רש"י על שבת פ״ח א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת פ״ח ע״א:ו׳ רש"י על שבת פ״ח ע״א:ח׳ »

1 שבת פתח ↗

דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד ״נַעֲשֶׂה״ וְאֶחָד כְּנֶגֶד ״נִשְׁמָע״. וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִיבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵירְקוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ. בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ — כְּדַאֲמַרַן, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ — דִּכְתִיב: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּן זָכָה מֹשֶׁה וּנְטָלָן. דִּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם״ — שִׂמְחָה שֶׁמֵּעוֹלָם עַל רֹאשָׁם.

2 מהר"ם על שבת פתח ↗

ברש"י ד"ה מאה ועשרים כל אחד נוטל כתר א' כצ"ל והוא ס"ד:

3 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה טענו הכתרים והכי משמע את עדים אשר היה להם מהר חורב פצ"ל והס"ד:

4 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה בחורב פירקו דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב כצ"ל והס"ד:

5 שבת פתח ↗

5 דברי אמת פתח ↗

ויבא משה ואהרן אל אהל מועד עי"ז ויבא משה ואהרן בא למדרגת משה עניו כי כשראה חסרון ישראל תלה בעצמו הוא בשביל עונותיו עי"ז בא אל מדרגת אהל מועד הוא למעלה מהזמן אהל לשון מאיר כמו שאיתא ברש"י שבת על ומשה יקח את האהל וזה אהל מועד המאיר להעולם שנקרא מועד וזמן ע"י זה ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם. ויותר נשכח ממני החידושים:

7 שני כתרים - מזיו שכינה:

8 מאה ועשרים - כל א' וא' נטל כתר:

9 טענו - הכתרים והכי משמע את עדים אשר היו להם מהר חורב:

10 בחורב פרקו - דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב:

11 ומשה יקח - אותו עדי לשון אחר את האהל לשון בהלו נרו איוב כ״ט:ג׳ והוא היה קירון עור פניו:

1 פרי צדיק פתח ↗

ולפי זה יש לפרש גם לשון רז שמלאכי השרת וכו' דבשבת פח. הנ"ל על ת"ח וקרי להו מה"ש שכן היו קורין בא"י לת"ח שבבבל כנ"ל. ונקטינהו משום דקאי לענין החידושין דאורייתא דעל ידי זה הם עושי דברו וגו' כנ"ל. ובבבל עיקר התחדשות דתורה שבעל פה דעז"א סנהדרין כ"ד א' במחשכים זה תלמודה של בבל דשם העמיקו ביותר בפלפול וכמ"ש רש"י חגיגה י' רע"א ד"ה אפילו מש"ס ועליהם נאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול כמ"ש בתנחומא פ' נח ג ע"ש. ובשבת קמ"ה סע"ב דת"ח שבבבל עושים ציצין ופרחים לתורה והיינו חידושין דאורייתא. ובשעת מתן תורה אמרו כל ישראל נעשה שהם עושי דברו כנ"ל. דשורש נפשותם מאותיות התורה והם בנפשותם הם עושי התורה. ועל דרך זה אמרו סנהדרין ח. בבנות צלפחד שזכו ונאמרה פ' נחלות על ידן וראתה עינם מה שלא ראה עין משה רבינו ע"ה והם הביאו התגלות פ' זו לעולם. וכל ישראל הביאו התגלות כל התורה והם עושי דברו ועל ידי זה ישמעו בקול דברו דוגמת מלאכי השרת רבנן בדידהו. ומצינו כיו"ב שם צט ב דהמלמד בן חבירו תורה כאלו עשאו לדברי תורה שנאמר ושמרתם וגו' ועשיתם אותם. ובקרא לא נזכר מלמד רק הם דרשו כן כי איך אפשר עתה להיות עושים לדברי תורה שכבר ניתנה בסיני רק ע"י שמלמד בן חבירו ומכניס ללבו דברי תורה שלא היה מבין ויודע. אותן דברי תורה שמכניס ללבו של זה הוא כאלו הוא עשאם וכיו"ב בזוהר הקדוש על פ' ועשיתם אותם לענין מצות דכאלו עשה הוא להציווי ע"ש בפ' בהר ק"י ב' ד"ה וכי ובפ' בחוקתי קי"ג סע"א ורע"ב. ובפ' נשא קכ"ב רע"א דמקיים עלמין דלעילא וכו' היינו על ידי שהוא העושה לדברי תורה שבה קיום העולם וכיוצא בזה במכילתא ס"פ תשא ע"פ לעשות את השבת ע"ש. וזהו הכתרים שניתן להם שכל א' עשה והביא לעולם שורשו בדברי תורה ובזה הוא מוכתר ומעוטר מהכל. ולעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כמ"ש ברכות יז. היינו אותם ב' עטרות כמ"ש בשבת פ"ח א' דעתיד להחזירם לנו וקרי לה שמחה שמעולם כי דברי תורה משמחי לב כש"נ פקודי וגו' וכמ"ש בערכין י"א א' וקרי להו בקרא ישרים ר"ל שמיישרים הלב וכמ"ש לישרי לב שמחה וכמ"ש בתענית ט"ו רע"א. וישרת הלב על ידי דברי תורה הוא כאשר נבלע בלב וזהו כשהם עושי דברו כהנ"ל. ועל כן נאמר ישמח משה וגו' כליל תפארת וגו' כי ממנו לא ניטל הכתר דהר סיני ועל כן ישמח. ושם בשבת אמרו דמשה נטל גם להכתרים דישראל וברש"י שם דהוא הקרני הוד ועי' בפע"ח שער שבת פ' ח' דבליל שבת מחזיר משה הכתרים לישראל ומזה יורשים התוספות שבת ע"ש ונראה דר"ל הנשמה יתירה הנתוספת בשבת שא' בזוהר יתרו פ"ח ב' דהוא כדוגמא דעלמא דאתי וכן איתא בברכות נז : דהוא א' מס' לעולם הבא. והיינו מאותן עטרות דעולם הבא הנ"ל וע"י זה חוזר ונתנשא ראש כל א' בשבת:

5 שם משמואל פתח ↗

וזהו שברש"י כיון שנפטר יעק"א נסתם עיניהם ולבם של ישראל, דהנה כבר אמרנו שלעמוד על מהות יעק"א א"א אלא ע"י מהות ההיפוך ממנו הוא עשו שכתיב בו ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ובמדרש מפוזר ומפורד כאדרת לזרותו כקש וכמוץ מאידרא, מפוזר היינו פיזור נפש שתשוקת לבו הי' מפוזר בכל תאוות רעות למיניהם, וכמ"ש והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל, והוא קילקול הלב, מפורד הוא משורשו שלמעלה, כי כמו שהלב הי' מפורד ולא שמע להשכל שבו שבראשו הי' לו נשמות קדושות כן לעומתו נעשה מפורד משורשו בעליונים והוא קילקול השכל, ויעקאע"ה הי' היפוך לו לגמרי שבזוה"ק שהי' כולו לשמא דקב"ה א"כ הוא היפוך מפוזר, וצורתו חקוקה בכסא הוא היפוך מפורד, וזהו איש תם יושב אוהלים, איש תם, היינו שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, הוא היפוך מפוזר, יושב אוהלים יש לפרש עפ"י דברי רש"י שבת שאוהל הוא מלשון אורה, מלשון בהלו נרו עלי ראשו, והנה הוא מחבר אורות עליונים ואורות תחתונים הנה הוא היפוך מפורד, והוא שלימת המוח והלב, וע"כ כ"ז שיעק"א הי' קיים הי' שופע ממנו כחות למוח ולב ישראל להשלימם ממדתו ושלימתו בבחי' השכל היפוך מפורד ובבחי' הלב היפוך מפוזר, וזהו שמכיון שנפטר יעק"א נסתם עיניהם ולבם של ישראל מחמת התפשטות הגלות וכנ"ל:

« רש"י על שבת פ״ח ע״א:ו׳ רש"י על שבת פ״ח ע״א:ח׳ »