ביאור שטיינזלץ על יבמות ס״ג

1 והמלוה סלע כסף לעני בשעת דחקו, כשהוא זקוק לכסף — עליו הכתוב אומר: "אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני" ישעיהו נח, ט.

2 א סימן לדברים שייאמרו להלן בשם ר' אלעזר: אש"ה וקרק"ע עז"ר זא"ת שת"י הברכו"ת תגר"י פחת"י. אמר ר' אלעזר: כל אדם שאין לו אשה — אינו אדם, שנאמר: "זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם" בראשית ה, ב. ואמר ר' אלעזר: כל אדם שאין לו קרקע משלו אינו אדם, שנאמר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" תהילים קטו, טז.

3 ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב מהו שנאמר "אעשה לו עזר כנגדו" בראשית ב, יח, פירושו: זכה אדם — עוזרתו אשתו, לא זכה — הרי היא כנגדו. ואיכא דאמרי ויש שאומרים בסגנון אחר קצת: ר' אלעזר רמי הטיל, הראה סתירה, כתיב נאמר "כנגדו" וקרינן ואנו קוראים "כניגדו". ומשמעות הדבר, שאם זכה — היא כנגדו ועימו, לא זכה — מנגדתו מכה אותו.

4 מסופר: אשכחיה מצאו ר' יוסי לאליהו הנביא, אמר ליה לו: כתיב נאמר "אעשה לו עזר", במה אשה עוזרתו לאדם? אמר ליה לו כפשוטו: אדם מביא חיטין מן השדה — האם חיטין כוסס אוכל כמו שהן? ואם מביא פשתן מן השדה, האם פשתן עצמו לובש? והרי האשה היא הטוחנת קודם את החיטה ומעבדת את הפשתן, האם לא נמצאת האשה בכך מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו?!

5 ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב מהו שנאמר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" שם ב, כג — מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה, שלא ידע מיהי בת זוגו, ולא נתקררה נחה דעתו, כפי שנאמר קודם לכן: "ולאדם לא מצא עזר כנגדו", עד שבא על חוה, ולכן אמר "זאת הפעם" — להבדיל מפעמים קודמות.

6 ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב מהו שנאמר "ונברכו בך כל משפחת האדמה" שם יב, ג, אמר ליה לו הקדש ברוך הוא לאברהם: שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, שהוא מפרש "ונברכו" מלשון הברכה, כדרך שמרכיבים עצים זה בזה, והן: רות המואביה שממנה יצא בית דוד, ונעמה העמונית שממנה ומשלמה יצאה שושלת המלוכה של יהודה בדורות הבאים. "כל משפחות האדמה" כוונתו: אפילו משפחות הדרות באדמה, ויש להן קרקע משלהן, אין מתברכות אלא בשביל ישראל. "כל גויי הארץ" שם יח, יח — אפילו ספינות הבאות מגליא צרפת לאספמיא ספרד, אף על פי שאין להן שום קשר ישיר עם ארץ ישראל — אינן מתברכות אלא בשביל ישראל.

7 ואמר ר' אלעזר: עתידים כל בעלי אומניות שונות שיעמדו על הקרקע ויעסקו בעיבודה, שנאמר: "וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל הארץ יעמדו" יחזקאל כז, כט. ואמר ר' אלעזר: אין לך אומנות פחותה מן אומנות הקרקע, מעבודת האדמה, שנאמר: "וירדו", משמע שגם עבור המלחים עבודת האדמה היא ירידה. וכעין זה מסופר: ר' אלעזר חזיא לההיא ארעא דשדי ביה כרבא לפותיא ראה אדמה, קרקע, שהיה זרוע כרוב לרוחב הערוגה, שהיתה השדה חרושה לרוחב, אמר ליה לו לקרקע: אי תשדייה לאורכיך גם אם יחרשו אותך פעם נוספת לאורכך לטייב אותך יותר — עדיין הפוכי בעיסקא טב מינך לעסוק בעסק טוב ממך כי ריווחי המסחר גדולים הרבה מהרווחים שבעבודת האדמה.

8 כיוצא בו מסופר: רב על לביני שיבלי נכנס בין השבלים, חזנהו דקא נייפן ראה אותן שהן מתנפנפות ברוח, אמר להו להן: אי נייפת איתנופי אם תתנפנפו תתנפנפו, אך הפוכי בעיסקא טב מינך לעסוק בעסק טוב מכם. וכיוצא בו אמר רבא: מי שיש לו מאה זוזי דינרים בעיסקא בעסק כל יומא יום יש לו בשרא וחמרא בשר ויין, ומי שיש לו שווה מאה זוזי דינרים בארעא בקרקע — יש לו מילחא וחפורה מלח וירקות. ולא עוד אלא שעבודת האדמה מגניא ליה אארעא, ומרמיא ליה תיגרי משכיבה אותו לארץ לשמור, ומטילה עליו קטטות עם שכניו ועם אחרים.

9 אמר רב פפא: אם יש בידך — זרע את התבואה למאכל בני ביתך, ולא תזבין תקנה אותה מן השוק, שאף על גב דכי הדדי נינהו, הני מברכן שאף על פי שהן זו כמו זו בשוויין, אלה שאתה זורע מבורכות. זבין קנה בגדים לעצמך ולא תיזול תארוג בגדים לעצמך. ומעירים, הני מילי ביסתרקי דברים אלה אמורים דווקא במצעות, אבל גלימא גלימה שהוא לובש אותה שמא לא מיתרמיא ליה תזדמן לו בדיוק כחפצו, ומוטב שיכין אותה בדיוק לפי מידותיו.

10 ועוד יעץ רב פפא: אם יש חור קטן בקיר ביתך, טום סתום אותו מיד ולא תשפיץ תשפץ, תתקן אותו על ידי הרחבת החור כדי למלאותו בטיט ולבנים כדי שיהיה התיקון יפה יותר. ואם מכל מקום רוצה אתה לתקנו בצורה יפה יותר — שפוץ שפץ על ידי הרחבת החור ומילויו בלבנים וטיט, ולא תיבני תבנה את כל הקיר מחדש, שכל העוסק בבנין מתמסכן נעשה עני. קפוץ זבין ארעא מהר קנה קרקע שלא יקדימוך אחרים, מתון נסיב איתתא המתן ושא אשה עד שתמצא את הראויה לך. נחית דרגא נסיב איתתא רד דרגה אחת ממעמדך ושא אשה ממעמד נמוך יותר, שאם תישא אשה ממעמד גבוה יותר, יתכן ולא תתקבל עליה. סק דרגא עלה דרגה ובחר לך שושבינא ידיד.

11 אמר ר' אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שחטאו, שנאמר: "הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם" צפניה ג, ו וכתיב ונאמר בהמשך: "אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר..."שם ז, משמע שכדי שישראל יקחו מוסר לקו עמים אחרים.

12 ועוד לענין אשה: רב הוה מיפטר היה נפרד מר' חייא שהיה דודו ורבו, כאשר חזר מארץ ישראל לבבל, אמר ליה לו ר' חייא: רחמנא ליצלך ממידי ה' יצילך מדבר שקשה ממותא ממוות. ותהה רב: ומי איכא מידי והאם יש דבר שקשה ממותא ממוות? נפק, דק ואשכח יצא, דקדק במקראות ומצא את הכתוב "ומוצא אני מר ממות את האשה" קהלת ז, כו וזה שרמז לו ר' חייא. וכך אירע לו: רב הוה קא מצערא ליה דביתהו היתה מצערת אותו אשתו, כי כאשר אמר לה "עבידי לי טלופחי" "עשי לי עדשים", עבדא ליה חימצי היתה עושה לו חומצה, כשהיה אומר לה "עשי לי חימצי" חומצה, עבדא ליה טלופחי היתה עושה לו עדשים.

13 כי כאשר גדל חייא בריה בנו, אפיך היה חייא הופך לה והיה אומר לאמו בשם אביו היפך הדברים שהוא רוצה, ואז היה אביו מקבל כרצונו. אמר ליה לו רב לחייא בנו: איעליא השתפרה לך, כלפיך אמך! אמר ליה לו: אנא אני הוא דקא אפיכנא שהופך לה את דבריך. אמר ליה לו: היינו דקא אמרי אינשי זהו שאומרים אנשים בפתגם מקובל: דנפיק מינך, טעמא מלפך זה שיוצא ממך, טעם, דעת מלמד אותך, שכן אני עצמי הייתי צריך לעשות זאת. אבל את אתה לא תעביד הכי תעשה כך עוד, שנאמר: "למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו" ירמיהו ט, ד, שאם אתה אומר זאת בשמי — שקר הוא.

14 כיוצא בו מסופר: ר' חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו היתה מצערת אותו אשתו. אף על פי כן, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה כאשר היה מוצא דבר טוב, היה צורר אותו בסודרו ומביא לה. אמר ליה לו רב: והא קא מצערא ליה למר והרי היא מצערת את אדוני ומדוע אתה משתדל להנות אותה? אמר ליה לו: דיינו שמגדלות הנשים את בנינו, ומצילות אותנו

15 מן החטא, ומשום כך ראוי לנו להכיר להן תודה. ומספרים עוד באותו ענין: מקרי ליה היה מקריא לו, מלמד אותו מקרא רב יהודה לרב יצחק בריה בנו את הכתוב "ומוצא אני מר ממות את האשה" קהלת ז, כו. אמר ליה לו בנו: כגון מאן כמו מי? אמר לו: כגון אמך.

16 ושואלים: והא מתני ליה והרי היה שונה לו רב יהודה לרב יצחק בריה בנו ברייתא זו: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו הראשונה, שנאמר: "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך" משלי ה, יח, ואמר ליה לו בנו: כגון מאן מי? השיב לו רב יהודה: כגון אמך, משמע שהיה מוצא בה קורת רוח! ומתרצים: מתקיף תקיפא, ועבורי מיעברא במלה תקיפה וקשה היתה, אבל מעבירה על מדותיה ומתרצה בקלות.

17 שואלים: היכי דמי כיצד הוא בדיוק דרכה של אשה רעה? אמר אביי: מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא מקשטת לו שולחן לאכול ומקשטת לו הפה, כלומר, מחרפת ומגדפת אותו בזמן האוכל. רבא אמר: מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא מקשטת לו שולחן ומחזירה, ומפנה לו את גבה להראות שאינה רוצה בחברתו.

18 אמר ר' חמא בר חנינא: כיון שנשא אדם אשה — עונותיו מתפקקין נסתמים ומתבטלים, שנאמר: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'" שם יח, כב, ודורש "יפק" מלשון פקק. במערבא כי נסיב אינש איתתא, אמרי ליה הכי בארץ ישראל כאשר היה נושא אדם אשה, היו אומרים לו ושואלים אותו כך: "מצא או מוצא"? והכוונה: "מצא" — דכתיב שנאמר: "מצא אשה מצא טוב", או "מוצא" דכתיב שנאמר: "ומוצא אני מר ממות את האשה" קהלת ז, כו.

19 אמר רבא: אשה רעה — מצוה לגרשה, דכתיב שנאמר: "גרש לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון" משלי כב, י, ואמר רבא: אשה רעה וכתובתה מרובה, שאין בעלה יכול לשלם את הכתובה ולגרש אותה — צרתה בצדה, כלומר, אין דרך לתקנה אלא על ידי שישא עליה אשה אחרת. דאמרי אינשי שאומרים אנשים בפתגם מקובל: גורמים סבל לאשה בחברתא בחברתה על ידי אשה אחרת, צרה, ולא בסילתא בדקירת קוץ. ואמר רבא: קשה אשה רעה כיום סגריר, שנאמר: "דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה" שם כז, טו, שאשה רעה "מדינים" שווה "נשתווה" ליום סגריר.

20 ואמר רבא: בא וראה כמה טובה אשה טובה, וכמה רעה אשה רעה. כמה טובה אשה טובה — דכתיב שנאמר: "מצא אשה מצא טוב", אי בגוה משתעי קרא אם בה עצמה כפשוטו מדבר הכתוב אם כן — כמה טובה אשה טובה, שהכתוב משבחה. אי אם בתורה משתעי קרא מדבר הכתוב והדבר נאמר בלשון משל, אף זה מלמדנו: כמה טובה אשה טובה, שהתורה נמשלה בה. ולהיפך: כמה רעה אשה רעה — דכתיב שנאמר "ומוצא אני מר ממות את האשה". אי בגוה משתעי קרא אם בה כפשוטו מדבר הכתוב, כמה רעה אשה רעה שהכתוב מגנה. אי אם בגיהנם משתעי קרא מדבר הכתוב בלשון משל — כמה רעה אשה רעה, שגיהנם נמשלה בה.

21 ועוד באותו ענין, נאמר: "הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה" ירמיהו יא, יא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. כיוצא בו על הכתוב: "נתנני ה' בידי לא אוכל קום" איכה א, יד אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. במערבא בארץ ישראל אמרו על פסוק זה: זה שמזונותיו תלוין בכספו, שאין לו קרקע משלו, והוא חייב לקנות את מזונותיו בכסף וחושש כל הזמן שמא תתייקר התבואה או שלא תימכר תבואה בשוק.

22 נאמר: "בניך ובנתיך נתנים לעם אחר" דברים כח, לב, אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשת האב, כלומר, אם חורגת. "בגוי נבל אכעיסם" שם לב, אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. ר' אליעזר אומר: אלו המינים הכופרים בה'. וכן הוא אומר להוכיח שהכופר בה' נקרא "נבל": "אמר נבל בלבו אין אלהים וגו'" תהילים יד, א.

23 במתניתא תנא בברייתא שנה: "בגוי נבל אכעיסם" — אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי, שמהלכין ערומים בשוק. שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. ר' יוחנן אמר: אלו חברים, כהני האש הפרסיים שהיו בפרס ובבל. ומסופר: אמרו ליה לו לר' יוחנן: אתו חברי באו חברים גם לבבל, שגא הזדעזע ונפל מכסאו מרוב צער על היהודים המצויים שם. אמרו ליה לו: יש דרך להמתיק את הגזירה כי הם מקבלי שוחדא מקבלים שוחד, תריץ יתיב התיישר וישב במקומו שיש תקנה כל שהיא לצרה זו.

24 כיון שהוזכרו החברים, מביאים מה שאמרו חכמים: גזרו על שלשה מפני שלשה. כלומר, החברים גזרו על היהודים בני בבל שלושה דברים, מפני שלוש עבירות שהיו בהם. גזרו על הבשר לבטל את השחיטה — מפני המתנות, על שאין נותנים מתנות כהונה זרוע לחיים וקיבה לכהנים, גזרו על המרחצאות שלא ירחצו בהם יהודים — מפני הטבילה שהיו מזלזלים בה.

25 קא מחטטי שכבי מחטטים ומוציאים את המתים מקבריהם — מפני ששמחים היהודים ביום אידם יום חגם של הגויים. שנאמר: "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם" שמואל א' יב, טו. אמר רבה בר שמואל: זו חטוטי שכבי חיטוט בעצמות מתים שהוא דבר הגורם צער לחיים וגם למתים. שאמר מר החכם: בעון חיים — מתים מתחטטין.

26 אמר ליה לו רבא לרבה בר מארי: כתיב נאמר "לא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו" ירמיהו ח, ב, וכתיב ונאמר: "ונבחר מות מחיים" שם ג, ואם המוות יהיה מגונה כל כך שאפילו לא יניחו את גוייתו של המת בשלום, איך אם כן נבחר המוות מחיים? אמר ליה לו: אין הדבר מתייחס למצב זה, אלא בא לומר: נבחר מות לרשעים מחייהם, שמוטב שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו, וכתוצאה מכך יפלו בגיהנם.

27 אגב אותם דברים שדיברנו על הנשים מביאים, כתוב בספר בן סירא: "אשה טובה מתנה טובה לבעלה" בן סירא פרק כו וכתיב ונאמר שם: "טובה בחיק ירא אלהים תנתן" שם. ונאמר שם: "אשה רעה צרעת היא לבעלה". מאי תקנתיה מה תקנתו — "יגרשנה ויתרפא מצרעתו" שם. "אשה יפה — אשרי בעלה, מספר ימיו כפלים" שם, שמתוך הנאתו מיופיה הרי זה כאילו חי כפליים.

28 "העלם עיניך מאשת חן הנשואה לאחר פן תלכד במצודתה. אל תט תהיה סמוך אצל בעלה למסוך עמו לשתות איתו יין ושכר, כי הדבר יכול לגרום לפיתוי כי בגלל תואר אשה יפה רבים הושחתו, ועצומים כל הרוגיה" שם פרק ט. ועוד נאמר שם: "רבים היו פצעי רוכל", כלומר, האדם ההולך ממקום למקום ומוכר תכשיטי נשים ומתוך שעוסק עמהן מכים ופוצעים אותו הבעלים. "המרגילים עצמם לדבר ערוה — כניצוץ מבעיר גחלת. ככלוב מלא עוף — כן בתיהם של הרוכלים מלאים מרמה" שם פרק יא.

29 ועוד נאמר שם: "אל תצר צרת מחר, כלומר, אל תדאג בשל צרה העלולה לבוא מחר, כי לא תדע מה ילד יום — שמא מחר בא ואותו אדם שהצטער איננו, שמת, ונמצא שהיה מצטער על העולם שאין שלו שם פרק ל. מנע רבים מתוך ביתך, שלא יבואו רבים לשם, ולא הכל תביא ביתך, גם מאלה שהם ידידיך, אבל דאג כי רבים יהיו דורשי שלומך והרבה לך ידידים. "גלה סוד לאחד מאלף" שם פרק ה, שרוב בני האדם אינם יודעים לשמור סוד.

30 א אמר ר' אסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, כל הנשמות העתידות להיוולד בגופים, שנאמר: "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" ישעיה נז, טז. תניא שנויה ברייתא: ר' אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה — כאילו שופך דמים, שנאמר: "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" בראשית ט, ו, וכתיב בתריה ונאמר מיד אחריו כהסבר לדבר: "ואתם פרו ורבו" שם.

31 ר' יעקב אומר: מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו ממעט הדמות של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "כי בצלם אלהים עשה את האדם" שם ו, וכתיב בתריה ונאמר מיד אחריו: "ואתם פרו ורבו וגו'". בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות גם יחד, שנאמר: "ואתם פרו ורבו" שה־ו' בראש המלה באה לצרף את הדברים יחד.

32 אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים מה שדורש, ויש נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש על הצורך לעסוק בפריה ורביה, ואין נאה מקיים, שבן עזאי לא היה נשוי. אמר להן בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה ואינני רוצה להתעסק בכל נושא אחר, שכן אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים, והם יעסקו בפריה ורביה.

33 תניא אידך שנויה ברייתא אחרת בדומה לזו, ר' אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: "שפך דם האדם" וסמיך ליה וסמוך לו "ואתם פרו ורבו ". ר' אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט הדמות. בן עזאי אומר: כאילו עשה את שתיהן שפיכת דמים והמעטת הדמות. ואמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש וכו'.

34 ובאותו ענין של פריה ורביה תנו רבנן שנו חכמים, נאמר: "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" במדבר י, לו —