רש"י על שבת ל״ג

1 דאכלן ולא עבדן - ונמצא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול:

2 וכתיב - בההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו' וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו:

3 עינוי הדין - שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו:

4 עוות הדין - שמעוותין אותו מזידין:

5 קלקול הדין - שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן ונתקלקל מאליו:

6 חרב וביזה רבה כו' - דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב ועל ידי חרב דהיינו משלחת גירוי מלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל:

7 שבועות שוא - כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה שבועת שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות:

8 והדרכים משתוממין - מאין עובר:

9 אלא באלה - ויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת ובחילול השם כתיב חילול וגמרינן משבועה:

10 חילול השם - אדם גדול שבני אדם למדים הימנו ואינו נזהר במעשיו נמצאו הקטנים מזלזלין בתורה על ידו ואומרים זהו מבין שאין ממש בתורה ובמצות ונמצא השם מתחלל נעשה דבריו חולין:

11 אין אני שוכן - חורבן הבית במשמע שאין משכני בתוכם:

12 כי את כל התועבות - בפרשת עריות כתיב:

13 ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם - דהיינו ע"ז וכתיב בתריה ואתכם אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהם גולין ואויביהם יושבין במקומן:

14 שבתותיה - שמיטין:

15 ואתם בארץ אויביכם - ולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם:

16 לא ישמח - הרי צרות וגזירות ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי צועקין ואינם נענין בעון מה כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה ועוד ידו נטויה לשון ועד כל שנותיו של אדם שהן ע' שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה:

17 הכל יודעין כו' - ולא הוצרך לאדם לפרש למה נכנסה והמנבל פיו בכך אפילו כו':

18 שוחה עמוקה - מוכנת לפי זרות למי שפיו זרה:

19 זעום ה' יפול שם - זעם של הקב"ה הוא שורה שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומע קרוי זעומו של הקב"ה:

20 הממרק עצמו - מפנה לבו לכך ממרק עצמו משאר עסקים להתעסק בעבירות:

21 תמרוק ברע - הממרק ברע:

22 הדרוקן - חולי הוא:

23 תפוח - שייני"ס נפוח עורו על בשרו ומים בינתיים ונראה כזכוכית ורך מתוכו:

24 דק - בשרו דק וכחוש:

25 של עבירה עבה - הבאה בשביל עבירה עבה בשרו מתקשה ועב ונפוח בעובי:

26 מי מפיס - מי מטיל גורל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת ואין הכל יודעין בג' סימנים שאמרנו ופעמים שמשתנין:

27 ידענא ביה - שמחמת רעב בא לו ואין צריך לחשדו:

28 והא רבא דאמר - כלומר למה חש בו והא לא הרעיב את עצמו מדקאמר ידענא ביה בנחמני מכלל דהמרעיב עצמו רע בעיניו ואי משום שהיה משהה נקביו ואמרינן בבכורות דף סד: צואה רבה הדרוקן רבה שעל שהיית נקבים הוא בא:

29 הא איהו אמר נפישי קטילי קדר - רבים הרוגי נקבים ממותי הדרוקן של רעב קדר לשון קדרה על שם ששופך כקדרה:

30 דאנסי ליה רבנן בעידניה - התלמידים הקבועים להם עת לפניו אונסין אותו להשהות נקביו:

31 סימן לגסות הרוח עניות - בפרק האיש מקדש קדושין דף מט: מפרש מאי עניות עניות דתורה:

32 אסכרה - חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון הנקרא בונמלא"ן:

33 על המעשר - האוכל פירותיו טבלים והוא במיתה בידי שמים וזוהי מיתתו מדה במדה דדרך גרונו נכנס במעיו:

34 יסכר - אסכרה:

35 לכרם - זה בית המדרש שיושבין שורות שורות ככרם כך מפורש בירושלמי בברכות:

36 מכה זו - אסכרה:

37 ראש המדברים - במצות המלך שצוה עליו לדבר תחלה בכל מקום כדלקמן:

38 פה גומר - לשון הרע והוא בא על כך לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה שהלב מבין לספר לשון הרע ובודה הדברים מלבו:

39 פה גומר - הכל יוצא מן הגרון:

40 דברים טמאים סלקא דעתך - וכי עונשה מיתה דבשלמא לשון הרע עונשה מיתה דכתיב תהילים ק״א:ה׳ מלשני בסתר רעהו אותו אצמית:

41 מתוקנין - מעושרים שהטבל במיתה בידי שמים כדיליף באלו הן הנשרפים סנהדרין דף פג.:

42 בעון בטול תורה - דענוש נמי מיתה כדאמרן מקרא נדרש לפני פניו למען ירבו ימיכם הא אם לא תלמדו יתמעטו:

43 נשים יוכיחו - שאינן מצוות על דברי תורה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה אמר להן אף הן מבטלות את בעליהן:

44 תינוקות יוכיחו - שאינן בני לימוד אמר להן אף הן בעון שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן באגוזים:

45 של בית רבן - לא בטלין ולא מבטלין:

46 אם לא תדעי לך - לשמור מצותי צאי לך ובקשי רחמים בזכות עקבי הצאן אבות הראשונים שהיו רגלי הצאן וחזוקם ורעי בזכותן את גדיותיך תינוקות שלך שלא יתפשו על משכנות הרועים רועי הדור ופרנסיו:

47 ש"מ אף על לשון הרע - ולא פליג אמעשר דהא קאמר הכא שהם אוכלין דברים שאינן מתוקנין:

48 בן גרים - בן גר וגיורת היה:

49 של אומה זו - רומיים:

50 שווקין - סדר מושב שווקי עיירות וחוצותיהן:

51 וסיפר דבריהם - לתלמידים או לאביו ואמו ולא להשמיען למלכות ונשמעו על ידו למלכות:

52 יתעלה - להיות ראש המדברים:

53 איברי להו חרובא - לאכול פירותיו ועינא דמיא לשתות:

54 בחלא - בחול שהיו פושטין בגדיהם שלא יבלו ומכסין ערותן בחול:

55 כרבי - חורשים:

56 ועוסקין בחיי שעה - דאפשר על ידי נכרים והקב"ה הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו:

57 משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש - שנאמר ישעיהו ס״ו:כ״ג ואשם לא תכבה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר אף הנדונים בו במשמע מה שבתות למינוי שלהם אף חדשים למינוי שלהן והאי ודאי בפושעי גיהנם משתעי דכתיב לעיל מיניה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי הכי תני לה בסדר עולם פ"ו:

58 די לעולם - בעוסקי תורה אני ואתה:

59 תרי מדאני - חבילות של הדס להריח בשבת:

60 מדאני - כמו מעדנות כימה איוב לח:

61 אריך - מתקן ומחליק:

62 פילי - בקעים סדקים מחמת החול:

63 וקמצווחו ליה - לר' שמעון שהדמעות מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן:

64 אתקין מילתא - כדרך שעשה יעקב כשניצול מיד עשו:

65 שלם בתורתו - שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך:

66 שלם בגופו - שנתרפא מצלעתו:

67 תיקן להם - דברי חן וחנייה ולי נראה מויקן את חלקת השדה לשון תיקון: