שופטים ד' ח'.

11 ממזרח אביא זרעך, אע"פ שהוא מזכיר ארבע רוחות השמים, אין הכוונה אלא על גלות בבל, אלא שהיתה מלכות בבל גדולה, ופשטה ממשלתה בארצות רבות. ואולי נתפזרו ישראל בימי גלותם בארצות רחוקות זו מזו; וכבר ראינו למעלה כ"ד ד' וכ"ו י"ח כי בבל להתפשטות ממשלתה נקראה בשם תבל.

12 אמר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, ומה שאנו רואים שלא חזרו כלם ולא רובם, לא היה זה רק מרצון נפשם, אך החזרה היתה אפשרית לכלם, ולא היה להם מונע מן החוץ.

13 כל הנקרא בשמי, הוא פירוש בני ובנותי שזכר כלומר בני ובנותי הם כל הנקראים בשמי, המתיחסים אלי בהיותם עם ה', כמו רק יקרא שמך עלינו למעלה ד' א' שיאמרו אשת פלוני היא זו.

14 ולכבודי בראתיו, והם העם אשר בראתי ויצרתי ועשיתי לכבודי שתתגלה בהם גדולתי.

15 בראתיו יצרתיו עשיתיו, הכל על תקון האומה, כמו הוא עשך ויכוננך.

16 הוציא, רוצה אני להוציא.

17 עם עור ועינים יש, כטעם מי עור כי אם עבדי למעלה מ"ב י"ט.

18 כל הגוים נקבצו יחדו, חוזר להתוכח עם עובדי האלילים.

19 נקבצו יחדו, כלם באים לריב עמי.

20 ויאספו לאמים, אינני ירא מהמונם, אך זה חפצי שיאספו כלם.

21 מי בהם יגיד זאת, מי בהם שמגיד עניני כרש.

22 וראשונות ישמיענו, מי בהם שישמיענו נבואות הקודמות למעשה.

23 וישמעו ויאמרו אמת, יביאו עדים שהם האלילים הגידו העתידות קודם היותן ואותם עדים בשמעם דבריהם של האומות וטענותם יאמרו אמת הוא מה שהמה הומרים תלמידי חביבי החכם יח"ף ז"ל.

24 אתם עדי, אתם האומות שאמר עליהם כל הגוים נקבצו יחדו, אשר ששמעתם את אשר הגדתי על כרש, תהיו גם אתם עדי.

25 ועבדי, ישראל כי להם נאמרו ונמסרו הנבואות.

26 למען תדעו, באופן שאתם יכולים לדעת כי אני הוא האל, ואמר כי אני הוא, כי הויכוח היה אם הוא האל, או אם אלילי העמים הם האלהים, והנה עתה יבינו כי הוא האל.

27 לפני לא נוצר אל, היל"ל לא היה אל ואומר נוצר לרמוז כי כל שאר האלהים הם ברואים ונוצרים, ואין אחד מהם מחוייב המציאות ראב"ע; והמפרשים כלם פירשו אתם עדי על ישראל, וחלילה שיאמר לישראל למען תדעו ותאמינו לי, כאלו מתחלה לא היו מאמינים באלהותו, ובכל הפרשיות האלה הוא מתוכח עם הגוים, ולא הזכיר אפילו ברמז שהיו גם ישראל עובדי ע"ז, במו שבאמת לא היו ישראל עובדים אלילים בזמן גאולת בבל. ועיין למטה מ"ד ו'.

28 אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי, עתה מחזיר פניו לישראל, ואמר להם אני הוא שהגדתי הענין קודם היותו, ואני הוא שהוצאתיו לפעל והושעתי אתכם, ואני השמעתי לכם הענין בס' ישעיה.

29 ואין בכם זר, לא היה בכם זר מלדעת הדבר מצודת דוד. והמפרשים כלם פירשו אין בכם אל זר. ולדעת תלמידי מוה"רר א"ח ריגיו, לא נושע עמכם שום זר שאיננו מישראל, כי לישראל לבדם היתה התשועה מיוחדת, וזו ראיה כי אני הוא המושיע.

30 גם מיום, פירשו המפרשים מהתחלת הזמן. ול"נ שהוא ל' כולל הנצחיות בבחינת הזמן העתיד, וכן נ"ל פירוש מה שכתוב בסוף יחזקאל ושם העיר מיום ה' שָמָה, שֵם העיר יהיה זה, לנצח ה' שמה, והוראת המ"ם כטעם אַחַר, כמו יחיינו מיומים אחר שני ימים ועיין למעלה כ"ד כ"ב, כן מיום, אחר כל זמן שיהיה.

31 למענכם שלחתי בבלה, המפרשים פירשו אשלח כרש או פרס ומדי על בבל, ויקשה, כי לא הזכיר אפילו ברמז מי הם המשולחים, ול"נ למענכם ישראל אשר אשלח אתכם בגולה לבבל.

32 והורדתי בריחים כלם, לשון בריח ודלתים ראב"ע ודון יצחק, למענכם אוריד בריחי בבל שהייתם משועבדים בתוכה, וכמו שאמר על כרש דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע; ורד"ק רוז' וגיז' פירשו אוריד אנשי בבל בורחים.

33 וכשדים באניות רנתם, ואהפוך רנת הכשדים לתאניה ואניה איכה ב' ה' וישעיה כ"ט ב', כי אנשי בבל היו שמחים וחוגגים בלילה ההוא אשר בא חיל כרש בעירם; וטעם הבי"ת, כמו כבודם בקלון אמיר הושע ד' ז', לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב; והמפרשים כלם פירשו לפי הנקוד אניות לשון ספינות, שיברחו הכשדים באניותם אשר היו שמחים בהן מתחלה, ולא מצאנו בשום מקום בנביאים שיזכירו ספינות אצל בבל.

34 בורא ישראל, שעשה אותם לגוי אחד בארץ, והמקרא הזה עד על יושר פירושי בשאר מקומות שהזכיר בריאה ויצירה אצל ישראל, שאין הכוונה על בריאת שמים וארץ.

35 הנותן בים דרך, ביציאת מצרים רש"י רד"ק דון יצחק רוז' וגיז'.

36 ובמים עזים, כמו שמצאנו מפורש: ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים נחמיה ט' י"א.

37 המוציא רכב וסוס, שהוציא מצרים על ישראל למלחמה ברכבו ובפרשיו.

38 חיל ועזוז, ובאנשי חיל וכח.

39 יחדו ישכבו, ופתאום עשה שיטבעו בים.

40 דעכו, ל' כבוי, ודעת בעל אוצר השרשים בהפך, שענינו הרבות השלהבת זמן מועט, כדרך הנר הקרוב לכבות. וצ"ע.

41 אל תזכרו ראשונות, אחר שהזכיר יציאת מצרים, אמר אין צורך להזכיר הקדמוניות כי הנני עושה חדשה, וכטעם ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ירמיה כ"ג ז' וח'.

42 עתה תצמח, אמר עתה, כי הנביא משים עצמו כמדבר בזמן הגאולה, וטעם תצמח כאלו תצמח פתאום מן הקרקע, שלא תעלה על לב אדם בטרם תבא, וכטעם כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל איוב ה' ו', הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח זכריה ו' י"ב, וכן למטה אז יבקע פתאום כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח נ"ח ח'.

43 הלוא תדעוה, תכירו כלכם כי חדשה היא ויד ה' עשתה אותה.

44 אף אשים במדבר דרך, דרך משל, כמו שאמר למעלה והולכתי עורים בדרך לא ידעו, והטעם כי גם גאולת בבל תהיה נפלאת כעין יציאת מצרים, כי מלך נכרי יפיל ארצה מלכות בבל התקיפה, ואח"כ ישחרר את ישראל.

45 תכבדני חית השדה, הכל משל, כי אחר שאמר אשים במדבר דרך בישימון נהרות, אמר כי החיות השוכנות במדבר תשמחנה, כי גם הן לא יחסרו עוד מים לשתות רד"ק.

46 עם זו יצרתי לי, חוזר למעלה, להשקות עמי בחירי, העם אשר יצרתי לי למען יספרו תהלתי.

47 זו, כמו אשר, עיין למעלה מ"ב כ"ד.

48 ולא אותי קראת יעקב, עכשו מדבר עם העולים מן הגולה, ומוכיחם, כי אע"פ שגאלם לא נאמנו לו, כי לקחו נשים נכריות, ולא העמידו העבודה על מכונה בבית המקדש, כי ראינו כי נחמיה י' הוצרך להביא את העם בשבועה ללכת בתורת משה ולהספיק מעות לצורך העבודה, ולתת התרומות והמעשרות והבכורות והבכורים. והמפרשים פירשו על ע"ז שעבדו קודם החרבן, או בימי אחז; אמנם אין כאן שום רמז על עבודת אלילים; ורא"בע ואחריו גיז' אמר לא אותי קראת בגלות בבל, וכבר תפשו דון יצחק כי מה טעם וזבחיך לא כבדתני, ואיך יזבחו זבחים בבבל? יגעת בי, עשית עצמך כאלו יגעת ונלאית נשוא עבודתי.

49 לא העבדתיך במנחה, אין הכוונה לא צויתיך להביא לי מנחה, אלא לא הייתי אני סבה שתשתעבד להביא לפני מנחות הרבה, כי לא הבאת אותן לי, וכן לא הוגעתיך, לא הייתי סבה שתתיגע בשבילי, כי לא הבאת לי לבונה, וכמו שמפרש למעלה ולמטה; ואולי בחר במליצה זו העבדתיך והוגעתיך כדי לומר אח"כ ל' מתנגד העבדתני והוגעתני.

50 לא קנית-קנה, לשון הנופל על הלשון גיז', והנה רש"י כתב לא קנית לי בכסף קנה לקטורת, ורד"ק כתב הוא קנה בשם שיהיה בקטורת, וזה קשה, כי קנה בשם לא נזכר בקטורת, אלא בשמן המשחה שמות ל' כ"ג, אבל רש"י נתכוון לפיטום הקטרת הנמצא בדברי חז"ל, ושם נזכר קנה וקנמון, ואולי כבר קודם ישעיה התקינו להכניס בקטרת קנה וקנמון, וכן בירמיה ו' כ' מצאנו למה זה לי לבונה משבא תבא וקנה הטוב מארץ מרחק. ורד"ק אולי כתב קנה בושם מפני שכן מצא בתרגום יונתן ולא נתכוון לקנה בשם הנזכר בתורה.

51 אנכי אנכי הוא, אתה חטאת לי, וגם לא הבאת לי זבחים ומנחה לכפר על חטאיך, ואע"פ כן אני רוצה למחותם למעני ולכבוד שמי.

52 הזכירני, מה שעבר, כי באמת לא עשית צדקות אלא חטאות, וכבר אמרתי כי חטאתיך לא אזכור; ואמנם אני מַרְשֶה אותך להזכירני אם אולי גם צדקותיך שכחתי.

53 אביך הראשון, יש אומרים אדם הראשון, וי"א אברהם, וי"א ירבעם, וי"א שאול, וכל אלה רחוקים מענין הפרשה; ורוז' פירש החשובים שבעם והכהנים; וגיז' פירש קדמוניך. ול"נ שהכוונה על הגדול באומה בימי שובם מהגלות, אותו שהיה ראוי להקרא אב לישראל וראשון להם במעלה, והוא יהושוע בן יהוצדק הכהן הגדול, והוא שנ' עליו ראה העברתי מעליך עונך וקצת מבניו לקחו נשים נכריות עזרא י' י"ח.

54 ומליציך, הם שאר הכהנים המכפרים בעד כל קהל ישראל, ורבים מהם נשאו נשים נכריות; והעד על אביך, שאומר אח"כ ואחלל שרי קדש.

55 ואחלל, איננו עבר, כי הוי"ו פתוחה לא קמוצה רד"ק והפתח עומד במקום שוא, בעבור החטף שאחריו, והנה היא וי"ו החבור ולא וי"ו ההפוך, והכוונה ראוי היה לי שאחלל שרי קדש, הם הכהן הגדול ובניו, אלא שאני מוחה פשעיך למעני ורוז' וגיז' פירשו ל' עבר ממש. ובד"ה א' כ"ד ה' נקראו ראשי משמרות כהונה בשם שרי קדש.