רש"י על יבמות מ״ה א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יבמות מ״ה א:י׳
10 דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִנַּיִן לְגוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל הַכֹּהֶנֶת וְעַל הַלְּוִיָּה וְעַל הַיִּשְׂרְאֵלִית שֶׁפְּסָלוּהָ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה״, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, יָצְאוּ גּוֹי וְעֶבֶד שֶׁאֵין לָהֶם אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ.
פירוש רש"י על יבמות מ״ה א:י׳
10 שפסלוה - כהנת מתרומת אביה ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד פסלה מתרומה וכ"ש מכהונה:
11 מי שיש לו אלמנות וגירושין בה - כגון ישראלית הוא דכי מת וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וגו' ויקרא כ״ב:י״ג:
12 יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה - שאין קדושין תופסין: