1ולא חייבים הציבור להביא פר העלם דבר על שגגתם בעבודה זרה, אלא על דבר מעשה של עבודה זרה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת, כגון: זביחה, הקטרה, ניסוך והשתחוויה לעבודה זרה, אבל חיבוק ונישוק עבודה זרה אינו בכלל זה. ותנן נמי ושנינו גם כן במשנה כעין זה: כל מצוה שבתורה, אם עבר עליה בשגגה, על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אם היה זה יחיד ששגג בכך — מביא כשבה או שעירה עז, ואם נשיא מלך — מביא על חטא כזה שעיר, ואם משיח כהן גדול ובית דין — מביאין פר.2ואם חטאו בעבודה זרה בשגגה כזו, יחיד ונשיא ומשיח — מביאין שעירה, ואילו הצבור מביאים פר ושעיר, פר לעולה ושעיר לחטאת. ושואלים: מנא הני מילי מניין דברים אלה שרק על עבירה כגון זו מביאים קרבן חטאת?3ומשיבים: דתנו רבנן ששנו חכמים, נאמר בפר העלם דבר של ציבור: "ונודעה החטאת אשר חטאו עליה" ויקרא ד, יד, רבי אומר: נאמר כאן בחטאת "עליה", ונאמר להלן באיסור אחות אשה "עליה", ואנו למדים בגזירה שווה: מה להלן באחות אשה הרי זה דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן קרבן זה שמביאים אינו אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.4וממשיכים: אשכחן מצאנו איפוא הוכחה על מה מביאים הצבור קרבן חטאת, משיח מנלן מניין לנו שגם הוא מביא חטאת על חטא כזה בלבד? דכתיב שנאמר במשיח בכהן גדול: "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם" שם ג, הרי שהמשיח מביא קרבן על חטא כצבור.5יחיד ונשיא מניין שמביאים קרבן חטאת רק על חטאים בדרגת חומרה זו — אתיא בא, נלמד הדבר בגזירה שווה של המילים "מצות" "מצות" שנאמר, הן בחטא העם, הן בחטא היחיד, והן בחטא הנשיא: "מכל מצות ה' אשר לא תעשינה" שם ב. שם יג. שם כב.6וההלכה היא כי לא בעבודה זרה אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. צבור בעבודה זרה — יליף לומד בגזירה שווה של "מעיני" "מעיני", שנאמר בפר העלם דבר של ציבור: "מעיני הקהל" שם יג, ובשגגת עבודה זרה נאמר: "מעיני העדה" במדבר טו, כד, ללמד שהעדה מביאה קרבן על שגגת עבודה זרה רק כאשר היתה העבירה כזו שיש בזדונה כרת.7יחיד, נשיא ומשיח למדים ממה שנאמר בשגגת עבודה זרה: "ואם נפש אחת תחטא" שם כז — אחד יחיד, ואחד נשיא, ואחד משיח במשמע. והוי"ו שבמלת "ואם" שבתחילת הפסוק מוסיף על ענין ראשון, של שגגת העדה כולה, ללמדנו ששתי ההלכות הללו קשורות זו בזו,8וילמד תחתון הנושא השני, המדבר ביחיד, מן העליון המדבר בציבור. וכיון שבציבור אינו מביא קרבן זה אלא על דבר שזדונו כרת — אף יחיד דינו כך, ואם כן, יש לרבי לימוד מן המלה "עליה".9ושואלים: ורבנן וחכמים, שדורשים "עליה" לענין צרות, האי סברא מנא להו סברה זו מניין להם? ומשיבים: נפקא להו יוצא, נלמד להם הדבר ממקור אחר, מדמקרי ליה ממה שהיה מקריא, מלמד לו ר' יהושע בן לוי לבריה לבנו בפסוק המסכם דין עבודה זרה בשוגג: "האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה" שם כט, וסמוך לו "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה שם ל,10הוקשה הושוותה כל התורה כולה "תורה אחת" לעבודה זרה, מה עבודה זרה אין חייבים קרבן אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת "ונכרתה הנפש ההיא" — אף כל דבר אין חייבים קרבן אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.11ומעירים: אשכחן מצאנו איפוא לפי זה מקור עבור יחיד ונשיא ומשיח, בין בעבודה זרה ובין בשאר מצות. צבור בעבודה זרה מניין שחייב רק על שגגה כזו? אמר קרא הכתוב "ואם נפש אחת תחטא" שם כז בוי"ו החיבור, ללמד ששני הדינים קשורים זה לזה, וילמד עליון, הקטע הראשון המדבר בציבור מתחתון מן השני, המדבר ביחיד.12אלא, צבור בשאר מצות מנלן מניין לנו שאינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת? ומשיבים: יליף לומד בגזירה שווה "מעיני" "מעיני", שנאמר בעבודה זרה, "מעיני העדה", ובשאר מצוות "מעיני הקהל", ושואלים: ורבי, האי הפסוק הזה "תורה אחת" מאי עביד ליה מה עושה הוא לו, מה הוא למד ממנו? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא נצרך לו הפסוק לכפי ששנינו בברייתא: לפי שמצינו שחלק הכתוב בין יחידים שחטאו למרובים שחטאו בעבודה זרה. כיצד?13שכן יחידים שעבדו עבודה זרה נידונים בסקילה, לפיכך ממונן פלט ניצול מהחרמה, שאמנם ממיתים את החוטא, אבל אין מחרימים את רכושו, ואילו מרובין נידונים במיתה קלה יותר, בסייף. שכך דינה של עיר הנדחת שכל אנשיה עבדו עבודה זרה, לפיכך ממונן אבד, שכך מצות התורה לשרוף את כל הרכוש של בני העיר.14יכול נחלוק גם בקרבנותיהן, אם שגגו בעבודה זרה, שלא יביאו כולם אותו קרבן — תלמוד לומר: "תורה אחת יהיה לכם" שם כט, ליחיד שעבד ולרבים שעבדו.15מתקיף לה מקשה על כך רב חלקיה מהמקום הגרוניא: טעמא דכתב רחמנא הטעם, דווקא, שכתבה התורה "תורה אחת יהיה לכם", הא לאו הכי, הוה אמינא הרי לולא כן, הייתי אומר שנחלק בקרבנותיהם, והרי יש לשאול: מאי לייתו מה יביאו, איזה קרבן היו צריכים להביא, אם היינו מחלקים? אם תאמר לייתו יביאו פר בלבד, הלא צבור ששגגו בשאר מצות הוא דמייתו שמביאים פר, וכיון שנכתב הדבר לעצמו — משמע שאין דינם דומה.16ואם תאמר שיביאו כשבה — הלא יחיד בשאר מצות הוא דמייתי שמביא, ואם יביאו שעיר לכפרה הלא נשיא בשאר מצות הוא דמייתי שמביא. ואם תאמר שיביאו פר לעולה ושעיר לחטאת — הרי צבור, כלומר, רוב ישראל, בעבודה זרה הוא דמייתו שמביאים, ואלא מאי מה יביאו, שעירה — יחיד נמי היינו גם כן זהו קרבנו, שהרי היחיד יכול להביא לקרבן חטאת כשבה או שעירה, ולכאורה אין צורך בלימוד מיוחד בענין זה, שהרי אין אפשרות נוספת!17ומשיבים: איצטריך, סלקא דעתך אמינא נצרך הדבר, כי יעלה על דעתך לומר הואיל וצבור בהוראה כאשר הורה בית דין בטעות לציבור שמותר לו לעבוד עבודה זרה שאז מייתו מביאים בית הדין פר לעולה ושעיר לחטאת, אינהו נמי ניתו איפכא הם גם כן שיביאו, אבל להיפך פר לחטאת ושעיר לעולה.18אי נמי או גם כן נאמר, שמא היה צריך להביא כפרה שונה מיחיד ורק אין לו תקנה, שלא נאמרה בתורה תקנה לכפר על חטא זה של רבים, על כן קא משמע לן השמיע לנו "תורה אחת יהיה לכם" שגם לרבים שעבדו עבודה זרה יש כפרה בקרבן.19א עד כאן עסקנו במדרשי המקראות, ומעכשיו באים לדקדק בגופי ההלכות שבמשנה. וקודם כל בתפיסת המכלול, במספרים שדיברנו בהם. אמר ליה לו החכם לוי לרבי: מאי איריא דתני מה שייך, מדוע, שנה חמש עשרה נשים? ליתני שישנה שש עשרה, שהרי אפשר למצוא גם מקרה נוסף של צרת ערוה! אמר ליה לו רבי: כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו לשואל זה.20והוא עצמו פירש את השאלה ותשובתה: מאי מה דעתך, שאפשר להוסיף עוד אמו אנוסת אביו, שאם אמו היתה רק אנוסת אביו ולא היתה נשואה לאב, ולפי דעת חכמים שאנוסת האב מותרת לבניו מאשה אחרת, יכול להיות שהאב יאנוס אשה ויוליד ממנה בן, ואותה אשה עצמה תינשא אחר כך לאחד הבנים של האונס, ואם זה שנשאה ימות בלא בנים — נמצא שהאם נופלת לייבום לפני אחי המת, שהוא בנה. ואם כן יש כאן בסך הכל שש עשרה עריות!21אולם, אי אפשר לומר כך, כי דין אמו אנוסת אביו הלא פלוגתא מחלוקת בין ר' יהודה ורבנן וחכמים היא, שלדעת ר' יהודה לא יתכן שאנוסת אביו תיפול לפניו לייבום, כיון שאסורה לאחיו משום אנוסת אביו, ובפלוגתא לא קא מיירי ובדבר שיש בו מחלוקת לא עסק במשנה זו, שנמנו במשנה רק דברים המקובלים על הכל, ולא דברים שיש בהם מחלוקת.22ושואלים: והאם לא נמנו במשנה דברים שיש בהם מחלוקת? והרי איסור מצוה ואיסור קדושה, אם נופלת לייבום אשה שאסורה עליו משום גזירת חכמים שאסרו לשאתה כגון קרובה רחוקה יותר שהיא "שניה" לעריות, או שהיא אסורה בלאו בלבד משום קדושת ישראל או קדושת הכהונה, כגון ממזרת או נתינה,23דפליגי שנחלקו בכך ר' עקיבא ורבנן וחכמים אם אשה כזו פטורה לגמרי מן הייבום ומן החליצה, כערוה, או שחלה עליה מצות ייבום, וכיון שאינו רשאי לשאת אותה — צריך לחלוץ לה, ובכל זאת קתני שנה הלכה זו השנויה במחלוקת להלן יבמות כא, א!24ומשיבים: בפרקין קא אמרינן בפרקנו אמרנו, כלומר, אמרנו שבפרק זה נשנו רק הלכות מוסכמות ומחלוקת ר' עקיבא וחכמים נאמרה בפרק שני. ומקשים: והא והרי בפרקנו זה שנינו שבית שמאי מתירין את הצרות לאחין, שלדעתם אין איסור בצרת ערוה ובית הלל אוסרין, והרי שגם בפרקנו שנויה הלכה שהיא בעיקרה במחלוקת!25ומשיבים: דעת בית שמאי, במקום שחולקים עליהם בית הלל — אינה משנה. כלומר, דעתם דחויה מן ההלכה ואין זה נחשב למחלוקת. ומקשים עוד: והרי אשת אחיו שלא היה חי בעולמו בזמן חייו של היבם, שכשמת אחיו עדיין לא נולד,26דפליגי שחלוקים בכך ר' שמעון ורבנן, וקתני ושנה את ההלכה הזו, הרי שגם משנתנו עוסקת בדברים שעיקרם במחלוקת!27ומשיבים: גם ר' שמעון לא נחלק בכל מקרה של "אשת אחיו שלא היה בעולמו", שכן במקרה הפשוט של אח שנולד אחר מיתת אחיו שלא היה בעולמו, שלא חלה על תינוק זה מצות ייבום והאשה אסורה עליו משום אשת אח, ולבסוף, לאחר שנולד ייבם אח אחר את האשה ומת גם הוא ונפלה שוב לפני אותו אח קטן שלא היה בעולמו של אחיו, בעלה הראשון — במקרה כזה לא פליג חלק ר' שמעון, ומודה שאשה זו אסורה על הילד לעולם, כיון שנאסרה עליו שעה אחת כאשר נולד והיא היתה אשת אחיו שלא היה בעולמו. ולא נחלק ר' שמעון אלא במקרה אחר, כאשר היו שני אחים, ומת אחד מהם וייבם השני את אשתו, ואחר כך נולד האח השלישי, ומת האח השני. שלדעת ר' שמעון יכולה אשה זו להתייבם לאח הקטן, שמעולם לא היתה אסורה עליו, כיון שבשעה שנולד היתה זו אשת אחיו שהיה בעולמו, ומה שהיה לפני לידתו איננו נחשב. ומאחר שגם לר' שמעון יש צד איסור של אשת אחיו שלא היה בעולמו, אפשר היה לשנות זאת במשנה לכל הדעות.28ומקשים: והאמר והרי אמר ר' אושעיא: חלוק היה ר' שמעון אף בראשונה, שלדעתו ר' שמעון חלוק לא רק במקרה של "ייבם ואחר כך נולד" אלא גם במקרה של "נולד ולבסוף ייבם" ולדעתו אף במקרה כזה יכולה היא להתייבם לאח הקטן!29ודוחים: הא איתותב הרי כבר הושב, נדחה ר' אושעיא ובטילה שיטה זו להלן יבמות יח, ב, ולכן אפשר לומר שמשנתנו איננה עוסקת במחלוקת.30ומקשים מצד אחר: בפרק השלישי במסכת יבמות מדובר במקרה כשהיו ארבעה אחים, שנים מהם היו נשואים לשתי אחיות, ומתו שני האחים בעלי האחיות. ונמצא שלפני כל אחד מן האחים החיים נופלות לחלוץ או לייבם שתי אחיות כאחת. ואמרו חכמים שבמקרה כזה אין מייבמים, לפי שמחשיבים זאת כאילו נפלו לפני כל אחד שתי אחיות כאחת, ובגלל זיקות הקשר של הייבום הרי זה כאילו כל אחת מהן היתה נשואה לו במידה מסויימת ונמצא שהיא כעין אחות אשתו, וכיון שהדבר חל על שתיהן בשווה — שתיהן אסורות בייבום. ואמרו, שאם אחת מן האחיות הללו היתה אסורה על אחד מן האחים שנשארו בחיים בגלל היותה ערוה לו, כגון שהוא נשא את בתה או קרובה אחרת שלה, במקרה זה האחות השניה שאין בה קירבה כזו מותרת לו לגמרי. ואם היה קיים הקשר הזה בין האח האחר באחות השניה, יכול להיווצר מצב ששני האחים יחלצו או ייבמו את שתי האחיות. והאמר והרי אמר רב יהודה אמר רב, וכן תני שנה ר' חייא ברייתא: בכולן, בכל חמש עשרה הנשים המנויות במשנתנו, יכול אני לדמות מצב שאני קורא בהן האסורה לאח זה — מותרת לאח זה, והאסורה לאח זה מותרת לאח זה, ויכול אז להיות שאחותה שהיא יבמתה גיסתה חולצת או מתייבמת. שדבר זה אפשר למנות בכל אחת מן המנויות במשנה, כגון שאחות אחת היא חמותו של אח זה, ואחות שניה היא חמותו של האח השני. וכיוצא באלה.31ורב יהודה היה מתרגם, כלומר, מסביר, מיישב דברים אלה, כי לא בכל הנשים האמורות ברשימה שלנו, אלא מחמותו ואילך, שמחמותו עד סוף הרשימה יכול להיות שאחות אחת תהיה לגבי אח אחד איסור ערוה והאחות האחרת לא תהיה אסורה עליו כלל. אבל שיתא בבי דרישא בששת השערים, המקרים, שבהתחלה — לא היה גורס דבר זה. מאי טעמא מה הטעם?32משום המקרה של בתו, למשל, כי יתכן שאחת מן האחיות תהיה בתו של אחד האחים. אבל אז אסורה אמה לכל האחים משום אשת אח ולא יתכן שתהיה לה בת מאח אחר. ודבר כזה יתכן רק אם אח אחד אנס אשה והוליד ממנה בת, וכיון שאיסור אשת אח הוא רק מן הנישואין, הרי אין אותה אשה אסורה על אחיו, ואם חזר אחיו ואנס את האשה והוליד ממנה בת, ושתי בנות אלה נישאו לשני האחים האחרים, הרי אז יווצר המצב שכל אחת מהאחיות היבמות הללו אסורה לאח אחד ומותרת לאח השני.33ובכן, במקרה של אונסין משכחת יכול אתה למצוא, אבל במקרה של נשואין לא משכחת לה אין אתה יכול למצוא אותה, כאמור, על כן אין לפרש את משנתנו בדרך זו כי משנתנו בנשואין קמיירי עוסקת, באונסין לא קא מיירי איננה עוסקת.34ואביי מתרגם היה שונה וכולל כאן אף את בתו מאנוסתו, ומדוע — כיון דאשכוחי משכחת לה שאתה מוצא אותה אפשרות בין אי בעיא אם תרצה מן האונסין תהוי תהיה, ואי בעיא ואם תרצה מן הנשואין תהוי תהיה, שיש בכל זאת מקרה שאפשר שיווצר מצב כזה. אבל את המקרה האחרון של אשת אחיו שלא היה בעולמו — לא היה מונה. מאי טעמא מה טעם הדבר?35כיון שרק לפי דעת ר' שמעון הוא דמשכחת לה שאתה מוצא אותה שיכול להיות דבר כזה, שכיון שהוא מתיר במקרה של "ייבם ולבסוף נולד", הרי יתכן שאחות אחת תהיה אסורה לאח אחד משום שנולד לפני שאחיו ייבם אותה, וכן האחות השניה תהיה אסורה לאח האחר מאותו טעם, אף שהראשונה מותרת לו לפי שבחייו לא היתה אשת אחיו שלא היה בעולמו, ואילו לרבנן לא משכחת לה לדעת חכמים אין אתה יכול למצוא אותה — בפלוגתא לא קא מיירי במחלוקת איננו עוסק אלא רק בדברים המוסכמים על הכל.36ואילו רב ספרא מתרגם היה שונה כאן אף אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומשכחת לה ויכול אתה למצוא אותה בשיתא בשישה אחים שהיו שם ואליבא ועל פי שיטתו של ר' שמעון
