ביאור שטיינזלץ על יבמות נ׳

1 אלו שני דורות, השנים שנקצבות לו לאדם לחיות בדורו. אם זכה — משלימין לו וחי כל מספר שנותיו, לא זכה — פוחתין לו ממספר השנים שנקצב לו. אלו דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: אם זכה — מוסיפים לו על שנותיו הקצובות, לא זכה — פוחתין לו.

2 אמרו לו לר' עקיבא, הרי הוא אומר כשחלה חזקיה: "והספתי על ימיך חמש עשרה שנה" מלכים ב' כ, ו, משמע שמוסיפים לאדם על שנותיו הקצובות! אמר להם: משלו הוסיפו לו. כלומר, שנים אלה מיועדות היו לו מתחילה, ולא נוסף לו דבר. תדע שכך הוא, שמתחילה כך נגזר עליו, שהרי נביא עומד ומתנבא בזמן ירבעם "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו" מלכים א' יג, ב, ובאותה שעה שחלה חזקיה עדיין לא נולד מנשה בנו של חזקיה, ויאשיהו היה נכדו של מנשה, ואם כן נמצא שמראש כבר נגזר שיחיה ויוליד בן זה!

3 ורבנן וחכמים מה אומרים הם על כך — מי כתיב האם נאמר שיאשיהו יהיה מחזקיה? רק "לבית דוד" כתיב נאמר שם, אי או שמחזקיה נולד הבן הזה, מלך ישראל שבו תתקיים הנבואה, אי מאינש אחרינא או מאיש אחר, מבית דוד, שיוליד אותו. ואם כן אין משם ראיה.

4 א שנינו במשנה: אשתו שמתה אחרי נישואיה — מותר באחותה, וכן יבמתו שמתה — מותר באחותה. אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה, שהמקרים השונים שנתפרטו במשנה אינם צריכים ואין בהם חידוש, שהדבר מפורש בתורה שלא נאסרה אחות אשה אלא בחיי אשתו "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערוותה עליה בחייה". ויקרא יח, יח, בין שהאחות פנויה, גרושה או נשואה, וכן ביבמתו.

6 א משנה רבן גמליאל אומר: אין גט אחר גט ביבמה, כלומר, אם ניתן גט ליבמה, אין גט שניתן לצרתה או גט שנותן אח אחר לאותה יבמה נחשב כלל לענין האיסור לשאת את קרובותיה, ולא מאמר תופס אחר מאמר, בין של יבם אחד בשתי יבמות, בין של שני יבמים ביבמה אחת, ולא בעילה תופסת אחר בעילה ביבמה שניה, ולא חליצה אחר חליצה. וחכמים אומרים: יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר. אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום, שאם בא היבם על היבמה, או שחלץ לה, שוב אין פעולה אחרת תופסת, לא ביבמתה ולא במה שעושה בה היבם האחר.

7 ומבארים כיצד הם הדינים הללו לפרטיהם: עשה מאמר ביבמתו שקידש אותה ונתן לה אחר כך גט — אף על פי כן צריכה הימנו חליצה, שהגט לא פטר אותה לחלוטין ועדיין זיקת הייבום קיימת. ואם עשה בה מאמר וחליצה — צריכה הימנו גט כדי לפטור אותה מן המאמר. עשה מאמר ובעל — הרי זו כמצותה, שכך תיקנו חכמים שיעשו.

8 נתן לה גט ואחר כך עשה בה מאמר — צריכה גט נוסף למאמר זה, ועדיין צריכה גם חליצה כדי לפטור אותה מן הייבום. אם נתן לה גט ובעל — צריכה גט לבעילתו שכיון שנתן לה גט נאסרה עליו וחליצה לפטור זיקת הייבום. נתן לה גט וחלץ — אין אחר חליצה כלום, שכבר פקעה הזיקה לגמרי.

9 וכן אם חלץ ואחר כך עשה בה מאמר, או נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, או נתן גט וחלץ אחרי הבעילה — אין אחר חליצה ובעילה כלום, שאף שעשה מעשה אחריה אין זה שייך לזיקת יבמים.

10 אחת בין שמדובר ביבמה אחת ליבם אחד, ואחת ובין שמדובר בשתי יבמות ליבם אחד. כיצד? עשה מאמר בזו ומאמר בזו בצרתה — צריכות שני גיטין, גט לכל אחת לפוטרן מן המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה משתיהן. עשה מאמר בזו ונתן גט לזו — צריכה גט לבטל את המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה. עשה מאמר בזו ובעל את זו — צריכות שני גיטין וחליצה לאחת מהן. מאמר בזו וחלץ לזו, הראשונה בעלת המאמר צריכה גט לפוטרה מן המאמר.

11 גט לזו וגט לזו — צריכות הימנו חליצה. גט לזו ובעל את זו — צריכה, זו שבעל, גט וחליצה. גט לזו ומאמר בזו — צריכה בעלת המאמר גט, וחליצה לאחת מהן. גט לזו וחלץ לזו — אין אחר חליצה כלום, ולא יוכל לקדש את צרתה.

12 חלץ לזו וחלץ לזו, או חלץ לאחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לאחת ובעל את השניה, או בעל אחת ובעל גם את השניה, או בעל אחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לשניה, או חלץ — אין אחר חליצה ובעילה שקדמו כלום, וכל הדינים האלה הם בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת.

13 חלץ ועשה מאמר, נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, ונתן גט וחלץ — אין אחר חליצה כלום, בין שהיתה חליצה בתחלה, בין באמצע, בין בסוף. וכל אלה — לשיטת ר' עקיבא, שכיוון שיש איסור לאו על היבמה לאחר חליצה שוב אין קידושין תופסים בה.

14 והבעילה, בזמן שהיא בתחלה, שהיתה מעשה ראשון שעשה היבם ביבמתו — אין אחריה כלום, שכל מה שנעשה אחר כך בטל, אבל אם היתה באמצע וכן בסוף, שקודם נעשה מעשה אחר הפוגם את תוקפה — יש אחריה כלום. ר' נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה, בין בתחלה בין באמצע בין בסוף — אין אחריה כלום, שאם עשה מעשה שיש לו תוקף מן התורה — אין עוד משמעות הלכתית למעשה אחר שנעשה אחר כך.

15 א גמרא עד כאן לא פליגי נחלקו חכמים ורבן גמליאל אלא בגט אחר גט, ומאמר אחר מאמר, אבל גט אחד ביבמה אחת, וכן מאמר אחד ביבמה מהני מועיל, שאחרי הגט שוב אינו רשאי לייבם, והמאמר יש לו תוקף, שצריך לתת גט, ולא די בחליצה.

16 ומסבירים: מאי טעמא אמור רבנן מה טעם אמרו חכמים שגט ביבמה מהני מועיל אף שאינה אשתו — משום דמהני בעלמא שהוא מועיל בכלל באשת איש. דאי אמרת לא מהני שאם אומר אתה שלא יועיל ביבמה ולא ייחשב, אמרי אומרים, עלולים אנשים לומר בטעות: גט לאשה בא להוציאה מבעלה, וחליצה באה להוציאה מן היבם, ומכיון שהגט לא מהני מועיל ואינו נחשב כלל ביבמה זו, אף חליצה נמי גם כן לא מהני מועילה, שאין לחליצה תוקף מוחלט לנתק לגמרי את הקשר ביניהם, ואתי למיבעל ויבוא לבעול אחר חליצה והיא אסורה לו מן התורה משום "לא יבנה".

17 ומאי טעמא אמור רבנן ומה טעם אמרו חכמים שמאמר ביבמה מהני מועיל — משום דמהני בעלמא שמועיל בכלל שגם המאמר הוא מעשה קידושין, ונראה כקידושין באשה אחרת. דאי אמרת שאם אומר אתה שהמאמר לא מהני מועיל, אמרי אומרים, יאמרו אנשים: מאמר בא לקנות אשה וביאה לקנות, שגם בביאה אפשר לקדש אשה. ומכיון שהמאמר לא מהני מועיל ביבמה לקנותה, ביאה נמי גם כן לא מהניא מועילה לקנות את היבמה קנין גמור ואתי למיבעל ויבוא לבעול אחר ביאה של יבמה אחת גם את צרתה.

18 ומאי טעמא אמור רבנן ומה טעם אמרו חכמים החלוקים על ר' נחמיה שביאה פסולה שנעשתה אחר מעשה שיש בו קנין כלשהו בצרתה איננה קונה קנין גמור ויש אחריה כלום, שנשארת עדיין זיקת ייבום, ומעשה שנעשה אחריה ביבמה מועיל — כי

19 אמרי אומרים: אי אם היתה פסולה משום שביאה אחר הגט היא — גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה, שהיא אסורה מן התורה ולכן תיקנו שביאה פסולה כזו לא תיחשב כמנתקת את זיקת הייבום לגמרי. ואי ואם ביאה אחר מאמר היא — גזירה ביאה אחר מאמר, משום ביאה ביבמה שניה אחר ביאה בראשונה.

20 ומאי טעמא אמור רבנן ומה טעם אמרו חכמים האי זו חליצה פסולה אין אחריה כלום כי אמרי אומרים: מאי מה יש לגזור בדבר זה? אם נגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה הלא אין פגם בחליצה אחר חליצה — כל כי הני כמו כל אלה תחלוץ ותיזיל ותלך, כלומר, אף אם תחלוץ שלא לצורך, אין עבירה בכך ולא עשתה דבר.

21 ואם תאמר ליגזור נגזור בחליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה, שיאמרו שאחר ביאה לא צריך גט אם חלץ לה, כמו בחליצה אחר מאמר, אטו וכי חליצה אחר מאמר מי לא בעיא האם אינה צריכה על כל פנים גט למאמרו? ומכיון שכן, חליצה אחר ביאה נמי בעיא גם כן צריכה גט לביאתו ואם כן מה שעושים בחליצה אחר מאמר מועיל גם לחליצה אחר ביאה, ואין לגזור יותר.

22 אמר רבא: