ביאור שטיינזלץ על בבא מציעא פ״ד

1 כי האי מעשה לידיה הגיע מעשה כזה לידו שמינוהו ראש המשטרה. פגע ביה פגש בו אליהו הנביא,

2 אמר ליה לו: עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה? אמר ליה לו: מאי אעביד מה אעשה? הלא הרמנא דמלכא הוא פקודת המלך היא! אמר ליה לו: אבוך ערק אביך ברח במקרה כזה לאסיא, את ערוק אתה ברח ללודקיא ואל תכנס לתפקיד כזה.

3 א כיון שהוזכרו חכמים אלה ומעשים דומים שאירעו להם, מסופר עוד עליהם: כי הוו מקלעי כאשר היו מזדמנים ר' ישמעאל בר' יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי ביחד, הוה עייל בקרא דתורי בינייהו היה יכול צמד שוורים להיכנס ביניהם תחת כריסם ולא הוה נגעה בהו היה נוגע בהם, כיון שהיו שמנים מאד.

4 ומספרים, אמרה להו ההיא מטרוניתא להם גבירה רומאית אחת: בניכם אינם שלכם, שמפני גודל כריסכם ודאי אינכם מסוגלים להזקק לנשיכם. אמרו לה: שלהן כרסן של נשינו גדול משלנו. אמרה להם: כל שכן שאין הדבר אפשרי לכם. איכא דאמרי הכי יש אומרים שכך אמרו לה: "כי כאיש גבורתו" שופטים ח, כא, כלומר, כל אברינו מגודלים בהתאם לגודל כריסנו. איכא דאמרי, הכי יש אומרים שכך אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר.

5 ושואלים: ולמה להו לאהדורי להם להשיב לה על שאלה מחוצפת ומטופשת כזו? והא כתיב והרי נאמר "אל תען כסיל כאיולתו פן תשוה לו גם אתה" משלי, כו, ד! ומשיבים: זה שהשיבו לה הוא משום שלא להוציא לעז על בניהם, שאם לא היו עונים הרי היו כמסכימים לדבר, ונמצא שבניהם ממזרים, ולכן הוצרכו לענות.

6 כיון שהוזכר מעשה זה בשומנם של חכמים אלה, מספרים כיוצא בזה שאמר ר' יוחנן: איבריה איבריו של ר' ישמעאל בר' יוסי כחמת בת תשע קבין, שהיו גדולים כנאד שמכיל תשעה קבים. אמר רב פפא: איבריה איבריו של ר' יוחנן כחמת בת חמשת קבין, ואמרי לה ויש אומרים בת שלשת קבין. ומעירים: כרסו של רב פפא גופיה עצמו כי דקורי דהרפנאי כמו הסלים של הרפניא.

7 ב כיון שנאמרו דברים על שומנו של ר' יוחנן, מתארים עוד את מראהו. אמר ר' יוחנן: אנא אשתיירי משפירי אני נשארתי מהיפים של ירושלים, שהיה יפה תואר מאד. ומספרים: האי מאן דבעי מחזי שופריה מי שרוצה לראות מה היה יופיו של ר' יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי שיביא כוס כסף מבית הצורף כשהיא חדשה והכסף לבן ביותר, ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא וימלא אותה גרעיני רימון אדום, ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה וישים זר ורדים אדומים על פיו של הכוס, ונותביה בין שמשא לטולא ויעמיד אותה בין החמה והצל, ההוא זהרורי אותו הזוהר שיש לציור זה הוא מעין שופריה יופיו של ר' יוחנן.

8 ושואלים: איני האם כן הוא שהיה ר' יוחנן יפה כל כך? והאמר מר והרי אמר החכם: שופריה יופיו של רב כהנא היה מעין שופריה יופיו של ר' אבהו, שופריה יופיו של ר' אבהו מעין שופריה יופיו של יעקב אבינו, שופריה יופיו של יעקב אבינו מעין שופריה יופיו של אדם הראשון, ואדם הראשון הלא נברא בצלם אלקים, בתכלית השלמות. ואילו את ר' יוחנן לא קא חשיב ליה מנה ברשימה זו, משמע שלא היה יפה כמותם! ומשיבים: שאני שונה ר' יוחנן שהדרת פנים לא הויא ליה היתה לו, שלא היה זקנו מגודל, ולכן לא היה נחשב מושלם בכל היופי.

9 ועוד מספרים על יופיו של ר' יוחנן: ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב היה הולך ויושב על שערי בית הטבילה, אמר בלבו: כי סלקן כאשר עולות בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו שיפגשו בי תחילה, כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי כדי שיהיו להם בנים יפים כמוני, ולומדי תורה כמוני, שמוחזק בידם שתמונה הנחקקת בלב האשה בשעת זיווג משפיעה על דמות ילדיה.

10 אמ רו ליה רבנן לו חכמים: וכי לא מסתפי מר מעינא בישא חושש אדוני מעין הרע שאתה כך מעמיד את עצמך לראוה? אמר להו להם: אנא מזרעא אני מזרעו של יוסף קאתינא אני בא, שלא שלטא ביה עינא בישא שולטת בו עין הרע. דכתיב שנאמר: "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין" בראשית מט, כב, ואמר ר' אבהו בפירוש הפסוק: אל תקרי אל תקרא "עלי עין" אלא "עולי עין", כלומר, מעולים ונעלמים מן העין, שאין העין הרעה שולטת בו.

11 ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא מכאן יש ראיה לענין זה: שבברכת יעקב לבני יוסף נאמר "וידגו לרב בקרב הארץ" בראשית מח, טז, ללמד: מה דגים שבים מים מכסים אותם, ואין העין שולטת בהן — אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן.

12 ג ועוד מספרים מעשה אחר הקשור ביופיו של ר' יוחנן. יומא חד הוה קא סחי יום אחד היה שוחה ר' יוחנן בירדנא בירדן. חזייה ראהו ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה וקפץ לירדן אחריו, ובאותו זמן לא עסק ריש לקיש בתורה אלא היה קשור ללודרים בקרקס. אמר ליה לו ר' יוחנן לריש לקיש חילך לאורייתא גבורתך לתורה, כלומר, אדם גבור כמוך צריך להשקיע כוחו בעיסוק התורה! אמר ליה לו ריש לקיש: שופרך לנשי יופיך לנשים, כלומר, יופי כמו שלך ראוי לאשה. אמר ליה לו: אי הדרת אם תחזור בך ותשוב ללמוד את התורה שעזבת — יהיבנא אתן לך את אחותי, דשפירא מינאי שהיא יפה ממני. קביל עליה קבל על עצמו ריש לקיש לעשות כן. בעי למיהדר לאתויי מאניה רצה לחזור בקפיצה להביא את בגדיו ולא מצי הדר היה יכול לחזור, שכיון שקבל עליו עול תורה מיד נחלש.

13 אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא לימד אותו ר' יוחנן מקרא ומשנה ועשה אותו אדם גדול, שנעשה ריש לקיש מגדולי חכמי ישראל בדורו. יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא יום אחד היו חלוקים בבית המדרש בבעיה זו, ששנינו בברייתא: הסייף והסכין והפגיון והרומח שהם כלי נשק, וכן מגל יד ומגל קציר, מאימתי מקבלין הם טומאה — משעת גמר

14 מלאכתן, כדין שאר כלי מתכת. ואולם נחלקו בשאלה מאימתי גמר מלאכתן? ר' יוחנן אומר: משיצרפם בכבשן, וריש לקיש אמר: לא די בצירוף בכבשן אלא משיצחצחן אותם אחר כך במים. ובתוך כדי הויכוח אמר לו ר' יוחנן בקצת כעס: לסטאה בלסטיותיה ידע שודד, בענייני שוד הוא יודע, כלומר, כיון שהיית גזלן בצעירותך הרי אתה בקיא בדברים אלה גם עכשיו! נעלב ריש לקיש ואמר ליה לו לר' יוחנן: ומאי אהנת ומה הועלת לי אם כן כשקרבתני ללמוד התורה? הלא התם שם בין הליסטים "רבי" קרו לי, הכא וכאן "רבי" קרו קוראים לי! אמר ליה לו: אהנאי לך דאקרבינך שקרבתי אותך תחת כנפי השכינה, ומדוע אין אתה מכיר לי תודה?

15 בתוך כדי ויכוח זה חלש דעתיה חלשה דעתו, נפגע ונעלב ר' יוחנן, וכיון שהקפיד השפיעה הקפדתו ומיד חלש חלה ריש לקיש. אתאי אחתיה קא בכיא באה אחותו של ר' יוחנן אשת ריש לקיש ובכתה לפניו שיתפלל על בעלה. אמרה ליה לו: עשה בשביל בני שיהא להם אב! אמר לה בלשון הכתוב: "עזבה יתמיך אני אחיה" ירמיה מט, יא, שאני אדאג להם. אמרה לו: עשה בשביל אלמנותי, שלא אשאר בודדה! אמר לה את המשך הכתוב: "ואלמנותיך עלי תבטחו" שם.

16 ובסופו של דבר נח נפשיה נחה נפשו, מת ר' שמעון בן לקיש ריש לקיש, והוה קא והיה מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אחריו, עליו, ביותר, על חסרונו ועל מה שגרם לו. אמרו רבנן חכמים: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה מי ילך ויישב את דעתו שלא יצטער כל כך? אמרו: ניזיל ילך ר' אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה שמחודדות הלכותיו ויוכל להיות כעין תחליף לריש לקיש.

17 אזל יתיב קמיה הלך וישב לפניו. כל מילתא דהוה אמר כל דבר שהיה אומר ר' יוחנן אמר ליה היה אומר לו ר' אלעזר: הרי תניא דמסייעא שנוייה ברייתא שמסייעת לך, לדבריך. אמר לו ר' יוחנן: וכי את כבר לקישא אתה כבן לקיש, וכי ביכולתך למלא את מקומו?! בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא בן לקיש, כאשר הייתי אומר דבר, הוה מקשי היה הוא מקשה לי עשרין וארבע קושייתא קושיות, ומפרקינא ליה והייתי מתרץ לו עשרין וארבעה פרוקי תירוצים, וממילא רווחא שמעתא ומתוך כך היתה ההלכה מתרווחת — שבתוך המשא והמתן, הקושיות והתירוצים, היו הדברים מתבררים ומתבהרים. ואת אמרת ואתה אומר לי: "תניא דמסייע לך" "שנויה ברייתא המסייעת לך", אטו לא ידענא דשפיר קאמינא וכי אינני יודע שיפה אמרתי? לא סיוע אני חסר, אלא להיפך: חסרה לי הבקורת המועילה של ריש לקיש.

18 הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היה הולך וקורע את בגדיו ובוכה ואומר: "היכא את בר לקישא, היכא את בר לקישא"! "היכן אתה בן לקיש, היכן אתה בן לקיש". והוה קא צוח והיה צועק כך עד דשף דעתיה מיניה שניטלה דעתו ממנו. בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה בקשו חכמים רחמים עליו ונחה נפשו, נפטר, שלא ישאר במצב קשה זה.

19 א לאחר שאגב הדברים עסקנו בנושאים שונים אנו חוזרים למעשה הראשון של ר' אלעזר בר' שמעון שגרם לאותו כובס מחוצף למות, ובדק בעצמו ונוכח שצדיק הוא. ואפילו הכי כך לאחר נסיון זה לא סמך ר' אלעזר בר' שמעון אדעתיה על דעתו, קביל עליה יסורי וקיבל על עצמו יסורים לכפר על עוונו. באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי בערב היו מקפלים לו שישים מצעות של לבד, לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא בבקר היו מוציאים מתחתיו, למרות הלבד, שישים כלים של דם ומוגלה.

20 למחר, כלומר, בכל בוקר, עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא ואכיל להו וברי עשתה לו אשתו שישים מיני ליפתן ואכל אותם והבריא. ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא כי היכי הניחה לו אשתו ללכת לבית המדרש כדי שלא לדחקוהו רבנן ידחקוהו חכמים משום שחששה לבריאותו.

21 והוא היה ממשיך לנהוג באותו אופן, באורתא בערב אמר להו להם ליסוריו: אחיי ורעי, בואו! בצפרא בבוקר אמר להו להם: זילו לכו מפני ביטול תורה. יומא חד שמעה דביתהו יום אחד שמעה אשתו מה הוא אומר, אמרה ליה לו: את קא מייתית להו עילויך אתה הוא שמביא אותם עליך! כלית ממון של בית אבא במחלתך זו שאתה הוא הגורם לה — אימרדה, אזלה לבית נשא מרדה בו והלכה חזרה לבית אביה והוא נשאר בלא מי שיטפל בו, ובלא כסף.

22 סליקו ואתו הנך שיתין ספונאי עלו ובאו שישים ספנים, עיילו ליה שיתין עבדי כי נקיטי שיתין ארנקי ובאו ששים ספנים, והכניסו, הביאו, לו ששים עבדים כשהם מחזיקים בידם ששים ארנקים, ועבדו ליה שיתין מיני לפדא ואכיל להו ועשו לו שישים מיני ליפתן ואכל אותם שהיו אותם ספנים בסכנת טביעה, ונדרו שאם ינצלו בזכותו יביאו לו מתנות אלה. ונמצא שגם אחרי שהלכה אשתו היה מי שיטפל בו ברווחה.

23 יומא חד יום אחד אמרה לה אשתו לברתה לבתה: זילי בקי באבוך מאי קא עביד האידנא לכי בדקי באביך מה הוא עושה כעת? אתיא באה אליו, אמר לה: זילי לכי ואמרי לאמך: שלנו, רכושנו שלנו בבית כעת, גדול משלהם משל בית משפחת אמך. קרי אנפשיה קרא על עצמו פסוק זה: "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" משלי לא, יד. אכל ושתי וברי נפק לבי מדרשא ושתה והבריא ויצא לבית המדרש, שהרי בזמן זה לא היתה אשתו שם שתמנע אותו.

24 אייתו לקמיה שיתין מיני דמא הביאו לפניו שישים מיני דם שהביאו נשים כתמי דם, שהיה ספק בידן אם זה דם נדה והן אסורות לבעליהן, או היה זה דם מסוג אחר — טהרינהו וטיהר אותם את כולם. הוה קא מרנני רבנן ואמרי והיו חכמים מרננים אחריו ואומרים: סלקא דעתך לית בהו חד עולה על דעתך שאין בהם אחד שיש בו ספק?! ומן הסתם טעה במשהו. אמר להו להם: אם כמותי הוא — יהיו כולם כל הילדים שיוולדו עכשיו מנשים אלה שטהרתי לבעליהן זכרים, ואם לאו לא — תהא נקבה אחת ביניהם. ואכן נתברר כי היו כולם זכרים. ומספרים: ואסיקו להו וקראו להם "אלעזר" על שמיה על שמו לזכרון אותו מעשה.

25 תניא שנויה ברייתא אמר רבי: כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו — אשתו של ר' אלעזר בר' שמעון מישראל, שהרי כשלא הניחה אותו לבוא לבית המדרש, כמה וכמה נשים לא היו טהורות לבעליהן מחמת הספק, שלא היה איש בקיא כמותו לטהרן.

26 ב כי הוה קא ניחא נפשיה כאשר נחה נפשו, עמד למות ר' אלעזר, אמר לה לדביתהו לאשתו: ידענא בדרבנן דרתיחי יודע אני בחכמים שהם כועסים עלי, ולא מיעסקי יתעסקו, יטפלו בי שפיר יפה בקבורתי. אוגנין בעיליתאי ולא תדחלין מינאי השכיבי אותי לאחר המיתה בעליית הגג ואל תפחדי ממני שלא תארע בגופו כל תקלה וכל סרחון. אמר ר' שמואל בר נחמני: אישתעיא אמרה, סיפרה לי אימיה אימו של ר' יונתן, דאישתעיא שאמרה, סיפרה לה דביתהו אשתו של ר' אלעזר בר' שמעון: לא פחות מתמני סרי משמונה עשרה, ולא טפי מעשרין ותרין שנין יותר מעשרים ושתים שנה אוגניתיה בעיליתא הניחה אותו כך בעלייה ובכל זאת,

27 כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה, כי הוה משתמטא ביניתא מיניה הוה אתי דמא כאשר הייתי עולה לבדוק בשערותיו, כאשר היתה נתלשת שערה היה יוצא דם, כלומר, נשאר כבשעת מותו ממש. יומא חד חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה יום אחד ראיתי תולעת היוצאת מאזנו, חלש דעתאי חלשה דעתי מצער, שהנה רימה שולטת בגופו. איתחזי נראה לי בעלי בחלמא בחלום ואמר לי: לא מידי דבר הוא, אין בכך ולא כלום, כי זהו עונש מיוחד משום שיומא חד שמעי בזלותא דצורבא מרבנן יום אחד שמעתי שמזלזלים בתלמיד חכם ולא מחאי כדבעי מחיתי כפי שהיה ראוי לי, ולכן נענשתי באוזן, מידה כנגד מידה.

28 ועוד מספרים: כי הוו אתו בי תרי לדינא כאשר היו באים שנים לדון אחרי מותו, הוו קיימי אבבא, אמר מר מילתיה ומר מילתיה היו עומדים על הפתח, היה זה אומר את דבריו וזה אומר את דבריו נפיק קלא מעיליתיה והיה יוצא קול מן העלייה, ואמר: איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי. מספרים: יומא חד הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא יום אחד התקוטטה אשתו עם שכנתה, אמרה לה השכנה בלשון קללה: תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה. וכשנשמע המאורע ברבים, אמרי רבנן אמרו חכמים: כולי האי כל כך הרבה ודאי לאו אורח ארעא לא דרך ארץ הוא, ובוודאי חייבים אנו לטפל בו כראוי לו.

29 איכא דאמרי יש שאומרים שדבר אחר גרם, שר' שמעון בן יוחאי אביו איתחזאי להו בחלמא נראה להם בחלום, והוא אמר להם: פרידה אחת דבר אחד, גרגיר אחד יש לי ביניכם, ואי ואין אתם רוצים להביאה אצלי ולקוברו לידי? אזול רבנן לאעסוקי ביה הלכו חכמים לעסוק בו בקבורתו ולא שבקו הניחו להם בני העיירה עכבריא ששם היה מונח ר' אלעזר. שכל שני דהוה ניים השנים שהיה 'ישן' ר' אלעזר בר' שמעון בעיליתיה בעלייתו לא סליק באה חיה רעה למתייהו לעירם, למקומם והבינו שזכותו מגינה עליהם, ולא רצו שיצא ותיבטל מהם הגנתו.

30 יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה, הוו טרידי יום אחד ערב יום כיפורים היה והיו הכל טרודים. שדרו רבנן שלחו חכמים לבני העיירה בירי הסמוכה ואסקוהו לערסיה והוציאו את מיטתו ואמטיוה למערתא דאבוה והביאו אותו למערה שבה היה קבור אביו, ר' שמעון. אשכחוה לעכנא דהדרא לה למערתא מצאו נחש המקיף את המערה ולא נתן לאנשים להיכנס. אמרו לה: עכנא עכנא נחש נחש! פתחי פיך ויכנס בן אצל אביו. פתח להו להם וקברוהו.

31 ועוד מספרים בשבח; לאחר מותו של ר' אלעזר שלח רבי לדבר באשתו של ר' אלעזר בר' שמעון שתינשא לו. שלחה ליה לו תשובה: כלי שנשתמש בו קודש הוא ר' אלעזר ישתמש בו חול כמוך? תמן אמרין שם בארץ ישראל אומרים שבפתגם עממי זה השתמשה: באתר דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא במקום שבעל הבית היה תולה את חרבו, הרועה הבזוי תולה את סלו. כלומר, וכי ראוי אתה להיות במקומו של בעלי? שלח לה: נהי אם אמנם שבתורה גדול היה ממני, אבל במעשים טובים מי האם גדול היה ממני? שלחה ליה לו: בתורה מיהא אם אמנם היה גדול ממך לא ידענא אין אני יודעת, ואולם במעשים טובים ידענא, דהא קביל עליה יסורי יודעת אני שהרי קיבל על עצמו יסורים.

32 ושואלים: בתורה מאי היא מה הוא, מדוע היה רבי סבור שר' אלעזר בר' שמעון גדול ממנו? ומספרים: דכי הוו יתבי שכאשר היו יושבים רבן שמעון בן גמליאל ור' יהושע בן קרחה שהיו גדולי הדור אספסלי על הספסלים יתבי קמייהו ישבו לפניהם ר' אלעזר בר' שמעון ורבי שהיו אז צעירים לימים אארעא על הארץ כתלמידים,

33 מקשו ומפרקו היו מקשים ומתרצים, שהיו נושאים ונותנים בהלכה ומחדשים דברים חשובים. אמרי אמרו החכמים: מימיהן אנו שותים, כלומר, מתורתם אנו למדים והם יושבים על גבי קרקע?! צריך לכבדם ולהושיבם עם החכמים למרות גילם הצעיר, עבדו להו ספסלי אסקינהו עשו להם ספסלים והעלו גם אותם לשבת בין גדולי חכמים.

34 אמר להן רבן שמעון בן גמליאל לחכמים: פרידה אחת גרגיר אחד יש לי ביניכם בני רבי יהודה, ואתם מבקשים לאבדה הימני? שנראה שאתם רוצים לאבד את בני, שאם יושיבוהו בראש בגיל צעיר זה תשלוט בו עין הרע, אחתוהו הורידוהו את רבי לפי בקשת אביו, וישב שוב על הקרקע. אמר להן ר' יהושע בן קרחה: אם כן מי שיש לו אב כרבן שמעון בן גמליאל יחיה, ומי שאין לו אב, כר' אלעזר ימות? הרי צריך לחשוש גם לר' אלעזר! אחתוהו נמי הורידוהו גם כן את ר' אלעזר בר' שמעון. חלש דעתיה חלשה דעתו של ר' אלעזר, שנעלב משום שלא ידע את טעם הדברים, ואמר: קא חשביתו ליה כוותי אתם חושבים אותי שהוא כמוני? הלא אני גדול ממנו.

35 כיון שכך, עד ההוא יומא כי אותו יום כאשר אמר רבי מילתא דבר הוה מסייע ליה היה מסייע לו ר' אלעזר בר' שמעון בהוכחות, מכאן ואילך כי הוה אמר כאשר היה אומר רבי: "יש לי להשיב" להקשות בנושא מסויים אמר ליה לו ר' אלעזר בר' שמעון: כך וכך יש לך להשיב, שהיה מקדים את הדברים ומנחש מה בדעתו של רבי, ומיד היה אומר לו: וזו היא תשובתך, כלומר, כך יש לדחות את דבריך. והשתא ועכשיו אילו היית שואל זאת היקפתנו תשובות חבילות שאין בהן ממש.

36 חלש דעתיה חלשה דעתו, נפגע רבי על שכך הוא נוהג בו. אתא בא ואמר ליה לאבוה לו לאביו. אמר ליה לו: בני, אל ירע לך שהוא גדול כל כך, שהוא ארי בן ארי, שהרי גם אביו ר' שמעון היה גדול הדור, ואתה ארי בן שועל, שהקטין רבן שמעון בן גמליאל עצמו, ואמר שכיון שהוא קטן בחכמה מאביו של ר' אלעזר לכן אין פלא שהבן חריף כל כך. ועל כל פנים אז הכיר רבי לדעת את גדולתו של ר' אלעזר בתורה.

37 ומעירים, והיינו וזהו שאמר רבי: שלשה ענוותנין הן, שהם גדולי עולם בענוה, ואלו הן: אבא, רבן שמעון בן גמליאל