שד"ל על ישעיהו ל״ו

1 ספור ביאת סנחריב ביהודה וחזרתו בבשת פנים לארצו ומיתתו. ויהי בארבע עשרה שנה, אחר שהשלים ישעיה החלק הראשון מנבואותיו, אשר אמר לבני דורו, ורובן על אודות ביאת סנחריב, כתב ספור הענין ההוא המעיד על קיום נבואותיו, ואח''כ ספר מחלת חזקיה כדי לספר מה שנבא אליו על רפואתו ועל השנים שהיה עתיד לחיות, וכן ספר ענין מלאכי מלך בבל למען הגיד נבואתו על גלות בבל ואחר שהגיד כל אלה התחיל נבואותיו לענין עולי הגולה ובנין בית שני, ואחריהן נבואותיו על הגלות האחרונה ועל הגאולה העתידה. והנה הספורים האלה מצאנום ככתבם וכלשונם גם בספר מלכים ב' י"ח י"ט ך' בשנויים קלים וקצת תוספת והשמטה; ודעת רוז' וגיז' כי לא ישעיה הוא הכותב הספורים האלה אלא מלקטי נבואותיו הוסיפו בסופן את הספורים האלה כפי מה שהיו כתובים בספר מלכים; אמנם ממה שכתוב בד"ה ב' ל"ב ל"ב ויתר דברי חזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן אמוץ הנביא על ספר מלכי יהודה וישראל, שאין ענינו אלא כפירוש גיז' הנם כתובים בחזון ישעיהו אשר הועלה על ספר מלכי יהודה וישראל, נראה ברור כי באמת כתב ישעיה ספור הקורות שאירעו בימי חזקיהו, ומספרו הועתקו בספר מלכי יהודה וישראל, וידוע כי ספר מלכים שלפנינו הוא קיצור מספר מלכי יהודה וישראל, א"כ הספורים האלה אשר בספר מלכים הם מועתקים מספורי ישעיה, ולא בהפך ועיין פירושי למטה פסוק כ"א; אמנם מה שהביא גיז' וחבריו להחזיק בדעת האחרת אינו אלא כדי להמלט מהודות שנבא ישעיה על גלות בבל, כי הוא אומר כי הנבואה הזאת הראשון שכתבה היה בעל ספר מלכים שהיה אחר החרבן, ומשם הועתקה בספר ישעיה.

2 על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם, לאו דוקא כלן, כי נשארו לכיש ולבנה.

3 וישלח מלך אשור, במלכים כתוב כי חזקיה שלח אל מלך אשור לכישה לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא, ושמלך אשור קבע עליו שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב, ושחזקיה נתן את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך, וישעיה השמיט כל זה שלא היה מענין כוונתו בהגדת הספורים האלה, ואנשי חזקיה השלימו הספור בספר דברי הימים למלכי יהודה, והוסיפו המקראות האלה בספר ההוא, ומשם הועתקו בםפר מלכים אמנם איך היה ששלח מלך אשור את חילו על ירושלם אחר שכבר קבע מס על חזקיה וחזקיה נתן לו? רלב"ג אומר כי אחר שנתן חזקיה את כל הכסף הנמצא באוצרות בית ה' ובאוצרות בית המלך למלך אשות שב למרוד בו ולא נתן לו מדי שנה בשנה זה המס הכבד ששם עליו, עד כאן לשונו, וזה לא יתכן, כי הכל היה לפי הכתוב בשנה אחת היא שנת י"ד, וסנחריב לא חזר לארצו אחר שקבל את הכסף, ואח"כ שב אל ארץ יהודה, אבל מלכיש שהיא מערי יהודה יהושע י' ג' וט"ו ל"ט אשר היה צר עליה כשתפש את כל ערי יהודה הבצורות שלח את רבשקה ירושלימה, ודון יצחק אומר כי סנחריב עשה במרמה תחילה קבל את הכסף, ואח"כ עלה עליו על המרד שמרד בו לפנים, במות אחז אביו. ואני אומר כי הכסף אשר נתן חזקיה למלך אשור לא הספיק לתשלום הסך אשר פסק עליו, וזו היתה בעיני סנחריב מרידה בו.

4 רבשקה, בל' ארמי שר המשקים והוא נקוד ציר"י כי בארמי נכתב באל"ף, רב שקא; ואין ספק שאין זה שם האיש, אלא שם השררה. ובמלכים ב' י"ח י"ז נזכרו מלבד רבשקה גם תרתן ורב סריס, וישעיה לא חש להזכיר אלא רבשקה שהיה המדבר וגם רב סריס הוא שם השררה שר הסריסים. ובתלמוד אמרו סנהדרין ס' רבשקה ישראל משומד היה, ואין צורך לומר שהיה זה אצלם בקבלה, אבל שמואל בחכמתו אמר כי השומע ברכת ה' מפי איש נכרי איננו חייב לקרוע שאם אין אתה אומר כן יתמלא כל הבגד קרעים, כמו שאמר שם ר' חייא, ומפני שהיה אפשר להקשות והלא אנשי חזקיה קרעו על ששמעו רבשקה מגדף, אמר שיתכן שהוא לא היה איש נכרי, אלא ישראל שהמיר, וא"עפ שחטא ישראל הוא. ותירוצים כאלה האמורים מאמדן הדעת, נמצאים לרוב בתלמוד.

5 בחיל כבד, יש מפרשים בחיל עם כבד, אמנם אין צורך, כי מצאנו וחכך כיין הטוב, שומר מה מליל, וכן מצאנו גיא ומצאנו גיא גדולה מאד זכריה י''ד ד' בתעלת הברכה וגו' עיין למעלה ז' ג'.

6 ויצא אליו, לשמוע מה בפיו.

7 אליקים בן חלקיהו, שנכנס במקום שבנא, עיין למעלה כ''ב כ'.

8 ושבנא הסופר, רד''ק וגיז' אומרים כי הוא הוא שבנא שהיה מתחלה על הבית, ועתה הורד ממעלתו ונשאר סופר, ולפי זה גיז' מתפאר שלא נתקיימה נבואת ישעיה בשלמות, כי אמר שימות בארץ אחרת, מה שלא היה. ול"נ ברור כי שבנא אחר הוא, כי אמנם אם לא היה שבנא אשר על הבית נאמן עוד בעיני המלך איך יבטח בו וישימהו סופר, ואיך יבטח בו אליקים להיות עמו בבית המלך וללכת עמו בשליחות, אחרי אשר בלא ספק היה שבנא אויבו אחר שירש גדולתו ומלבד זה אם היה כדברי המכחישים שלא היה ישעיה נביא ה' באמת, ושלא נתקיימו דבריו, איך לא מחק מנבואתו פסוק צנוף יצנפך צנפה וכו', שמה תמות וגו' אשר ראה שלא נתקיים? סופר, הוא איש נאמן למלך סופר ומונה את הכסף וכותב החשבונות, כאשר מצאנו מלכים ב' י"ב י"א ויהי כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך והכהן הגדול ויצורו וימנו את הכסף הנמצא בית ה', וכן שם כ"ה י"ט הסופר שר הצבא המצביא את עם הארץ, הוא מי שהיה בידו מספר מפקד אנשי הצבא; ולהיות הסופר מלומד במלאכת הכתיבה, כי החשבונות צריכים כתיבה, קראו סופר לכל מי שאומנותו מלאכת הכתיבה כמו ויקראו סופרי המלך אסתר ג' י"ב וח' ט' וכן ברוך בן נריהו הסופר ירמיה ל"ו ל"ב.

9 המזכיר, נראה כמשמעו שהיה מזכיר למלך מה שהיה לו לעשות, לבלתי ישכח ואולי ג"כ היה מזכיר לפניו צדקות בני אדם וחובותם, כדי שיזכור לשלם להם כגמולם, והוא הנקרא בל' רומי.

10 מה הבטחון הזה, שלא פתחת לפני דלתות עירך ירושלם ודלתות לכיש ולבנה כמו שפתחו שאר בני יהודה דלתות עריהם בבואי, ואתה מראה שאתה בוטח לעשות עמי מלחמה ובד"ה מפורש יותר כי חזקיה בנה כל החומה הפרוצה ויחזק את המילוא ויעש שלח לרוב ומגנים, ודברי סנחריב מפורשים שם בלשון הזה. על מה אתם בוטחים ויושבים במצור בירושלם ד''ה ב' ל''ב יו''ד.

11 אמרתי אך דבר שפתים, כששמעתי שאתה מכין עצמך להתחזק נגדי למלחמה, הייתי אומר אין זה אלא דבר שפתים שאתה מתפאר שלא תפול בידי, אבל הייתי חושב כי לבסוף כשתראה אותי עם כל חילי מתקרב ובא עליך, תכיר טעותך ותתן לי את כל המס אשר אשים עליך, ותפתח לפני שערי כל עריך וכן פירש רש''י, כי אמנם הייתי אומר הלא תדע כי עצה וגבורה צריך למלחמה, ודבר שפתים לא יועיל ועתה על מי בטחת כי עודך מחזיק במרדתך להסגר בעירך? אמרתי, הייתי חושב, ותבא המלה הזחת בתחלת החלק הראשון מן המאמר, ובתחלת החלק השני ממנו מלת עתה או והנה או אך, או אכן, כשהכוונה שהמחשבה הראשונה היתה בטעות ולא תתקיים בפעל, כמו אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד במדבר כ''ד י''א, אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם, ועתה נאום ה' חלילה לי ש''א ב' ל', אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, אכן רוח היא באנוש איוב ל''ב ז' ח', אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, אכן כאדם תמותון תהלים פ"ב ו' ז', ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' למטה מ''ט ד', ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך יונה ב' ה', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר וכו' אכן השכימו השחיתו צפניה ג' ז', וקרוב לזה אמרתי אפאיהם וכו' לולא כעס אויב אגור וכו'; אף כאן שיעור הכתוב כך הוא. אמרתי אך דבר שפתים הוא שאתה תמרוד בי, כי לא תמרוד בי, כי תדע כי עצה וגבורה למלחמה, ועתה הנה טעיתי כי באמת מרדת בי, עתה א''כ על מי בטחת כי מרדת בי דבר שפתים, דבור של התפארות מן השפה ולחוץ, כמו בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור משלי י''ד כ''ג, הכוונה, כל זמן שיחוש אדם על דבר וידאג שמא תצא ממנו תקלה ושמא לא יהיה כפי תאוותו, יהיה מותר וריוח לו, לעולם ירויח איזה דבר ע"י דאגתו ופחדו, כי ע''י כן ישים לבו לעשות מעשהו בתבונה והשכל; אבל דבר שפתים אך למחסור, כשאדם מתפאר בדברים שאין בהם ממש, ואומר אין רע ואין פחד, זה לא יגרום לו אלא הפסד עצה וגבורה למלחמה, טעמו צריך עצה וגבורה למלחמה, כמו שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים משלי כ''ו ג', פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדינים לחרחר ריב שם שם כ''א, הטעם צריך שוט לסוס וכו', צריך פחם לעשות גחלים וכו'. וכן פירשתי בה''ע תקפ''ט מושל באדם, האדם צריך למושל, אבל הצדיק, מושל שלו הוא יראת אלהים.אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה איננו מאמר אחד, אך שני מאמרים, ובספר מלכים כתוב אמרת, ואינו אלא ט''ס. ורד''ק פירש דבר שפתים על התפלה שהיה חזקיה בוטח בה. ורא"בע פירש העצה והגבורה שלך אינה אלא בדבר שפתים, וקרוב לזה Dathe ואחריו רוז' וגיז' פירשו אני אומר כי אך דבר שפתים כלומר דבר שאין לו קיימא הוא מה שאתה אומר עצה וגבורר יש לי למלחמה; ולפירוש זה מלת אמרתי היא ללא צורך, וחסרה ג"כ מלת לי או לך אחר מלות עצה וגבורה; ורל"בג במלכים פירש אמרתי כי דבר שפתים הוא עצה וגבורה שיתגבר האדם בו למלחמה, שבדברי שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו, ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמוד נגדו.

12 הנה בטחת, אינני רואה על מי יתכן לך לבטוח, כי באמת אין מי שיוכל להצילך מידי, אך מכל מקום מרידתך תכריחני להאמין שיש לך מי שאתה בוטח בו, וזה לא יתכן שיהיה אלא מלך מצרים אשר אמנם איננו אלא משענת קנה רצוץ.

13 הקנה הרצוץ, נוח להשבר לא שבור ממש וכן קנה רצוץ לא ישבור למטה מ''ב ג', וכן בחילוף צד''י בעי''ן רעוע שענינו נוח להשבר, וכן כאן תרגם יונתן רעיעא ורוז' וגיז' תרגמו שבור ובא בכפו ונקבה, לא לבד שלא יועיל לו להשען עליו כי גם יזיקהו וינקוב כפו.

14 הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו כפירוש רל"בג במלכים כי חזקיה הסיר את הבמות מלכים ב' י''ח ד' שלא היו לע"ז אלא לה', והנה המעיט העבודה וצוה שלא תהיה אלא בבית המקדש, וזה היה זלזול בכבודו לפי מחשבת עובדי אלילים, שהיו מאמינים שאלהיהם חפצים ברבוי העבודה להם, כלומר ברבוי ההיכלות והמזבחות, וחשב רבשקה כי לא יתכן שיושיע ה' את חזקיה אחרי אשר המעיט עבודתו; ואף אם אולי ידע כי התורה אסרה הבמות ושחזקיה לא הסיר אותן אלא כדי לעשות הישר בעיני ה', הנה כדברי תלמידי יוסף ירא לא היתה כוונת רבשקה אלא לעורר את העם נגד מלכו, והיה יודע שהעם היה אוהב הבמות ושכמה מלכים צדיקים השאירו אותן, לפיכך הזכיר הסרת הבמות כדבר רע, כמו שהיה במחשבת ההמון.

15 ועתה התערב נא, כל המפרשים ורוז' פירשו ל' המראה רשי בל' צרפת בלעז, ותלו עצמם על לשון ערבון ועורב ערבה, אך התערב בהתפעל הוא תמיד ענין עירוב וחבור, כמו ויתערבו בגוים תהלים ק''ו ל"ה, ועם שונים אל תתערב משלי כ''ד כ"א, ולפותה שפתיו לא תתערב שם כ' י''ט, ובשמחתו לא יתערב זר שם י''ד י', ואף אם היה לשון התערב מורה המראה, נ''ל שלא הי"לל התערב אתה עם אדוני, אבל היה ראוי שיאמר הנה אדוני מתערב עמך שאם אתן לך אלפים סוסים לא תוכל לתת לך רוכבים עליהם; והנכון שאינו זז מענין עירוב וחבור, והכוונה עשה נא שותפות עם אדוני, ואני מצדי אתן לך אלפים סוסים, ואתה מצדך תתן אם תוכל אלפם אנשים המלומדים לרכוב עליהם במלחמה וכל זה דרך לעג מפני שלא היו ישראל מלומדים להלחם בהיותם רוכבים.

16 ואיך תשיב את פני, עיין למעלה ג' ג'. אם אחד מעבדי אדוני הקטנים יבקש ממך דבר, איך ימלאך לבך למאן לשמוע בקולו, וכל שכן וקל וחומר איך תמרוד באדוני, המלך הגדול, ולאתכנע לפניו פחת אחד עבדי אדני הקטנים, שיעורו. פחה של אדוני, כלומר אחד מעבדי אדוני היותר שפלים.

17 פחת, הוא סמוך, והנפרד פחה נחמיה ה' י''ד וי''ח, וי''ב כ''ו, והסגול תמורת פתח, מפני אות הח"ע הקמוצה שאחריו, על דרך החכם, והטהרו.; והרבוי פחות, ונקראו כן שרי המדינות אשר תחת מלכי פרס ומדי אסתר ח' ט' וט' ג', וירמיה נ"א כ''ח ומלכי בבל ירמיה נ''א נ''ז ומלכי אשור יחזקאל כ''ג ו' וכ''ג. ומלכי ארם מלכים א' כ' כ"ד, והשם הזה נזכר גם בימי שלמה וכל מלכי הערב ופחות הארץ, מ"א י' ט''ו, וכל מלכי ערב ופחות הארץ, ד''ה ב' ט' י''ד, רק השרים אשר תחת מלכי יהודה וישראל לא מצאנו שיהיו נקראים בשם הזה וגיז' מפרש פחות הארץ הנזכרים בשלמה, על שרי המדינות בארץ ישראל, וזה רחוק מאד, ואנחנו לא נדע שרש המלה הזאת ומאיזה לשון לוקחת והאחרונים בקשו למצוא לה מקור בלשון פרס או בלשון סנסקריט, ולא מצאו דבר ברור המתישב על הדעת ודע כי לדעת גיז' ואחרים, פחה הנזכר כאן אינו המושל במדינה, אך המכוון בו שר הצבא; ולדעתי אין לנו להוציא המלה מהוראתה בכל שאר המקומות, וגיז' וחבריו לא ירדו כלל לסוף דעתו שלרבשקה כי הוא לא אמר לחזקיה איך תמרה את פי אחד משרי הצבא אשר למלך אשור, אשר יש תחת ידו כך וכך אלפים גבורי כח עושי דברו; כי אין מקום למאמר זה כאן, כי הנה המלך הגדול סנחריב עלה בכבודו ובעצמו על ערי יהודה, וכשהיה חזקיה סוגר לפניו דלתי עירו לא היה מזלזל בכבוד שרי חילו, אבל היה מורד במלך עצמו. אך כוונת רבשקה היא לומר לחזקיה: אם אחד מעבדי אדוני היותר שפלים, כגון השר המושל במדינה קטנה, היה מבקש ממך דבר, איך ימלאך לבך להשיב את פניו, בהיותך יודע שאף אם אין תחת ידו חיל גדול, מכל מקום הוא אחד מעבדיו של המלך הגדול, ואם תמרה את פיו הנה אדוניו יתבע עלבונו ונקום נקמתו.

18 ותבטח לך על מצרים, מאחר שאין לך לא רכב ולא פרשים ואתה צריך לבטוח בזה על מצרים, איך לא תירא להקניט אפילו אחד מן הקטנים שבעבדי אדוני, ואין צריך לומר את אדוני המלך הגדול.

19 המבלעדי, בלי רשות, כמו ובלעדיך לא ירים איש את ידו בראשית מ"א מ''ד, המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים ירמיה מ"ד י''ט והנה רוב המפרשים פירשו שידע רבשקה כי ישעיה נבא על בוא מלך אשור על ארץ יהודה, וזה רחוק, ואם ידע נבואות ישעיה היה לו לידע ג"כ שיפול מחנה אשור בחרב לא איש בהיותו בארץ יהודה; והנכון כי קודם בואו על ארץ יהודה עשה זבחים לה' אלהי היהודים לבקש ממנו שיעזוב אותם בידו כדרך שהיה מנהג הקדמונים כשהיו צרים על עיר היו משביעים את אלהיה להתרחק מעליה, ואפשר וקרוב כי שאל את חכמיו לבדוק בקרבי הזבחים והעולות לדעת אם אלהי היהודים מסכים שיעלה עליהם וישחיתם, ואמרו לו חכמיו כי מסכים הוא. ואי אפשר לומר שהיה רבשקה יודע כי ה' אלהי היהודים הוא אלהי השמים והארץ, ואחר שרוב הארצות באו ביד מלך אשור, אם כן רצון ה' הוא שיגבר מלך אשור על כל מלכי הארץ; כי אמנם מדבריו למטה משמע שלא היה מכיר גדולה לאלהי היהודים על שאר אלהי הארצות.

20 דבר נא אל עבדיך ארמית, אף על פי שסנחריב היה מלך אשור, הנה היה מושל גם בבבל ובארם נהרים, והיו לו שרים ועבדים מכל הגוים ומכל הלשונות שהיו תחת ממשלתו, ובחר לשלוח לירושלים את רבשקה שאולי היה ארמי וגם היה יודע לדבר יהודית, נראה כי אליקים ושבנא מתוך מבטא שפתיו הכירו בו שהוא ארמי, ולפיכך אמרו שידבר עמהם ארמית. ואולי יתכן שהיתה לשון ארמית ידועה וחשובה גם בחצר מלכי אשור, כי הנה מצאנו אצלם שני מיני שררה נקראים בשמות ארמיים, רבשקה ורב סריס עיין למעלה פסוק ב', ואם היו השררות נקראות בלשון ארמית, אין ספק שהיתה הלשון ההיא חשובה ונכבדת אצל מלכי אשור, ולפיכ ידעו אנשי חזקיה שהיה רבשקה יודע לדבר ארמית.

21 היושבים על החומה לאכול וגו', שאינם רוצים לצאת אלי ולפתוח לפני דלתים, אלא מזמנים עצמם להיות במצור ובמצוק, עד יצטרכו לאכול צאתם.

22 חראיהם, שרש חרא בערבי עשה צרכיו הגדולים, וכן במקרא וישימוהו למחראות מ''ב יו''ד כ''ז, וכן בתלמוד תענית ט' חריא דעיזי, צואת עזים; וקדמונינו תקנו הדבור בלי נקיה ואמרו לקרוא צואתם; וכן שיניהם קרוב ללשון שתן; והנה בל' מקרא היה ראוי לקרוא צאתם בצי''רי, עיין למעלה ד' ד', אבל בל' חכמים אין אומרים אלא צואה בחו''לם. גם היה קשה לי מה שהתקינו לקרוא מימי רגליהם, כי אין אומרים מימי אלא למים הראוים לשתייה, כמו שהעיר ר' סעדיה גאון ז''ל עיין רא"בע שמות ז' י''ט, וכן רז''ל אומרים תמיד מי רגלים, לא מימי רגלים. ותלמידי מוה"רר משה הלוי עהרענרייך אומר כי כאן נכון לומר מימי רגליהם, מאחר כי דרך לעג הוא אומר שהם שותים אותם.

23 ויעמד רבשקה, כיון שאמרו לו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם, הבין שלא היה העם כלו אמיץ בבטחונו בחזקיה ובאלהיו, ואז גדל זדונו וגאותו לחרף אלהים חיים להניא את לב העם מאחרי מלכם, ולפתותם לפתוח לפניו דלתים.

24 אל ישיא, ענין הסתה לעשות דבר, ע"י הסרת הפחד המונע מעשותו, עיין בה"ע תקפ"ח עמוד 143.

25 עשו אתי ברכה, המפרשים פירשו שלום כתרגום יונתן, ואני אומר שאינו זז מענין ברכה שהוא גלוי אהבה בה"ע תקפ''ז עמוד ד', והטעם, הלא לא תמלטו מידי, א''כ הלא טוב שתנהגו עמי דרך אהבה, ותצאו אלי, ואז תאכלו איש גפנו, ולא אשלח ידי בכם.

26 ולקחתי אתכם אל ארץ, ל' הבאה, כמו קחם נא אלי בראשית מ''ח ט'. כך היה מנהג הקדמונים להעביר העמים שהיו כובשים מארצם אל ארץ אחרת, וזה מה שעשה יוסף למצרים ואת העם העביר אותו לערים לאות שלא היתה הארץ שלהם, אך מיד פרעה קבלוה.

27 פן יסית, השמרו לכם פן יסית.

28 איה אלהי וגו', וכי הצילו וגו', המקרא הזה נעוץ סופו בתחלתו, ותחלת בסופו איה אלהי חמת וארפד ואיה אלהי ספרוים, ההצילו את ארצם מידי ואיה אלהי שמרון כי הצילו את שמרון מידי חמת וארפד, ערים בארם ספרום, היא עיר בארם נהרים על יד נהר פרת רוז' וגיז'.

29 מי בכל אלהי הארצות האלה, האלה דבק עם הארצות, וכן הוא ברמ"ח ור"נד.

30 ויחרישו, השרים, כי כן צוה להם המלך, כי לא היה בידו לתת בפיהם מענה, מאחר שלא היה יודע מה ידבר אליהם, ובאמת אם לא היו עונים אותו דבר, אפי' מה שאמרו לו דבר נא אל עבדיך ארמית, יותר טוב היה, כי בדבריהם הרבו גאותו ובספר מלכים כתוב והחרישו העם, כי דבור שני של רבשקה היה מוסב אל העם, ואף הם לא ענוהו דבר, והוא פלא, שהעם כלו יעצור ברוחו ולא ישיב דבר למחרף ומגדף, וגם לא יתפתה אחריו לפתוח לפניו שערי העיר ולמרוד במלכם. והנה המשכיל יראה ויבין כי באמת אין מקום לומר שהעם החריש מפני כי כן היתה מצות המלך, כי אמנם איך יצוה המלך את העם שלא ישיבו לרבשקת והוא לא היה יודע שיסב דבורו אל העם, ובספר מלכים ב' י''ח י''ח, כתוב מפורש כי שרי מלך אשור קראו אל המלך, ועל כן יצאו אליהם אליקים וחבריו שלוחי המלך, א"כ לא עלתה על לב חזקיהו שידבר רבשקה אל העם, וגם רבשקה לא היה מדבר אל העם אלמלא דברי השרים דבר נא אל עבדיך ארמית, וא"כ לא יתכן שיצוה המלך את כל העם לאמר לא תענוהו, א"כ זכינו לדין כי הספור הכתוב כאן בישעיה הוא המדוקדק לפי אמתת מה שהיה, ואותו שבספר מלכים לקח ממנו, והוסיף בו המעתיק איזה דברים מדעתו, כמו כאן, שראה שהדבור היה מוסב אל העם, ואמר והחרישו העם, ולא ראה כי מלות כי מצות המלך היא לאמר לא תענוהו אינן עולות יפה לפי זה. א"כ מבואר כי הספור הכתוב כאן נכתב בשעת המעשה, וישעיה כתבו, ואשר במלכים הועתק אחר זמן מכאן או מספר דה למלכי יהודה, הפך ממש מדעת הכופרים שהזכרתי למעלה.

31 קרועי בגדים, לא הזכיר שקרעו בגדיהם לעיני רבשקה ולעיני העם אבל קודם הגיעם לבית המלך קרעו בגדיהם. וסבת הקריעה לאבל ותוגה, בראותם כי רחוקה מיהודה ישועה, כי האויב עצום מאד, ולא היה שואל כסף וזהב, כי אם שתנתן העיר בידו, ואת יושבי יהודה יַגלה אל ארץ אחרת.