1חדא הוא קושיה אחת היא בעצם, דחד טעם שטעם אחד הוא שהביא את רבי אלעזר לומר כן, שמשום דקאמר שאמר רבי אלעזר שהמחלוקת היא בשאין חייב מודה — הוא מתרץ הכי היה מיישב, מסביר כך את דברי רבי מאיר והכמים, ונדחו דבריו בנקודה זו.2וכן תיובתא קושיה חמורה היא לשמואל בתרתי בשתי נקודות: חדא קושיה אחת כפולה כר' אלעזר, דהא מוקי מתניתין שהרי הוא מעמיד, מסביר, את משנתנו בשאין החייב מודה וראינו שאינו כן.3וחדא וקושיה אחת נוספת, שאמר שמואל: מצא שטר הקנאה בשוק, שמפורש בו שהלווה מקנה את נכסיו למלוה משעת החתימה — יחזיר אותו לבעלים, ולא חיישינן ואין אנו חוששים לפרעון, ואם כן הרי זו4תיובתא קושיה חמורה לדבריו אלה. דקתני הכא ששנינו כאן: אף על פי ששניהם מודים — לא יחזיר לא לזה ולא לזה, אלמא מכאן שחיישינן חוששים אנו לפרעון, וכל שכן הכא כאן, בשטר הקנאה שלא מודה הלוה שהוא חייב, שבודאי חיישינן חוששים אנו לפרעון השטר.5א אמר שמואל: מאי טעמייהו דרבנן מה טעמם של חכמים האומרים שגובה מנכסים משועבדים אף כשאין בשטר אחריות מפורשת? — סברי סבורים הם שאחריות טעות סופר הוא. כלומר, שטר הלואה שלא נכתב בו בטחון זה של אחריות נכסים, מן הסתם היתה זו רק טעותו של הסופר שהשמיט את הדבר שבודאי אין אדם מלוה כסף בלא לקבל בטחונות להחזרת החוב.6אמר ליה לו רבא בר איתי לרב אידי בר אבין: ומי והאם אמר שמואל הכי כך שאחריות טעות סופר? והאמר והרי אמר שמואל: שבח, שפר ושעבוד — צריך לימלך! שכאשר כותב סופר שטר על מכירת שדה צריך הוא לשאול את המוכר האם לכתוב במפורש שאם יתברר ששדה זה היה משועבד כבר וילקח מן הקונה, שישלם את כל השבח שישביח הקונה בשדה, ותשלום זה ישלם לו מן השפר המובחר, עידית שבנכסיו, וכן שהוא משעבד את כל נכסיו להיות אחראים למכירה זו.7הרי ששמואל עצמו סבור שאחריות אינה נכתבת בכל שטר, ואם כן לימא האם לומר כי מאן מי שאמר הא דבר זה לא אמר הא דבר זה? ושמא מחלוקת היא בין מוסרי שמועותיו של שמואל?8ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה: כאן שאמר שמואל "אחריות טעות סופר" הוא בשטר הלואה, דלא יהיב אינש זוזי בכדי שאין אדם נותן כסף חינם וכשמלוה, רוצה הוא שיובטח לו הפרעון. ואילו כאן שאמר שאחריות היא דבר שצריך הסופר לשאול אם בכלל לכתוב הוא במקח וממכר וקניית קרקעות, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה שעשוי אדם לקנות קרקע ליומו, ליום אחד, שייתכן שהקונה מוכן לקבל על עצמו את הסיכון שהקרקע הזו משועבדת כבר, אלא שהוא חושב כי יוכל להרויח מן השדה עד שיתברר הדבר.9וראיה לתירוץ זה, כי ההיא כמו אותו מעשה דאבוה בר איהי זבין עליתא מאחתיה קנה עליית־גג מאחותו, אתא בא בעל חוב של אחותו טרפא מיניה ולקחה ממנו, אתא לקמיה בא לפני מר שמואל לתבוע מאחותו. אמר ליה שמואל: האם כתבה לך אחריות על מכירה זו? אמר ליה: לא. אמר ליה אמר לו שמואל לאבוה בר איהי: אם כן, זיל לשלמא לך לשלום שאין לעשות דבר בענין זה. אמר ליה אבוה בר איהי לשמואל: והא מר הוא דאמר והרי אדוני הוא שאמר אחריות טעות סופר הוא, ואף כאן נאמר, שהאחריות הריהי כאילו כתובה בשטר! אמר ליה לו שמואל: הני מילי דברים אלה שאמרתי הם בשטרי הלואה, אבל בשטרי מקח וממכר — לא אמרתי, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה שעשוי אדם שיקנה קרקע ליומו.10ב אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות, ובא בעל חוב של ראובן וקא טריף ליה מיניה ורוצה לטרוף את השדה ממנו, משמעון מפני שיש לו עליו שעבוד קודם, דינא דין הוא דאזיל שהולך, יכול ללכת ראובן ומשתעי דינא בהדיה ולדבר עמו בדין ולהתווכח עם בעל החוב ביחס לזכותו על הנכס, ולא מצי אמר ליה ואינו יכול בעל החוב לומר לראובן: לאו לא בעל דברים דידי את שלי אתה, שהרי את הנכס כבר מכרת לשמעון, ולי אין עכשיו כל משא ומתן אתך, אלא עם המחזיק בנכס שהוא שמעון, ושמעון מצדו יכול לתבוע אותך לדין. ומדוע? דאמר ליה שאומר לו ראובן לבעל חובו: דמפקת מיניה, עלי דידי הדר מה שאתה מזציא ממנו הלא יחזור אלי כיון שמכרתי את השדה באחריות, ואין אתה יכול לומר שאין אני נוגע בדבר.11איכא דאמרי יש שאומרים שאמר אביי: אפילו מכר ראובן לשמעון שלא באחריות נמי גם כן יכול ראובן לומר שהוא צד, דאמר ליה שאומר לו ראובן לבעל החוב: לא ניחא נוח לי דליהוי שתהיה לשמעון תרעומת עלי שמכרתי לו דבר שאין הוא יכול להחזיק בו.12ועוד אמר אביי בדינים דומים: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ויצאו עליה עסיקין, כלומר, התחילו לבוא עוררים הטוענים לבעלותם על שדה זה, עד שלא החזיק בה שמעון בשדה על ידי פעולה הקובעת את התחלת קניינו בשדה,13יכול שמעון לחזור בו, משהחזיק בה — אינו יכול לחזור בו. דאמר לו שאומר לו ראובן המוכר: חייתא דקטרי סברת וקבלת חבילה של קשרים סברת וקבלת, שהרי קנית שלא באחריות, והיית צריך להביא בחשבון שאתה מסתכן בבעלי דינים. ושואלים: מאימתי הויא הרי היא בענין זה חזקה? — מכי דייש אמצרי מזמן שהוא מתקן את גבולות השדה.14ואיכא דאמרי ויש שאומרים אפילו אם קונה באחריות נמי גם כן אינו יכול לחזור בו, ולבטל את המכירה אם נעשתה כדינה, אף שאחר כך יוכל לתבוע את המוכר, דאמר ליה שאומר לו המוכר: אחוי טרפך הראה לי את שטר הטריפה ואז אשלם לך, כלומר, אינני רוצה לבטל את המכירה, אלא כשייגמר הדבר ולכשיתברר שנלקח ממך השדה תוכל לבוא אלי ואז אפצה אותך.15א איתמר נאמר שנחלקו אמוראים בבעיה הבאה: המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו של המוכר, ולקחו בעלי השדה את השדה מיד הקונה, ומעתה הוא תובע את כספו מיד המוכר. רב אמר: יש לו לקונה מעות, כלומר, הוא מקבל בחזרה את הכסף ששילם ויש לו שבח ומקבל גם את התשלום על שהשביח את השדה במשך הזמן שטיפל בו. ושמואל אמר: מעות — יש לו, שבח — אין לו.16בעו מיניה שאלו אותו את רב הונא: פירש לו את השבח מהו? כלומר, מה הדין אם בשטר המכירה כתב המוכר לקונה שכל שבח שישביח הקונה את השדה כל זמן שמחזיק בו יקבל תמורתו מידי המוכר אם ילקח השדה מן הקונה, מה יהיה אז הדין? ונברר: האם טעמא הטעם של שמואל הוא משום שלא פירש שבחא את השבח בשטר, והכא הא פירש לה וכאן הרי פירש אותו, או דלמא טעמיה שמא טעמו של שמואל אחר: כיון דלית ליה שאין לו קרקע למוכר, ונמצא שהלוקח מקבל בחזרה ממוכר זה את כספו, ואם כן מחזי נראה כריבית, שאם הוא משלם עבור השבח נמצא כאילו שילם לו ריבית על משך הזמן שהיה כסף השדה בידי המוכר. אמר ליה לו: אין ולאו, ורפיא בידיה כן ולא, ורופף היה הדבר בידו, כלומר אמר מתחילה כן, ואחר כך לא ולא יכול רב הונא להחליט מה הדין.17איתמר נאמר שחלקו אמוראים בדבר, אמר רב נחמן אמר שמואל: מעות — יש לו, שבח — אין לו, אף על פי שפירש לו השבח. מאי טעמא מה טעם הדבר? — כיון שקרקע אין לו ואם כן נמצא ששכר מעותיו עומד ונוטל והרי זה כריבית.18איתיביה הקשה לו רבא לרב נחמן: שנינו שאין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות, ולמזון האשה והבנות שהתחייב אדם לפרנסן בשטר הכתובה שנתן לאשתו מנכסים משועבדים למרות שהתחייבויות אלה היו קודמות, ועשו זאת מפני תיקון העולם שלא ייגרמו נזקים ללקוחות, שהרי כל אדם יש לו התחייבויות כעין אלה, ונמצא כל מקח עלול להתבטל בגללן.19ונדייק: ממשעבדי מנכסים משועבדים הוא דלא מפקינן הוא שאין אנו מוציאים, הא הרי אם היו אלה נכסים בני חורין — מפקינן מוציאים אנו, וקתני מיהא ולמדנו על כל פנים כי מוציאים לשבח קרקעות, מאי לאו האם לא מדובר כאן בלוקח קונה שדה מגזלן שהתברר שהשדה אינו שלו, שצריך הגזלן להחזיר גם את השבח!20ודוחים: לא. כאן מדובר בבעל חוב שמכר שדה משלו, אלא שלאחר מכן טרפו אותו מיד הקונה בשל חובותיו המוקדמים של המוכר.21ושואלים: אי אם מדובר בבעל חוב, אימא רישא אמור את ראשה של משנה זו: אין מוציאין לאכילת פירות, ואנו מבינים כי הכוונה היא שלקחו מן המחזיק בשדה את שדהו כשהוא מלא פירות שלא נקטפו עדיין, ועתה הוא מנסה לקבל תמורתם מן המוכר, ואי ואם מדובר בבעל חוב, בעל חוב מי אית ליה פירי האם יש לו פירות? והאמר והרי אמר שמואל: בעל חוב גובה את השבח. ונדייק: שבח — אין כן, אבל פירות — לא!22אלא פשיטא פשוט, מובן מאליו שכאן מדובר בגוזל ונגזל. ומדרישא ומכיון שבראש המשנה מדובר בגוזל ונגזל, סיפא נמי בסופה גם כן מדובר בגוזל ונגזל. וחוזרת איפוא הקושיה על שמואל!23ודוחים: מידי אריא וכי שייכים הם זה לזה?! הא כדאיתא והא כדאיתא זו כפי שהיא וזו כפי שהיא, שכל חלק מן המשנה עומד בפני עצמו, ומאחר ומדובר בענין לעצמו אין איפוא להוכיח משם דבר.24ומקשים עוד: והא והרי לא תני הכי שנינו כך, שכן שנינו: לשבח קרקעות כיצד? — הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה יוצאת מתחת ידו על ידי בית דין, כשהוא גובה — גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ואת השבח — גובה מנכסים בני חורין.25ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אילימא כדקתני אם נאמר בדיוק כפי ששנינו שם, שנושא המשפט הוא אותו אדם, הגזלן עצמו, גזלן ממאן גבי ממי הוא גובה, כלומר, מה יש לו לגבות? אלא לאו האם לא מדובר שם במקרה כעין זה: כגון שגזל שדה מחבירו, ומכרה לאחר, והשביחה הקונה, וכשלוקחים בית הדין את השדה הגזול מידו הריהו גובה את השבח מנכסים בני חורין של הגזלן־המוכר!26ומשיבים: אמר יכול היה לומר לך שמואל: לאו תרוצי קא מתרצת וכי אין אתה מיישב את המשנה ומוסיף בה דברים? תריץ נמי תרץ גם כן שמדובר פה לא בגזלן אלא בבעל חוב, ובמקום "שגזל" גרוס: "שמכר", ואם כן אין מכאן ראיה.27ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: לאכילת פירות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה יוצאת מתחת ידו, כשהוא גובה — גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ופירות גובה מנכסים בני חורין.28ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר אילימא כדקתני אם תאמר בדיוק כפי ששנינו גזלן ממאן גבי ממי הוא גובה? אלא לאו האם לא זו היא הכוונה: כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר ואותו קונה השביחה וקשה לשמואל!29אמר רבא: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — כגון שגזל שדה מחבירו והיתה השדה מלאה פירות, ואכל את הפירות, וחפר בה בשדה בורות, שיחין ומערות וקלקל את השדה, ומעתה, אם בא הנגזל לגבות את הקרן, כלומר, דמי השדה עצמו שקלקל — גובה מנכסים משועבדים, ואם בא הנגזל לגבות את הפירות מן הגזלן — גובה מנכסים בני חורין.30ואילו רבה בר רב הונא אמר: כגון
