1תלתא ריגלי שלושה רגלים שבהם נאספו חכמים ללמוד, ולא מצא פתרון לספק זה. אמר לה רב אדא בר אהבה לאותה אשה: זיל לקמיה לכי לפני רב יוסף דחריף סכינא שחריפה סכינו, כלומר, שהוא תקיף כפוסק הלכה.2אזלה קמיה הלכה, באה, לפניו לשאול. פשט מהא מתניתא פתר את הבעיה מברייתא זו: גוי שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר הגוי: "פירות הללו של ערלה הן" או שאנר "של עזיקה מקום מעובד הן" והיה זה בשנת השמיטה, או שאמר "של נטע רבעי הן" — לא אמר כלום ואין סומכים על דבריו לאסור את הפירות, כי לא נתכוון אלא להשביח מקחו, והיה סבור שאם הוא אומר שהפירות הם מאילן צעיר, או שהם משטח מעובד בשנת השמיטה, או משל נטע רבעי, שגם זה מאילן צעיר, משובחים הם יותר. ומכאן למד רב יוסף גם לענייננו שאין סומכים על מה שסיפר הגוי, מפני שלא נתכוון אלא לצורך עצמו בלבד ואין לסמוך על דבריו.3אבא יודן איש ציידן אמר: מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך, ובא גוי ואמר: "חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו", והשיאו את אשתו של אותו אדם על פיו.4ושוב מעשה בקולר של בני אדם קבוצה של אסירים שהיו קשורים בקולר, שהיו מהלכין ומוגלים לאנטוכיא, ולאחר זמן בא גוי אחד ואמר: "חבל על קולר של בני אדם שמתו, וקברתים", וסמכו על כך והשיאו חכמים את נשותיהם. ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום למצור של ביתר, ולאחר זמן בא גוי ואמר: "חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר, שמתו וקברתים", וסמכו על כך והשיאו על פיו את נשותיהם.5א משנה מעידין על אדם שמת גם כשראו אותו לאור הנר, וכן לאור הלבנה. ומשיאין על פי בת קול אם שמעו קול כעין הד הצועק שמת פלוני. ומעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר: "איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת". הלכו ולא מצאו שם אדם, ואף על פי כן סמכו על כך והשיאו את אשתו.6ושוב מעשה בצלמון עיר בגליל, באחד שאמר: "אני איש פלוני בן איש פלוני, נשכני נחש והרי אני מת". והלכו ולא הכירוהו והלכו והשיאו את אשתו על סמך מה שאמר.7ב גמרא אמר רבה בר שמואל: תנא שנה החכם, בית שמאי אומרים: אין משיאין על פי בת קול, רק על פי עדות של ממש. ובית הלל אומרים: משיאין על פי בת קול. ושואלים: מאי קא משמע לן מה השמיע לנו רבה בר שמואל בכך, הלא מתניתין משנתנו היא ודעת בית הלל היא שנקבעה במשנה! ומשיבים: הא קא משמע לן זה השמיע לנו דאי משתכחת סתמא שאם נמצאת סתם משנה שנאמר בה שאין משיאין — דעת בית שמאי היא, והיא דחויה מן ההלכה.8ג מסופר במשנה ששמעו בת קול והלכו ולא מצאו שם אדם. ושואלים: ודלמא ושמא שד הוה היה זה? אמר רב יהודה אמר רב: שראו שיש לו דמות אדם, וידעו שאינו שד. ושואלים: אינהו נמי דמו הם השדים גם כן דומים לבני אדם! ומשיבים: דחזו ליה שראו לו בבואה צל.9ושואלים: ואינהו נמי אית להו וגם הם, השדים, יש להם בבואה! ומשיבים: דחזו ליה שראו לו בבואה של בבואה. ושואלים: ודלמא לדידהו אית להו ושמא גם להם, לשדים, יש להם בבואה של בבואה אמר ר' חנינא, אמר לי יונתן שידא מומחה לשדים: בבואה — אית להו יש להם, לשדים, בבואה של בבואה — לית להו אין להם.10ושואלים: ודלמא ושמא צרה הואי היתה זאת או אשה אחרת ששונאת את אשתו, והיא שהוציאה שמועת שקר וברחה לה? ומשיבים: תנא דבי שנה החכם שבבית מדרשו של ר' ישמעאל: בשעת הסכנה — כותבין ונותנין גט לאשה אף על פי שאין מכירין את הבעל, שאין מרבים בחששות בשעה כזו. ואף כאן, אותו מעשה כשעת הסכנה הוא, שלא מצאו עדים שמת בעלה, שאין צורך לברר ואין חוששים.11ד משנה אמר ר' עקיבא: כשירדתי לנהרדעא שבבבל לעבר את השנה, מצאתי את החכם נחמיה איש בית דלי, ואמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עדות של עד אחד אלא רק יהודה בן בבא. ונומיתי ואמרתי לו: אכן כן הדברים. אמר לי: אמור להם לחכמים משמי: אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות, ואיני יכול לבוא, מעיד אני שמקובלני מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד.12וכשבאתי והרציתי פרטתי את הדברים לפני רבן גמליאל נכדו של רבן גמליאל הזקן שמח לדברי, ואמר: מצאנו איפוא חבר לר' יהודה בן בבא שסבור כמותו, ואפשר לסמוך על שיטה זו.13מתוך הדבר ששוחחו בו, נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והיה רק עד אחד שהעיד עליהם, והשיא רבן גמליאל נשותיהן על פי עד אחד, והוחזקו מאז להיות משיאין אשה גם בעדות של עד מפי עד, ואפילו מפי עבד, או מפי אשה, או מפי שפחה. ר' אליעזר ור' יהושע אומרים: אין משיאין את האשה על פי עד אחד. ואילו ר' עקיבא אומר: לא משיאים את האשה על פי עדות אשה ולא על פי עבד ולא על פי שפחה ולא על פי קרובים.14ה גמרא ושואלים: וכי סבר ר' עקיבא כי על פי אשה לא משיאים? והתניא והרי שנינו בברייתא: ר' שמעון בן אלעזר אומר משום משמו של ר' עקיבא: אשה נאמנת להביא גיטה ולומר בבית דין שנכתב ונחתם כדין, מקל וחומר; ומה נשים שאמרו חכמים שאין הן נאמנות לומר "מת בעלה", שחשודות לשקר כדי לקלקל זו לזו, אף על פי כן נאמנות להביא את גיטיהן — זו האשה עצמה שנאמנת לומר "מת בעלה" — אינו דין שנאמנת להביא את גיטה.15ומכאן נסיק כי נשים שאמרו חכמים הוא דלא מהימני שאינן נאמנות, אבל אשה בעלמא סתם — מהימנא נאמנת ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה: כאן, כשפסל ר' עקיבא עדות אשה, היה זה קודם שהחזיקו בהיתר להשיא על פי עד אחד, והיו צריכים שני עדים כשרים, כאן, כשהתיר, הרי זה לאחר שהחזיקו.16ו משנה אמרו לו לר' עקיבא: וכי אין סומכים על עדות של אשה? והרי מעשה בבני לוי שהלכו לצוער, עיר התמרים, וחלה אחד מהם, והביאוהו בפונדק שינוח שם. ובחזרתם לפונדק אמרו לפונדקית: "איה חברנו"? נומית אמרה להם: "מת, וקברתיו", וסמכו על עדות זו והשיאו את אשתו. וכי לא תהא אם כן כהנת מיוחסת, המעידה שמת אדם, נאמנת כפונדקית זו?17אמר להו להם ר' עקיבא: לכשתהא האשה כפונדקית — תהיה נאמנת גם היא. שהרי הפונדקית הוציאה והראתה להם את מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו, והיו איפוא סימנים ניכרים שהמעשה היה כדבריה, ובעדות כגון זו אפשר לסמוך גם על אשה.18א גמרא שנינו במשנה שלא תהא כהנת כפונדקית, ושואלים: מאי גריעותא מה הגריעות החסרון של פונדקית שלמדו ממנה קל וחומר לאשה אחרת? אמר רב כהנא: פונדקית זו גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה, שסיפרה שמת אותו אדם, שזה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו. וכן תני שנה אבא בריה בנו של רב מניומי בר חייא: פונדקית גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: "זה מקלו, וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו".19ושואלים: והא והרי "איה חברנו" קאמרי לה אמרו לה? משמע שלא סיפרה לפי תומה, אלא כתשובה לשאלה. ומסבירים: כיון דחזיתינהו שראתה אותם, בכיא בכתה. אמרו לה: "איה חברנו"? אמרה להם: "מת וקברתיו". ואם כן תחילת ההודעה היתה מתוך בכייתה שבכתה מעצמה לפי תומה.20ב תנו רבנן שנו חכמים: מעשה באדם אחד שבא להעיד על בשביל האשה שמת בעלה לפני ר' טרפון. אמר לו: "בני, היאך אתה יודע בעדות אשה זו?" אמר: "אני והוא האיש שמת היינו הולכים בדרך יחד, ולא היינו מכירים זה את זה. ורדף אחרינו גייס איש צבא גוי ונתלה החבר בייחור של זית ופשחו ושברו ונמצא בידו מקל כבד, והחזיר את הגייס לאחוריו באיום המקל.21לאחר מכן אמרתי לו בהתפעלות על גבורתו: אריה! יישר כחך. אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי? שאכן, כך קורין אותי בעירי בכינוי זה: "יוחנן בר' יהונתן, אריה דמכפר שיחיא". ולימים חלה ומת אותו אדם, ועל ידי כך ידע מה שמו, ויכול היה להעיד עליו. והשיא ר' טרפון את אשתו בעדות זו.22ושואלים: וכי ר' טרפון לא בעי אינו צריך לדרישה וחקירה בענין זה? והתניא והרי שנינו בברייתא: מעשה באדם אחד שבא לפני ר' טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו ר' טרפון: "בני, היאך אתה יודע עדות זו?" אמר לו אותו מעשה: "אני והוא היינו הולכין יחד בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו. והחזיר את הגייס לאחוריו. אמרתי לו: יישר כחך אריה! אמר לי: יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי: "יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא". לימים חלה ומת.23אמר לו ר' טרפון כדי לבודקו: לא כך אמרת לי ששמך יוחנן בן יונתן דמכפר שיחיא הקרוי אריה? אמר ליה לו: לא, אלא כך אמרתי לך, שאמר לי שקוראים לו: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא. ודקדק עליו ר' טרפון שנים ושלשה פעמים בחקירות מעין אלה, וכיון המעיד את דבריו, והשיא ר' טרפון את אשתו. משמע מאותו מעשה עצמו שאין די בסיפור דברים בלבד, ויש צורך בחקירה!24ומשיבים, תנאי מחלוקת תנאים היא בענין זה. דתניא שכן שנינו בברייתא: אין צורך שיהיו בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה, אלו דברי ר' עקיבא. ר' טרפון אומר: בודקין.25ומעירים, וקמיפלגי וחלוקים הם באותו ענין שאמר ר' חנינא. שאמר ר' חנינא: דבר תורה, כלומר, מעיקר דין תורה, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות יש צורך לבדוק את העדים בדרישה וחקירה, וכשם שמפורש הדבר בדיני נפשות "ודרשת וחקרת...", דברים יג, טו, כך גם בדיני ממונות, שנאמר: "משפט אחד יהיה לכם" ויקרא כד, כב, ומכאן למדים שדרך המשפט צריכה להיות שווה בכל העניינים.26ומה טעם אמרו חכמים שדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה — כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. כלומר, שאם יפסלו עדים רבים בחקירות, לא ירצו אנשים להלוות כסף, מחשש שיגיעו להתדיינות בבית דין והעדים ייכשלו בחקירות, ונמצא המלווה מפסיד.27ובמאי קמיפלגי ובמה, באיזה ענין נחלקו כאן — בעדות אשה; מר חכם זה, ר' עקיבא סבר: כיון דאיכא שיש כתובה למשקל לקחת כשמת בעלה — כדיני ממונות דמי נחשב הדבר ואין צריכים בדיקה, ומר וחכם זה, ר' טרפון סבר: כיון דקא שרינן שאנו מתירים בעדות זו אשת איש לעלמא לעולם, לכול — כדיני נפשות דמי נחשב הדבר וצריך לערוך דרישה וחקירה.28ומסיימים את המסכת בדבר טוב: אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" ישעיה נד, יג, כלומר, מתוך שהבנים הם תלמידי חכמים "למודי ה'", הרי רב שלומם ונוסף שלום לכל העולם.
