1מחייבי לאוין דתפסי בהו שתופסים בהם קדושין, שלמרות העבירה הקידושין חלים, אבל הכא כאן גוי ועבד, כיון שלא תפסי בהו תופסים בהם קדושין, כחייבי כריתות דמי הם נחשבים.2מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר. ר' שמעון בן יהודה אומר: אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה, וענוש כרת. משמע שהתנא הסבור שממזר הוא רק זה הנולד מחייבי כריתות והיא שיטת שמעון התימני, סבור שהנולד מגוי ומעבד איננו ממזר!3אלא אמר רב יוסף: מאן מי הוא "הכל מודים" שאמרו — רבי הוא, שאף על גב אף על פי שרבי אומר כי אין הדברים הללו במשנה להלן יבמות נב, ב אמורים אלא לדברי ר' עקיבא, שהיה ר' עקיבא עושה חלוצה כערוה לכל דבר, וליה לא סבירא ליה והוא עצמו אינו סבור כן אלא כשמעון התימני, מכל מקום, בגוי ועבד מודה. ומניין לנו דבר זה? דכי אתא שכאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם רב יצחק בר אבודימי שאמר משום בשם רבינו רבי: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.4ולגופה של הלכה זו מסופר: ר' אחא שר הבירה ור' תנחום בריה בנו של ר' חייא איש כפר עכו פרוק הנהו שבוייתא דאתו פדו את אלה השבויות שבאו מארמון לטבריא טבריה. הוה חדא דאעברא היתה אחת מהן שהיתה מעוברת מגוי, ואתו לקמיה ובאו לפניו לפני ר' אמי לשאול מה יהיה מעמדו של הילד לכשיוולד. אמר להו להם: ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא דאמרי שאמרו כולם: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.5אמר רב יוסף כששמע סיפור זה: רבותא למחשב גברי וכי גדולה היא למנות אנשים! כלומר, וכי על ידי כך שמנה כמה חכמים הסבורים כך, מוכח שזו ההלכה?! הא הרי רב ושמואל בבבל, ור' יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל ואמרי לה ויש אומרים כי חלופי מחליפים, מוציאים בענין זה את בר קפרא ועיילי ומכניסים במקומו זקני דרום, דאמרי שאומרים כולם: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד כשר!6אלא אמר רב יוסף: שיטה זו בהלכה, שיטת רבי היא, שהוא הסבור שהוולד ממזר והלכה כמותו בכל מקום. ועל דעתו סמכו ולא על שיטות האמוראים. דכי אתא שכאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשמו של ר' יצחק בר אבודימי, שאמר: משום רבינו רבי אמרו: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד ממזר.7ר' יהושע בן לוי אומר: הולד מקולקל ופסול. ושואלים: למאן למי פסול? אילימא אם תאמר פסול לקהל — הא הרי אמר ר' יהושע עצמו כי הולד כשר! אלא הכוונה היא שפסול לכהונה — דכולהו אמוראי דמכשרי שכל האמוראים שמכשירים את הוולד לבוא בישראל מודו מודים בכל זאת שהולד פגום לכהונה.8ודבר זה נלמד מקל וחומר מאלמנה. והקל וחומר הזה הוא: מה אלמנה לכהן גדול, שאין איסורה שוה בכל, שאינו חל אלא על הכהן הגדול בלבד, בכל זאת בנה פגום לכהונה, זו הנבעלת לגוי שאיסורה שוה בכל — אינו דין שבנה פגום.9ומקשים: מה לאלמנה לכהן גדול — שכן היא עצמה מתחללת על ידי ביאה זו! ומשיבים: הכא נמי כאן גם כן בנבעלת לגוי, כיון שנבעלה לגוי — פסלה.10שאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון: מנין לגוי ועבד הבא על הכהנת וכן על הלויה, וכן על הישראלית שפסלוה לכהונה — שנאמר: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה" ויקרא כב, יג, ללמד, שרק אם היתה נשואה למי שיש לו אלמנות וגירושין בה, שנישואיהם תופסים, זו היא החוזרת לבית אביה כמקודם, יצאו גוי ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה, שאין כל משמעות הלכתית של נישואין לקשר שביניהם.11אמר ליה לו אביי לרב יוסף: מאי חזית דסמכת מה ראית שאתה סומך על דבריו של רב דימי במסורת זו, סמוך על דבריו של רבין! דכי אתא שכאשר בא רבין מארץ ישראל לבבל, אמר: ר' נתן ור' יהודה הנשיא מורים בה בוולד הנולד מן הגוי — להיתירא להיתר. והרי מאן מי הוא ר' יהודה הנשיא — הלא רבי הוא. משמע שיש סבורים שאף הוא פסק להיתר.12ומעירים, ואף רב היה מורה בה, בהלכה זו, היתירא היתר. דההוא דאתא לקמיה שאדם אחד שבא לפני רב, אמר ליה לו אותו אדם לרב: גוי ועבד הבא על בת ישראל מהו דינו של הנולד מביאה זו? ושאלה זו שאל לגבי עצמו.13אמר ליה לו רב: הולד כשר. אמר ליה לו: אם סבור אתה כן — הב לי ברתך תן לי את בתך לאשה, שאם כשר אני — מדוע לא אשא אותה? אמר לו: לא יהיבנא אינני נותן לך.14אמר שימי בר חייא נכדו של רב לרב: אמרי אינשי אומרים אנשים בפתגם מקובל: גמלא במדי אקבא רקדא גמל במדי בתוך קב קטן הוא רוקד. שאנשים מספרים לפעמים סיפורי גוזמאות על דבר המתרחש במקום רחוק, אולם: הא קבא, והא גמלא, והא מדי — ולא רקדא הרי הקב, והרי הגמל, והרי מדי — ואינו רוקד. שאף כאן, במקרה הזה, כאשר העמיד זה את דבריך לנסיון בפועל — אין אתה עומד בדעתך!15אמר ליה לו: גם אי ניהוי אם יהיה אותו אדם גדול כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי אינני נותן לו את בתי, שאין אני רוצה בו מטעמים אחרים, אבל אין אני משנה את דעתי בהלכה. אמר ליה לו: אי הוה אם היה אותו אדם כיהושע בן נון, אי מר לא יהיב ליה אם אדוני לא יתן לו בתו — אחריני יהבי ליה אחרים יתנו לו את בתם, ואולם האי אדם זה אי מר לא יהיב ליה אם אדוני לא יתן לו בתו — אחריני לא יהבי ליה — אחרים לא יתנו לו, שיחששו לפגם משפחה.16לא הוה קאזיל מקמיה הלך מלפניו אותו שואל, שעמד והפציר ברב. יהיב ביה עיניה ושכיב נתן בו רב את עיניו ומת אותו אדם. מכל מקום ראינו שרב התיר במקרה זה הלכה למעשה.17ומוסיפים: ואף רב מתנה מורה בה להיתירא להיתר, ואף רב יהודה מורה בה להיתירא להיתר. דכי אתא לקמיה שכאשר בא אדם כזה לפני רב יהודה, אמר ליה לו: זיל איטמר לך התחבא, כלומר, אל תספר בן מי אתה, כדי שלא יימנעו אנשים מלתת לך את בנותיהם, או נסיב תישא אשה בת מינך שגם היא נולדה לעבד או לגוי, משמע שראה אותו ככשר, לכן נתן לו עצה להסתיר את מוצאו, וכן כי אתא לקמיה כאשר היה בא לפני רבא מקרה כזה, אמר ליה היה אומר לו: או גלי גלה למקום שאין מכירים את משפחתך, או נסיב שא אשה בת מינך.18שלחו ליה לו בני המקום בי מיכסי לרבה שאלה זו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, הבא על בת ישראל, מהו דינו של הנולד מביאה זו? אמר להו להם: השתא עכשיו, הרי, אם היה אותו עבד עבד כולו, אמרינן אומרים אנו שהוולד כשר — חציו מיבעיא נצרכה לומר שהוא כשר?19אמר רב יוסף: מרא דשמעתא20מנו בעליה, קובעיה, של הלכה זו, מי הוא — רב יהודה, שאמרנו שהורה להיתר בבן ישראלית מגוי ומעבד, והא והרי אמר רב יהודה עצמו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל — אותו ולד אין לו תקנה לבוא בקהל ישראל!21ודוחים: משם אין להוכיח, כי איתמר כאשר נאמר דין זה של רב יהודה הרי זה באופן מסויים, וכגון דקדיש שקידש אותו שהיה חציו עבד בת ישראל ולאחר מכן בא עליה, שעל ידי קידושיו נוצרה בעיה מיוחדת, שהרי הוא חציו בן חורין, ומצד זה יחולו הקידושין באותה אשה, אולם כאשר בא עליה נמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש — ולכן הוולד פסול. אבל אם רק בא עליה בלא קדושין, כיון שהיא פנויה — הוולד כשר.22ומקשים: והאמרי נהרדעי והרי אומרים חכמי נהרדעא משמיה משמו של ר' יעקב: לדברי הפוסל וולד ישראלית הנולד מן הגוי — פוסל אפילו בפנויה, לדברי המכשיר — מכשיר אפילו באשת איש שבא עליה גוי.23ושניהם, הפוסל והמכשיר, לא למדוה אלא מדין אשת אב. מאן דפסיל סבר מי שפוסל סבור כך: מה אשת אב, שלא תפסי תופסים בה קדושין, הולד מביאה כזו ממזר, אף כל אשה שלא תפסי תופסים בה קדושין הולד ממזר, ובכלל זה — בן גוי, שאין קידושין תופסים בגוי.24ומאן דמכשר סבר ומי שמכשיר סבור: מה אשת אב, דלדידיה שעבורו, עבור הבן, לא תפסי תופסים בה קדושין, אבל לאחריני תפסי לאחרים תופסים, בה קדושין אם היא אלמנה או גרושה, ואם בא עליה הוולד ממזר, לאפוקי להוציא, למעט גוי ועבד דלא תפסי בהו שאין תופסים בהם קדושין כלל שאין הוולד ממזר. ואם כן אין לחלק לענין זה בין פנויות ונשואות.25אלא, יש להסביר באופן אחר: כי איתמר כאשר נאמר בשם רב יהודה, היה זה כגון שבא מי שחציו עבד על אשת איש, שאף שמצד היותו עבד איננו פוסל, אבל הואיל שנמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש, הרי בשל כך הוולד הוא ממזר.26אמר רבינא, אמר לי רב גזא: איקלע הזדמן ר' יוסי בר אבין לאתרין למקומנו והוה עובדא והיה מעשה בפנויה שבא עליה גוי ואכשר והכשיר את הוולד, ומקרה אחר היה בגוי שבא על אשת איש — ופסיל ופסל ר' יוסי בר אבין את הוולד. אמר רב ששת: לדידי לי עצמי אמר לי רב גזא: לא ר' יוסי בר אבין הוה היה זה אלא ר' יוסי בר' זבידא הוה היה, ואכשר והכשיר בין בפנויה בין באשת איש. אמר ליה לו רב אחא בריה בנו של רבה לרבינא: איקלע הזדמן אמימר לאתרין למקומנו ואכשר והכשיר את הוולד בין בפנויה בין באשת איש.27ומסכמים: והלכתא והלכה היא: גוי ועבד הבא על בת ישראל — הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש.28אגב דיון זה בכשרות בן הגוי מן הישראלית, מוסרים כי רבא אכשריה הכשיר את רב מרי בר רחל שהיה בנה של ישראלית שבא עליה גוי ומנייה בפורסי ומינה אותו להיות בין הממונים של בבל, ואף על גב ואף על פי שאמר מר החכם, שמן הכתוב "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך" דברים יז, טו למדים, שלא רק מלך, אלא כל משימות תפקידים ומינויים שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך ולא ממוצא גוי — האי זה, כיון שאמו מישראל — "מקרב אחיך" קרינן ביה קוראים אנו בו, וכשר.29מסופר: עבדיה עבדו של ר' חייא בר אמי אטבלה לההיא גויה לשם אנתתא הטביל גויה אחת לשם אשה אישות, שהטבילה לשם טהרת נדה. אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה ובברתה יכול אני להכשיר בה ובבתה שתהיינה שתיהן כשירות לבוא בקהל ישראל.30בה — אני מכשיר שתהיה כגיורת גמורה כדבריו של רב אסי. שאמר רב אסי לגבי אשה שלא היה ברור אם אכן נתגיירה, אבל חיה בתוך עם ישראל ונהגה ככל ישראלית אחרת מי האם לא טבלה לנדותה? ומשמע כיון שטבלה לשם טהרה, הרי טבילה זו עולה לה גם לשם גירות.31וכן בברתה בבתה אפשר להכשיר מן הטעם שגוי או עבד הבא על בת ישראל — הולד כשר.32ומהו מקור פסק זה של רב אסי — ההוא אדם מסויים דהוו קרו ליה "בר ארמייתא" שהיו קוראים לו "בן ארמית", גויה משום שאמו לא טבלה לשם גירות כדין, אמר רב אסי: מי האם לא טבלה לנדותה? ומכיון שטבלה — עלתה לה טבילה זו גם לשם גירות. כיוצא בו מסופר: ההוא אדם מסויים דהוו קרו ליה "בר ארמאה" שהיו קוראים לו "בן הארמי" הגוי, משום שאביו לא טבל כדין לשם גירות. אמר ר' יהושע בן לוי: מי האם לא טבל לקריו? וכיון שטבל לשם טהרה מטומאת קריו עלתה לו טבילה זו גם לגירות.33אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלוקח הקונה עבד מן הגוי וכשקונה עבד צריך להטבילו לשם עבדות, שהרי עבד של יהודים חייב גם הוא במצוות מסויימות, וקדם וטבל לשם בן חורין, כלומר, שבטבילתו אמר שהוא רוצה להתגייר, קנה עצמו בטבילה זו להיות בן חורין וישראלי גמור. מאי טעמא מה טעם הלכה זו —
