רש"י על שבת צ״ד

1 ששגג על האוכלין והזיד על הכלי - ומאי חייב דקתני מיתה:

2 והא אף קתני - משמע שני חיובין שוין:

3 בפלוגתא דר"י ור"ל - דאיפלוגי בידיעות מחלקות בפ' כלל גדול לעיל שבת דף עא: איפלוגי נמי רב ששת ורב אשי הכא רב ששת דלא מוקי לה הכי קסבר דאין ידיעות מחלקות ורב אשי סבר ידיעות מחלקות:

4 דמשרבטי נפשייהו - משמטים כלפי מטה ומכבידין עצמן להשמיט מיד הנושאן:

5 מתיר בסוס - למוכרו לנכרי מפני שמלאכת הסוס אם היה אדם עושה אותה אין חייב עליה חטאת דלרכיבה עומד והחי נושא את עצמו והא דאסרו למכור בהמה גסה לנכרי משום שאלה ומשום שכירות אסור וסוס אי נמי דמושיל ומוגר לאו איסורא דאורייתא איכא שאין זו מלאכה אצל הסוס וגבי אזהרת שביתת בהמה מלאכה כתיב:

6 ואמר רבי יוחנן גרסינן:

7 דבי וייאדן - של ציידי עופות שנותנין על הסוס עופות כשהן חיין כגון נץ ומינו לצוד שאר עופות ולא משרבטי נפשייהו דלא קשירי והשתא נמי החי נושא את עצמו ומשום הכי א"ר יוחנן בן בתירא ור' נתן אמרו דבר אחד:

8 בכפות - בין עוף בין אדם:

9 כמאן דכפיתי דמו - שרוכבים מעוטפין בבגדים רחבים וגם הם עצמן מעונגין מהצג על הארץ:

10 בן בתירא ור' נתן אמרו דבר אחד - והא אמרת מודה ר' נתן בכפות ואי משום דאוקמינן בסוס המיוחד לעופות משום רבנן אוקמינן דפליגי עליה ולמימר דאילו באדם שניהם שוין לפטור ואי בכפות מודה רבי נתן היכי מתוקמא דבן בתירא כר' נתן משום דחי נושא את עצמו הא בן בתירא מתיר אפילו למכור לפרסיים דכמאן דכפיתי דמו וכל האומות קרי להו נכרים דסבר דכפות נושא את עצמו:

11 רמות רוחא - גסות הא דלא מסגו בכרעייה גסות הוא:

12 פרדשכא - סרדיוט:

13 ואמר ר' יוחנן גרסינן:

14 אף במוציא את המת לקוברו - ולא תימא לא פטר אלא במניחו לחוץ דאין צורך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הוצאה דאפילו הוא צורך המת פטור:

15 מר לחפור בו - שהוא צורך המוציא:

16 מר לעשות לו טס ולחפור - מרה שנרצף פיו וצריך להושיב עליו כמין טס דק שיהא ראוי לחפור:

17 להגיה ולקרות:

18 לאפוקיה לכרמלית - שהיה מוטל בבזיון או בדליקה או בחמה ואי משום טלטול מניח עליו ככר או תינוק:

19 לא תעשה - לאו דלא תסור כי הכא:

20 התולש סימני טומאה - שתי שערות לבנות שהבהרת מטמאה בהן:

21 והכוה את המחיה - מחית בשר חי והוא סימן טומאה בשאת והכוה זה לבטלה משום מחיה ולטהרה:

22 עובר בלא תעשה - דהשמר בנגע הצרעת דברים כד:

23 אחד מב' - שלא היו בה אלא שתי שערות ותלש האחד:

24 חייב - דשקלא לטומאה שאין מטמאה בפחות מב' דהכי ילפינן לה בת"כ שיער שנים וחייב מלקות:

25 מאי לאו הא דתני חייב דאפיק חצי זית מכזית - דשקליה ובצריה לשיעורא:

26 והא דתני פטור דאפיק חצי זית מכזית ומחצה - דאף על גב דמצמצם לשיעור לאו מילתא היא ולא אמרינן אהני דאי שקיל מיניה פורתא תו ליתא לשיעורא:

27 ממת גדול - דלא אהני מידי:

28 מתני' וכן שערו - תולש שער ראשו בידיו:

29 וכן הגודלת - שערה:

30 וכן הכוחלת - עיניה:

31 וכן הפוקסת - יש מרבותי אומרים מתקנת שערה במסרק או בידי' ויש שמפרשין טחה כמין בצק על פניה וכשנוטלו מאדים הבשר:

32 רבי אליעזר מחייב - בכולם חטאת וחכמים אוסרין משום שבות וטעמא דרבי אליעזר מפרש בגמרא משום מאי מיחייב:

33 גמ' מחלוקת ביד - בהא שנוטלן בידו ולא בכלי הוא דפטרי רבנן שאין דרך גזיזה בכך בחול:

34 מהו דתימא בכלי נמי פטרי רבנן - דאין כאן משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה:

35 מחלוקת לעצמו - בהא הוא דמחייב ר' אליעזר שיכול לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי:

36 אבל לחברו - אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה בלי כלי:

37 פשיטא צפרניו תנן - של עצמו:

38 הנוטל מלא פי הזוג - מלא ראש המספרים:

39 חייב - בשבת לרבנן בכלי לר' אליעזר אף ביד וזהו שיעורו:

40 והא תניא - בההיא ברייתא בסיפא ולקרחה שהזהירה תורה לא תשימו קרחה דברים י״ד:א׳ שתים הוי קרחה מכלל דפי הזוג לאו ב' שערות נינהו:

41 תניא נמי הכי - כרב יהודה דאמר שתים:

42 רבי אליעזר אומר - באחת הוא חייב ולא בעינן מלא פי הזוג:

43 אחת חייב - שבאחת הוא מקפיד שלא יהא נראה כזקן:

44 שמלת אשה - ודרך הנשים להקפיד על כך ולהתנאות:

45 ציצין - כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן:

46 שפירשו רובן - קרובין לינתק:

47 מי איכא מידי כו' - כיון דבכלי חייב חטאת ביד איכא שבות גזירה אטו כלי:

48 כלפי מעלה - לצד הצפורן התחילו לפרוש דקא מצערו ליה טפי:

49 משום כותבת - שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות:

50 טווה - שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך ולשון השני עושה מאותו בצק כמין חוט: