ביאור שטיינזלץ על יבמות ס׳

1 שאין משלם קנס במפותה, שמי שפיתה אשה ואינו רוצה לשאתה — צריך לשלם קנס, וזה, כיון שנשאה, אף שצריך להוציאה — אינו משלם קנס, משום שכבר נשאה.

2 מסופר: כאשר אזל הלך רב גביהה ממקום הנקרא בי כתיל, אמרה לשמעתא את ההלכה הזו שאמר רב הונא שאם נשאה צריך לגרשה קמיה לפני רב אשי. אמר ליה לו רב אשי: והא והרי רב ור' יוחנן דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: בוגרת ומוכת עץ לא ישא כהן גדול, ואם נשא — נשוי.

3 אלמא מכאן, שטעם הלכה זו, מאחר שסופה להיות בוגרת תחתיו כשתהיה עמו, וכן סופה להיות מוכת עץ תחתיו, כלומר, בסופו של דבר הרי לא תשאר בתולה, לכן הכא נמי כאן גם כן במפותת עצמו קיים אותו נימוק, כיון שסופה להיות בעולה תחתיו, ואם כן אם נשא — לא יגרש. ומסכמים: אכן, קשיא קשה לדברי רב הונא.

4 א שנינו בברייתא: אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא. ואם נשא — ר' אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר. אמר רב הונא אמר רב: הלכה כר' אליעזר בן יעקב. וכן אמר רב גידל אמר רב: הלכה כר' אליעזר בן יעקב.

5 איכא דאמרי יש שאומרים בנוסח אחר, שאמר רב הונא אמר רב: מאי טעמא מה הטעם של ר' אליעזר בן יעקב — משום שסבר לה שסבור הוא כשיטת ר' אלעזר שפנוי הבא על הפנויה — עשאה זונה, ולכן, אנוסת חבירו ומפותת חבירו, כיון שביאתן היתה לשם זנות, ממילא נחשבת אותה אשה זונה, ואסורה לכהן, והוולד הנולד לה חלל.

6 ושואלים: ומי סבר לה כותיה האם סבור הוא באמת כמותו? והא קיימא לן והרי מוחזק לנו כי משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר, מעטה היא, אבל בכל מה שאמר — הלכה כמותו. ואם כן הלכה כמותו גם בענין זה, ואילו בהא בהלכה זו של ר' אלעזר אמר רב עמרם אמר רב: אין הלכה כר' אלעזר. ומעירים: אכן, קשיא קשה הדבר.

7 רב אשי אמר: לא זה טעם המחלוקת, אלא בשאלה האם יש חלל מביאה על חייבי עשה קמיפלגי חלוקים הם, שהרי שאר איסורי כהונה הם מצוות לא תעשה, ואילו בבעולה לכהן גדול יש רק איסור עשה. שר' אליעזר בן יעקב סבר: יש חלל מחייבי עשה, ורבנן סברי וחכמים סבורים: אין חלל מחייבי עשה.

8 ומאי טעמא מה הטעם של ר' אליעזר בן יעקב — דכתיב שנאמר: "אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" ויקרא כא, יד, וכתיב ונאמר בהמשך: "ולא יחלל זרעו בעמיו" שם טו, ולדעתו חילול זה מוסב אכולהו על כולם, שבכל מקום שנשא אשה שאינה ראויה לו, בין כשהיא עליו בלא תעשה ובין שהיא עליו בעשה, הריהו מחלל את זרעו.

9 ורבנן וחכמים מה הם אומרים על כך — לדעתם הביטוי "אלה" הפסיק הענין, שרק בנשים שנאמר בהן "את אלה לא יקח" נאמר שהוא מחלל את זרעו. ור' אליעזר בן יעקב אמר: "אלה" שנאמר שם בא, למעוטי למעט נדה, שאם בא כהן על אשה נידה, למרות שביאה זו היא ביאת איסור — מכל מקום הוולד איננו חלל, משום שאיסור זה אינו מאיסורי כהונה.

10 ושואלים: כמאן אזלא כדעת מי הולכת הא דתניא שיטה זו ששנינו בברייתא: דווקא הנולדים מ"אלה" הנזכרים בפרשה כאסורים לכהונה אתה עושה חלל, ואי אתה עושה חלל את הנולד מכהן הבא על הנדה. כמאן כדעת מי — כדעת ר' אליעזר בן יעקב. ושואלים: ולדעת ר' אליעזר בן יעקב אם כן נכתביה שיכתוב המקרא ל"אלה" לבסוף לאחר בתולה, ולא יפסיק, ויהא ברור שגם היא נכללת בדין של חללות? ואומרים: אכן, קשיא קשה.

11 ב תנו רבנן שנו חכמים: אף שאסור לכהן להיטמא לאחותו הנשואה, מכל מקום אחותו שהיא ארוסה, ר' מאיר ור' יהודה אומרים: כהן מטמא לה במותה, ר' יוסי ור' שמעון אומרים: אין מטמא לה. אחותו אנוסה או מפותה — דברי הכל אין מטמא לה, ומוכת עץ אין מטמא לה, אלו דברי ר' שמעון. שהיה ר' שמעון אומר כלל: אם היתה אחותו ראויה להינשא לכהן גדול — מטמא לה, ואולם זו שאין ראויה לכהן גדול, שאינה בתולה — אין מטמא לה.

12 ובוגרת — מטמא לה, לדברי כל אדם, כלומר, אף אלה שאומרים שאסור לכהן גדול לשאת בוגרת, לפי שאינה בתולה שלימה, מכל מקום אף לדעתם לענין טומאה נחשבת היא כבתולה.

13 ומסבירים: מאי טעמא מה הטעם של ר' מאיר ור' יהודה — דדרשי הכי שהם דורשים כך, נאמר: "ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא" ויקרא כא, ג, ולמדים מזה: פרט לאנוסה ומפותה שאינן בתולות.

14 יכול שאני מוציא אף מוכת עץ שגם היא אינה בתולה — תלמוד לומר "אשר לא היתה לאיש", וכוונתו: מי שהוייתה העשותה בעולה על ידי איש, יצאה זו שאין הוייתה בעולה על ידי איש אלא על ידי חפץ. נאמר "הקרובה" — לרבות הארוסה, שאף לה מיטמא, הרי קירבתם בעינה עומדת. "אליו" — לרבות אחותו הבוגרת, שכל עוד לא נישאה, הריהו מיטמא לה.

15 ושואלים: הא ולזה למה לי קרא פסוק מיוחד? והאמר והרי אמר ר' מאיר לענין כהן גדול: "בתולה" — אפילו מקצת בתולה משמע, ואם כן, לשיטתו, הבוגרת אף שאין בתוליה שלמים כמו בקטנה — בתולה גמורה היא, ואינה צריכה ריבוי מיוחד! ומשיבים: בכל זאת, כאן לגבי אחותו איצטריך נצרך הדבר לאומרו, כי סלקא דעתך אמינא שמא יעלה על דעתך לומר נילף נלמד "בתולה" "בתולה" מהתם משם מדין בתולה לכהן גדול, ותאמר: מה להלן בתולה זו נערה ולא בוגרת, אף כאן נמי גם כן אינו מיטמא אלא לאחותו הנערה, על כן קא משמע לן השמיע לנו ריבוי הכתוב "אליו", ללמד שגם אחותו הבוגרת ואפילו זקינה במשמע, שגם היא קרובה אליו.

16 ור' יוסי ור' שמעון, שלדעתם אין הכהן מיטמא לאחותו הארוסה, מאי טעמייהו מה טעמם — דרשי הכי דורשים הם כך: "ולאחתו הבתולה" — פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ, שאינן בתולות, "אשר לא היתה לאיש" — פרט לארוסה, אף שלא נעשתה עדיין אשת איש לגמרי, "הקרובה" — לרבות ארוסה שנתגרשה, שחזרה ונעשתה קרובה אליו ומיטמא לה, "אליו" — לרבות את הבוגרת. וממשיכים לדון בשיטה זו, אמרנו: "הקרובה" — לרבות ארוסה שנתגרשה,

17 והא והרי אמר ר' שמעון: ראויה לכהן גדול — מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול — אין מטמא לה. וזו, כיון שנתגרשה, שוב אינה ראויה לכהן! ומשיבים: שאני התם דרבי רחמנא שונה שם כיון שריבתה התורה וכתבה "קרובה", ומשמע: כל שהיא קרובה, גם אם איננה ראויה להינשא לכהן.

18 ומקשים: אי הכי אם כן מוכת עץ נמי גם כן נרבה לר' שמעון! ומשיבים: רבי ריבה הכתוב "קרובה" — אחת ולא שתים וממילא הלימוד מוגבל רק לענין אחד! ושואלים: ומה ראית לומר שמוכת עץ אתה אוסר, וגרושה אתה מתיר, אולי הנכון הוא להיפך? ומשיבים: הא זו מוכת עץ — אתעביד נעשה בה מעשה בגופה. הא זו הגרושה — לא אתעביד נעשה בה.

19 ושואלים: ור' יוסי, מדשבקיה לבר זוגיה מכיון שעזב את בן זוגו ר' שמעון, שלענין ארוסה הסכים אתו — מכלל הדברים אתה למד כי במוכת עץ כשיטת ר' מאיר סבירא ליה סבור הוא שמיטמא לה, ואם כן מנא ליה מניין לו דבר זה — ממה שנאמר שאסור לכהן להיטמא לאחותו "אשר לא היתה לאיש", ומוכת עץ הרי לא היתה לאיש.

20 ושואלים: והא אפיקתיה והרי כבר הוצאת אותו, למדת מביטוי זה כדעת ר' שמעון לענין ארוסה! ומשיבים: חד ענין אחד למד ר' יוסי מ"לא היתה" כלומר, לא התקדשה, וחד ואחד מ"לאיש", שדווקא אם היא אינה בתולה בגלל איש, ולא בגלל משהו אחר.

21 אמרנו שלדעת כולם: "אליו" — לרבות הבוגרת שאף לה מיטמא כל עוד אינה נשואה. ומקשים: והא והרי אמר ר' שמעון לגבי נישואי בוגרת לכהן גדול: "בתולה" — בתולה שלימה משמע ואין הבוגרת בכלל זה! ומשיבים: טעמא דידיה נמי התם מהכא הטעם שלו שם, גם כן מכאן הוא, דדריש הכי שהוא דורש כך: מאחר שהביטוי שנאמר "אליו" בא לרבות את הבוגרת, מכלל הדברים אתה למד כי "בתולה" בכל מקום אחר ובכלל זה לענין נישואין — בתולה שלימה משמע, והבוגרת כיון שאינה בכלל בתולה שלימה — אסורה.

22 א אגב הדיון בהגדרת בתולה ובפרט לדעת ר' שמעון, מביאים דיון בנושא קרוב, תניא שנויה ברייתא, ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד — כשירה לכהונה, שנאמר: "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" במדבר לא, יח, משמע — לכולכם. והרי פנחס היה עמהם, ופנחס כהן היה ואסור בגיורת, משמע שהטף, כלומר, ילדות פחותות מגיל שלוש מותרות אף לכהן.

23 ושואלים: ורבנן וחכמים מה הם אומרים? לדעתם: "החיו לכם" אין כוונתו שתהיינה להם לנשים, אלא לעבדים ולשפחות. ומקשים: אי הכי אם כך בת שלש שנים ויום אחד נמי גם כן, יהיו מותרות לדעת ר' שמעון ואפילו לכהן, כשלא ידעו משכב זכר?

24 ומשיבים: הטעם הוא כדברי רב הונא, שרב הונא רמי השליך, הראה סתירה: כתיב נאמר במקום אחד "וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו" שם יז, הא הרי מכאן מובן כי זו שאינה יודעת — קיימו, ומכלל הדברים אתה למד שהטף, הקטנות, שאינן בגדר אשה, בין ידעו בין לא ידעו — קיימו. וכתיב ונאמר בפסוק אחר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" שם יח הא ידעי הרי אם ידעו — הרוגו, ואפילו טף בכלל, ויש פה איפוא סתירה!

25 ויש לתרץ: הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר, שאין הכתוב מחלק בין זו שנבעלה ובין זו שלא נבעלה, אלא כשאומר "יודעת איש" כוונתו הראויה להיבעל, וכל קטנה מעל גיל שלוש בכלל ראויה להיבעל ואסורה.

26 תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך, מה שנאמר: "וכל אשה ידעת איש" שם יז — בראויה ליבעל הכתוב מדבר. ודנה הברייתא: אתה אומר בראויה ליבעל, או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" שם יח, יש לדייק: אבל אשה אפילו לא יודעת משכב זכר תיהרג, הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

27 ושואלים לעצם המעשה: מנא ידעי מניין ידעו אם ילדה מסויימת הגיעה לגיל זה שראויה כבר להיבעל? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ של כהן גדול, ובדרך נס כל שהיו פניה מוריקות — בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות — בידוע שאינה ראויה ליבעל. ובדומה לזה אמר רב נחמן: סימן לעבירה — הדרוקן שעוברי עבירה חולים במחלה זו ופניהם מוריקים.

28 כיוצא בדבר, במעשה של פילגש בגבעה, שהרגו את כל אנשי יבש גלעד פרט לבתולות, אתה אומר: "וימצאו מישבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר" שופטים כא, יב, ואף כאן יש לשאול: מנא ידעי מניין ידעו איזו היא אשר ידעה איש? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה — ריחה נודף, בתולה — אין ריחה נודף.

29 ושואלים: ונעברינהו ונעביר אותן לפני הציץ כפי שעשו לבנות מדין? אמר רב כהנא בריה בנו של רב נתן: "והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'" שמות כח, לח, "לרצון" כתיב נאמר, כלומר, לרצון ולא לפורענות, ומאחר שהבעולות נהרגו, הרי זה בכלל פורענות ואין להשתמש לכך בציץ. ומקשים: אי הכי אם כך במדין נמי גם כן מדוע השתמשו בציץ לענין של פורענות? אמר רב אשי: "להם" כתיב נאמר, כלומר, להם לישראל לרצון ולא לפורענות, ולגוים — אפילו לפורענות.

30 אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי, שגיורת הפחותה מבת שלוש כשרה לכהונה. אמר ליה לו ר' זירא לר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך שמעת שהלכה כן, או מכללא שמיע לך מכלל הדברים שמעת זאת? שלא שמעת פסק הלכה מפורש אלא הסקת זאת מדבר אחר.

31 ושואלים: מאי כללא מהו הכלל שרמז לו ר' זירא? ומסבירים: שאמר ר' יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, שהיתה שמועה שיש פסול יוחסין במשפחה אחת בעיר זו, ושגר ושלח רבי את ר' רומנוס, ובדקה, ומצא שהיתה בה בת של גיורת שנתגיירה בהיותה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שנישאה לכהן, והכשירה רבי לכהונה. ואם כן, מכאן היה יכול להסיק שפסק ר' יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון. אמר ליה לו ר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לי שמעתי זאת, שכך אמר במפורש.

32 ושואלים: ואי מכללא מאי ואם מכלל הדברים שמע, מה בכך? הרי לכאורה ראיה גמורה היא! ומשיבים: דלמא שאני התם שמא שונה שם בכך: הואיל ואנסיב ונישאה — אנסיב נישאה, שלכתחילה אף הוא סבור שאסור, אבל בדיעבד אינו פוסל. דהא שהרי רב ור' יוחנן דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: בוגרת ומוכת עץ לא ישא כהן גדול, ואולם אם נשא — נשוי.

33 ודוחים: הכי השתא כך עכשיו, כיצד אתה משווה?! בשלמא התם נניח שם בבוגרת יש טעם להתירה בדיעבד מפני הנימוק כי סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, ולכן, אם עבר ונשאה — איננו מקפידים בכך, אבל הכא כאן וכי סופה להיות זונה תחתיו?! אלא אפשר היה באמת להסיק מכאן שזו דעת ר' יהושע בן לוי.

34 ומעירים: אכן רב ספרא מתני לה מכללא היה שונה את ההלכה הזו מכלל הדברים, שלא קיבל אותה במפורש כהלכה פסוקה, אלא למד אותה מאותו מעשה, וקשיא ליה והיה קשה לו כפי שהקשינו: שמא יש לחלק ביניהם שהואיל ונישאה נישאה, ומשני ליה הכי והיה מתרץ את הדבר כך כפי שתירצנו.

35 ולענין הלכה למעשה מספרים: ההוא כהנא דאנסיב כהן אחד שנשא גיורת שהתגיירה כאשר היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. אמר ליה לו רב נחמן בר יצחק: מאי האי מה זה שאתה עושה שלא כדין? אמר ליה לו שאמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי המכשיר אותה לכהונה. אמר ליה לו: זיל אפיק לך, הוצא, גרש אותה ואי ואם לא תגרשנה — מפיקנא לך אוציא לך את ר' יעקב בר אידי מאוניך מאוזניך, כלומר, אנקוט כנגדך אמצעים חמורים עד שתציית ותגרש אותה ולא תוכל לסבור כר' יעקב בר אידי.

36 ב תניא שנויה ברייתא: וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: