רש"י על שבת ס״ד

1 כלי כלי - בשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה וגו' ומגופיה דקרא דשרצים לא מצי יליף דאשר יעשה מלאכה לאו כלי תכשיט משמע:

2 שק - הוא עשוי מנוצה של עזים שאף על פי שאינו אריג אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו טמא שדרכו בכך ותכשיט הוא וה"ק שהוא טמא משום אריג ואע"פ שאינו אריג:

3 קולע ג' נימין כו' - ג' חוטין של מטוה של נוצה של עזים צבועה:

4 ותולה בצואר בתו - וקליעתה זו היא אריגתו מאחר שהוא טווי כדאמרן גבי תיכי חלילתא בריש פירקין דקרי להו אריג והא דקאמר אע"פ שאינו אריג כלומר לאו אריג ממש:

5 אין לי אלא שק - העשוי ללבוש רועים:

6 קילקלי - מסרך של סוס שקורין פייטרא"ל:

7 חבק - צינגלא של סרגא ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי ואריג:

8 יכול שאני מרבה החבלים והמשיחות - לציא"ל שעושין למדוד וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי ולא דמי לקולע שלש נימין דלעיל דהתם טווי הוא וזו היא אריגתו:

9 יכול שאני מרבה כו' - הואיל וכתיב כל:

10 ודין הוא שלא נרבה - ולא צריך קרא למעוטי:

11 הן - תמיה הוא וכי דברים כוונים הם:

12 אם היקל בטומאת שרץ שהיא קלה - כלומר אם היקל מלטמא חבלים ומשיחות היקל לך בשרץ שטומאתו קלה טומאת ערב:

13 נקל - גם אנחנו בבנין אב זה במת שטומאתו חמורה טומאת ז':

14 השתא דאתיא גזירה שוה - וכי היכי דיליף מת משרץ למעוטי חבלים ומשיחות יליף נמי שרץ ממת לכל מעשה עזים לרבות קילקלי וחבק:

15 אין לי אלא בשרץ - דאו שק התם כתיב:

16 אם ריבה - לטמא דבר הבא מזנב הסוס בטומאת ערב הוא דריבה:

17 שהיא מרובה - שכל המגעות טומאת ערב הן בין דשרץ ונבילה ושכבת זרע מגע הזב ומגע טמא מת:

18 נרבה אנו בטומאת ז' שכן מועטת היא - שאינה בכל המגעות אלא במגע המת בלבד:

19 מופנה - צריך שתהא גזירה שוה זו מב' תיבות דבגד ועור מופנין למדרש זה שלא יהו צריכין לגופן ומאחר שמופנין ללמוד גזירה שוה ה"ל כמאן דכתיב דרשא בקרא בהדיא ואין משיבין עליה:

20 דאי לאו מופנה - אמרינן לגופן באו ולא ילפינן להא מילתא מינייהו:

21 דאיכא למיפרך כו' - וה"ה דמצי למימר הכי אגזירה שוה קמייתא ומיהו אסקי לכולה ברייתא ברישא ופריך אהא דסליק מינה ובשינויא דמשנינן בהא מתרצה נמי קמייתא:

22 לאי - באמת:

23 וכתיב ביה בשכבת זרע - דבגד ועור טמאים הם בו:

24 מצד אחד - הכתובין בשרץ מופנים כדאמרן אבל הכתובין במת אין מופנין:

25 הניחא למ"ד כו' - פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא במסכת נדה בהמפלת נדה דף כב::

26 אלא למאן דאמר למידין - אם אין תשובה:

27 ומשיבין - אם יש להשיב:

28 מאי איכא למימר - הרי יש להשיב שכן מטמא בכעדשה:

29 והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:

30 דפוס של דדין - שמונחות בו:

31 גיחוך - ליצנות:

32 לקלקולכם - של מעשה שטים לזנות את בנות מואב שמא כך עשיתם במדין לכך אתם צריכין קרבן:

33 לא נפקד - לא נחסר מדת יהודית:

34 שזנו - לשון מזון שנהנו במראית העין:

35 תכשיטין שבחוץ - טבעת:

36 תכשיטין שבפנים - כומז:

37 לומר לך המסתכל באצבע - שהיא מקום טבעת כמסתכל במקום כומז שהרי כפרה זו על שנסתכלו בה:

38 מתני' בחוטי שער - שקולעת בהן שערה:

39 בין משלה - תלושין:

40 בין משל בהמה - כגון של סוס:

41 שהן תפורין - לסבכה דתו לא שלפא להו לאחוויי:

42 לחצר - אכבול ופיאה נכרית קאי דאסרו לעיל למיפק בה לרה"ר ואיצטריך לאשמעינן דלחצר מותר וכבול דסיפא דמתני' לא איפלגו בה אמוראי דלכולי עלמא כיפה של צמר:

43 פיאה נכרית - קליעת שער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער:

44 במוך שבאזנה - שנותנת לבלוע ליחה של צואת האוזן:

45 שבסנדלה - לתענוג:

46 לנדתה - באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יטנף בגדיה:

47 פלפל - פלפל ארוך נותנת אשה בפיה שריחה רע:

48 גלגל מלח - כמו גרגיר מלח לרפואת חולי שינים:

49 שנתנה לתוך פיה - מבעוד יום:

50 שן תותבת - נותנת בלחייה ממקום אחר והיא של זהב:

51 רבי מתיר - לצאת בה:

52 וחכמים אוסרין - דכיון דמשונה משאר השינים דילמא מיחייכי עלה ושקלה לה מהתם וממטי לה בידה ובגמרא אמרינן דשל זהב נקט דווקא ל"א שן תותבת שן של אדם היתה ואהיתירא דלעיל קאי ולאו אפלוגתא דרבי ורבנן והכי קאמר בפלפל ובגלגל מלח ושן תותבת שן של זהב רבי מתיר כו':

53 גמ' דלא מאיס - וליכא למימר דמשלפא ליה משום דמחכו עלה וממטי ליה בידיה:

54 דבת מינה הוא - ולא מינכר ולא מחייכי עלה:

55 ובלבד שלא תצא זקנה - בחוטי שער של ילדה וילדה בשל זקנה דלבנות על שחורות או שחורות על לבנות מאיס ואתי למישלף:

56 כל שאסרו חכמים - בריש פרקין חוטי צמר ופשתן טוטפת ושאר השנויים במשנה שאסור ללכת בהן לרה"ר:

57 אסור לצאת לחצר - ואף על גב דשרי לטלטולינהו דתורת כלי עליהן כדאמרן הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר מיהו דרך מלבוש אסור דמרגלה ליה ונפקא ביה לרה"ר:

58 חוץ מכבול ופיאה - שמותר לחצר כדתנן במתניתין וטעמא מפרש לקמיה:

59 הכל ככבול - כל הנאסרים לא נאסרו אלא לרה"ר אבל לחצר מותרים ככבול:

60 בשלמא לרב ניחא - מדנקט הני ושבקינהו לאינך דמיתני בהדייהו לאיסורא ברישא דמתניתין מכלל דכולהו אף לחצר באיסורייהו קיימי:

61 כדי שלא תתגנה - התירו לה קצת קישוטים הנאים:

62 כדתניא - דחשו רבנן להכי:

63 בנדתה - היו דורשין הראשונים כמשמעו כדבר המנודה ומרחיקה מבעלה:

64 שלא תכחול - עיניה:

65 ולא תפקוס - שרק על פניה טינפאנ"ל בלע"ז והוא אדום:

66 תהא בנדתה - בטומאתה:

67 עד שתבא במים - לטבול ואע"פ שעברו ז' שלה ופסק מעיינה:

68 כל שאסרו חכמים משום מראית העין - שלא יחשדוהו באיסור כגון שריון וקסדא ומגפיים או לא יקשור גמלים זה בזה דמיחזי כאזיל לחינגא:

69 ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק - ואינו מוליד קול לא תצא בהמה בו וטעמא פרישנא בפ' במה בהמה לעיל שבת דף נד: משום דמיחזי כאזיל לחינגא:

70 ותניא - בברייתא דבחצר דליכא מראית העין מותר: