ביאור שטיינזלץ על בבא מציעא ע״ג

1 אם החבילה ברשות מוכר, שהוא מקבל על עצמו אחריות עבור כל נזק שיארע בדרך — מותר, אם ברשות לוקח — אסור שיש בכך משום ריבית.

2 המוליך פירות ממקום למקום ומצאו חבירו ואמר לו: "תנם לי ואני אעלה אשלם לך פירות שיש לי באותו מקום שאתה הולך אליו ", אם יש לו פירות באותו מקום — מותר, ואם לאו לא — אסור. ואולם החמרין המוליכים סחורה ממקום למקום מעלים קוצבים מחיר במקום היוקר כבמקום הזול ומקבלים כסף, ואינן חוששין —

3 אין רואים זאת כריבית הבאה בשל הקדמת התשלום. ושואלים: מאי טעמא מה טעם הדבר? רב פפא אמר: ניחא להו דמגלו להו תרעא נוח להם שפותחים להם את השער, כלומר, הם מרוצים למכור בפחות, שעל ידי כך הם מתחילים במסחר ויוצרים לעצמם לקוחות. רב אחא בריה בנו של רב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו נוח להם משום שמוזילים להם את המחיר במקום שהם קונים, שכיון ששומעים שמכרו במחירי הפסד הם מקבלים סחורתם במחיר זול יותר.

4 ושואלים: מאי בינייהו מה ההבדל ביניהם הלכה למעשה? ומשיבים: איכא בינייהו תגרא חדתא יש ביניהם הבדל לגבי סוחר, חמר, חדש, שלדעת האומר שהטעם הוא כדי לפתוח לפניהם את השוק — הרי הדבר אמור במיוחד בסוחר כזה. ולדעת האומר שהוא כדי לקבל סחורה בזול — הרי לתגר חדש לא יאמינו שמוכר בזול, ולא יוזילו לו.

5 מסופר: בעיר סורא אזלי הולכים, נמכרים ארבעה ארבעה סאין בסלע, ובעיירה הסמוכה כפרי אזלן שיתא שיתא היו הולכים, נמכרים, שש שש סאין בסלע. יהיב נתן רב זוזי לחמרי כסף לחמרים וקביל עליה אונסא דאורחא וקיבל על עצמו את אונס הדרך, שאם תאבד הסחורה בדרך האחריות עליו, ושקיל מינייהו והיה לוקח מהם חמשה סאים בסלע. ושואלים: ונשקול שיתא ושיקח שש! שהרי אם קיבל על עצמו את אונס הדרך אמרנו שמותר לעשות עיסקה כזו! ומשיבים: אדם חשוב שאני שונה, שצריך להחמיר על עצמו ולהיזהר יותר ממראית עין של ריבית.

6 בעא מיניה שאל אותו ר' אסי מר' יוחנן: מהו לעשות בגרוטאות כן? האם מותר לעשות הסכמים כגון אלה גם בגרוטאות של כסף וזהב וכיוצא בהן, ולאו דווקא בחיטה ופירות? אמר ליה לו: כבר ביקש ר' ישמעאל בר' יוסי לעשות כן בכלי פשתן, ולא הניחו רבי. איכא דאמרי יש שאומרים בנוסח אחר: ביקש רבי לעשות בגרוטאות כן, ולא הניחו ר' ישמעאל בר' יוסי. משמע שבאלה אין ראוי לעשות.

7 פרדיסא לגבי פרדס, כלומר, לקנות מראש פירותיו של כרם שלם במחיר זול יותר, רב אסר ושמואל שרי התיר. ומסבירים: רב אסר, כיון דלקמיה שויא טפי שלהבא יהיה שווה יותר — מתחזי כי אגר נטר ליה נראה כמשלם לו שכר על המתנת הכסף ברשותו וריבית הוא. ושמואל שרי התיר, וטעמו: כיון דהוי ביה תיוהא שיכול להיות בו, בכרם, קלקול והקונה קיבל על עצמו אחריות ההפסדים — לא מיחזי כי אגר נטר ליה אינו נראה כשכר המתנה לו.

8 אמר רב שימי בר חייא: ומודי ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו בשוורים שהפסדם מרובה, שאם עשה הסכם כזה לגבי גידול שוורים הדבר מותר, משום שבזה מצוי מאד שיהא הפסד ניכר, ויש בכך השקעה ממשית בשותפות.

9 אמר להו להם שמואל להנהו דשבשי שבשא לאלה קוני זמורות הגפן, שהיו משלמים מראש עבור הזמורות שיזמרו לאחר זמן, שכיון שהסיכון בכך הוא מעט — יש בו חשש ריבית, ולכן הפוכו בארעא, כי היכי דקני לכו גופא דארעא הפכו קצת בעצמכם, עדרו קצת, בקרקע זו כדי שיקנה לכם גוף הקרקע ועל ידי זה אתם נעשים שותפים בעבודה, ואי ואם לא — הויא לכו תהיה לכם זאת כהלואה ואסור לקבל.

10 וכן אמר להו להם רבא להנהו דמנטרי באגי לאלה ששומרים את השדות עד זמן הקציר ומקבלים שכרם מן היבול: פוקו הפוכו בבי דרי, כי היכי צאו הפכו קצת בגורן וסייעו בעבודה, כדי שלא תשתלם שכירות דידכו שלכם עד ההיא שעתא אותה שעה, שאם אתם מסייעים גם בעבודה, נמצא ששכירותכם כפועלים נמשכת עד שהתבואה נגמרת ומגיעה לידכם, ולפי הכלל שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, ונמצא שההיא שעתא אוזולי דקא מוזלי גבייכו באותה שעה שנותנים להם היבול אז הם מוזילים לכם ואין זה שכר ריבית על שאחרו את התשלום המגיע לכם זמן רב קודם לכן.

11 מסופר: אמרו ליה רבנן לו חכמים לרבא: קא אכיל מר אדוני אוכל, נהנה מרבית, ומדוע — דכולי עלמא שכל העולם המחכירים את שדותיהם לאריסים שקלי לוקחים, מקבלים ארבעה כורים מן התבואה ומסלקי לאריסא ומסלקים את האריס בחודש ניסן שאז הוא קוצר את התבואה ונותן את חלקו, ומר נטר להו ואדוני ממתין להם עד חודש אייר ושקיל שיתא ולוקח מהם ששה כורים, והרי זאת ריבית עבור ההמתנה!

12 אמר להו להם להיפך: אתון קא עבדיתון אתם הם שעושים שלא כדין, כי באמת כל ארעא קרקע לאריס שמעבד אותה משתעבד היא משועבדת עד שיסיים לעבד אותה ולהוציא ממנה כל מה שאפשר לו להוציא, אי אתון מסלקיתו להו אם אתם מסלקים אותם בניסן — מפסידתו להו מפסידים אתם להם בכמה וכמה דברים שאינם מספיקים לקצור בשעה הראויה וללקט את כל מה אפשר מן השדה, ואילו אנא נטרנא להו אני ממתין להם עד אייר, ומרווחנא להו ומרוויח אני להם בכמה וכמה דברים, שאני נוהג כהלכה ומקבל תשלום נאות על החכרת השדה למשך הזמן המתאים, ואתם מקפחים את האריס, אף שאתם מקבלים גם שכר פחות.

13 רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא אותו גוי ביתא בית עבור הלוואה שהלוה לו. הדר זבנה אחר כך מכר הגוי אותו בית לרבא. נטר תריסר ירחי שתא המתין רב מרי בן רחל שנים עשר חדשי שנה, שקל אגר ביתא ואמטי ליה לקח שכר הבית והביא לו לרבא, שהוא היה מעתה בעל אותו הבית. ואמר ליה לו בהתנצלות: האי זה שלא אמטאי למר אגר ביתא הבאתי לאדוני את שכר הבית עד האידנא עכשיו משום שסתם משכנתא היא לתקופה של שתא שנה, אי בעי ואם היה רוצה אותו גוי לסלקי לסלקני ממנו לא הוה מצי מסלק לי לא היה יכול לסלק אותי, ואם כן, במובן מסויים היה הבית כל אותה שנה ברשותי, ורק עכשיו עבר לגמרי לרשות רבא, השתא לשקול מר אגר ביתא עכשיו יקח אדוני את שכר הבית.

14 אמר ליה לו רבא: אי הוה ידענא דהוה אם הייתי יודע שבית זה היה ממושכן ליה למר לו לאדוני לא הוה זביננא ליה הייתי קונה אותו כלל. השתא עכשיו, לפיכך כדיניהם של הגויים עבדינן לך אעשה, אנהג בך, שהרי אני בא במקום הגוי כאן, ובדיניהם כל אימת מתי, כל זמן שלא יכול הלווה מסלקי בזוזי לסלק את המלוה בכסף הוא גם לא שקיל אגר ביתא לוקח ממנו שכר הבית, שהרי אין הגויים נמנעים מתשלום ריבית. ואם כן, אנא נמי אני גם כן לא שקילנא מינך אגר ביתא אקח ממך את שכר הבית עד דמסלקנא שאסלק לך בזוזי את הכספים שחייבים לך.

15 מסופר, אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: חזי מר רבנן דקא אכלי רביתא ראה אדוני את החכמים שאוכלים, נהנים, מריבית, דיהבי זוזי אחמרא שנותנים לאנשים כסף עבור יין בחודש תשרי ומבחרי לה ובוררים להם אותו אחר כך בחודש טבת. שאם היו לוקחים מיד — שמא היה מחמיץ, ועכשיו בשכר הקדמת התשלום הם מובטחים ביין שלא החמיץ!

16 אמר ליה לו: אינהו נמי, אחמרא קא יהבי, אחלא הם מתחילה גם כן על יין הם נתנו, שילמו, ועל חומץ לא קא יהבי נתנו, שילמו, מעיקרא דחמרא ומתחילה ומה שהיה יין — חמרא יין הוא, דחלא ומה שהיה חומץ — חלא חומץ הוא, אלא שלא ידעו וההיא שעתא ובאותה שעה הוא דקמבחרי שהם בוחרים את היין שקנו בשעתו.

17 מסופר: רבינא הוה יהיב זוזי היה נותן, משלם, כסף מראש לבני אקרא מבצר שנוותא ושפכי ליה טפי כופיתא והיו שופכים לו כד אחד יותר במתנה, אם כי לא היה כלל תנאי כזה ביניהם. אתא לקמיה בא לפני רב אשי לשאול אם יש בזה משום ריבית. אמר ליה לו: מי שרי האם מותר לעשות זאת? אמר ליה לו: אין, אחולי הוא דקא מחלי גבך כן, מחילה היא שהם מוחלים לך על מידה מדוייקת, כדי להיות ביחסים טובים ולא כתמורה בעד הקדמת התשלום.

18 אמר ליה לו רבינא: הא ארעא לאו דידהו הרי הקרקע לא שלהם היא! שהם היו מעבדים שדותיהם של אנשים שעזבו את שדותיהם משום שלא יכלו לשלם מיסים, ואלה היו משלמים את מיסי הקרקע ומשתמשים בה. ונמצא שמחלו על דבר שאינו שלהם! אמר ליה לו רב אשי לא כן היא, ארעא לטסקא משעבדא הקרקע משועבדת לתשלום המסים למלכות. ומלכא המלך אמר: מאן דיהיב טסקא מי שנותן את המס — הוא ליכול ארעא יאכל מפירות הקרקע ולכן משלמי המיסים יש להם בעלות על היין מכוח דין המלכות.

19 אמר ליה לו רב פפא לרבא: חזי מר הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו טפי ראה אדוני את החכמים הללו שנותנים את דמי הגולגולת של אנשים ומעבידים אותם אחר כך הרבה יותר מן התמורה הראויה עבור תשלום מס זה! אמר ליה לו: השתא איכו שכיבא אמר לו: עכשיו אילו הייתי מת לא אמרי לכו הא מילתא הייתי אומר לכם דבר זה, כלומר, טוב עשית שהזכרת לי הלכה זו. הכי כך אמר רב ששת: מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח כתב העבדות של כל אלה באוצרו של המלך מונח שכל בני המדינה נחשבים עבדיו, ומלכא והמלך אמר: מאן דלא יהיב כרגא לשתעביד למאן דיהיב כרגא מי שאיננו משלם דמי גולגולת שישתעבד למי שמשלם דמי גולגולת ומכוח דין המלכות יכולים הם לעבוד באלה כמה שירצו.

20 מסופר: רב סעורם אחוה אחיו של רבא הוה תקיף אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא רב סעורם אחיו של רבא היה תופס אנשים שאינם הגונים ומכניס אותם לשאת את אפיריונו של רבא. אמר ליה לו רבא: שפיר קא עבדת יפה עשית, דתנינא שכן שנינו: ראית אדם מישראל שאינו נוהג כשורה, מנין שאתה רשאי להשתעבד בו — תלמוד לומר: "לעולם בהם תעבדו ובאחיכם" ויקרא כה, מו — שאף באחיכם מותר לפעמים לנהוג כבעבדים. יכול אפילו נוהג כשורה יעשו לו כן — תלמוד לומר הפסוק בשלמותו: "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך"שם.

21 אמר רב חמא: האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא מי שנותן כסף לחבירו לקנות לו יין ופשע והתרשל אותו אדם ולא זבין ליה קנה לו — משלם ליה לו כדקא אזיל אפרוותא כמו שהולך, נמכר היין בנמל של זולשפט ששם היה שוק היינות הגדול, ולפי המחיר שם יקנה לו יין, אפילו המחיר יותר על מה שנתן לו בשעתו.

22 אמר אמימר: אמריתא לשמעתא קמיה אמרתי את השמועה, ההלכה הזו לפני רב זביד מנהרדעא, ומששמעה אמר לי: כי קאמר כאשר אמר רב חמא — הני מילי דברים אלה אמורים דווקא כשאמר לו קנה לי "יין" סתם ולא פירש איזה, אבל ב"יין זה", שפירש מין היין שרוצה בו — לא אמר, ואינו חייב לקנות ביותר, כי מי יימר דמזבני ליה ניהליה מי אמר שימכרו לו אותו? ונמצא שמתחילה לא היה קנין ברור, וההתחייבות של המקבל היא רק להחזיר את הכסף, ובזה אין להוסיף על הסכום מפני הריבית.

23 רב אשי אמר: אפילו אמר לו "יין סתם" — נמי גם כן לא חייב לקנות ביותר מכדי הסכום שנתן לו, מאי טעמא מה טעם הדבר — אסמכתא היא, שכל שפורע לו יותר מכפי שקיבל מתחילה — הרי הוא כהתחייבות לשלם קנס והיא אסמכתא, ואסמכתא לא קניא אינה קונה, שאין קנין מועיל לגבי קבלת קנס על עצמו.

24 ושואלים: ולרב אשי מאי שנא מהא דתנן מה שונה הדבר ממה ששנינו במשנה לגבי חוזה שכירת קרקעות שכותב האריס: "אם אוביר, אשאיר את השדה בור ולא אעביד אעבד אותו אשלם במיטבא" במיטב, ונמצא שהאריס משלם על מה שהפסיד לבעלים בחוסר מעשה, ומדוע לא ישלם גם כן? ומשיבים: התם שם בעיבוד השדה הדבר בידו אם לעבוד או לא לעבוד,