רש"י על שבת קט״ז

1 שאין זה מקומה - שאינה ראויה לכאן דלאו בהליכות מסעות משתעי לעיל מינה אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני:

2 לא מן השם הוא זה - לא זה השם של טעמי הסימניות דמקומה הוא דפרשה זו בתחלת מסע שנסעו מהר סיני איירי כדכתיב לעיל מיניה ויהי בחדש השני בשנה השנית בעשרים לחדש נעלה הענן וגו':

3 ז' ספרי תורה - דפרשה זו ספר לעצמו נמצא שלמעלה ספר לעצמו ושלמטה ספר לעצמו הואיל וזה מקומה נמצא ספר וידבר נחלק לג' ספרים:

4 עתידה פרשה זו - לעתיד שיהו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענות ויצר הרע בטל:

5 מאחרי ה' - בתוך ג' ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקב"ה:

6 הגליונין - קלפים חלקים וקס"ד השתא דבכל צדדין שיהו חלקים קמיבעיא ליה כגון חלק שלמעלה ושלמטה ושנמחק כתבו ונעשה חלק:

7 בלה שאני - דכיון שבלה אף הגליון בטל וכי מיבעיא ליה שהגליונין קיימים אלא שהכתב הלך:

8 ותיפוק ליה משום גליון דידיה - דהיינו כל הספר תורה:

9 מקום הכתב - שנמחק:

10 לא מבעיא לי - דודאי מיגרע גרע דכי קדיש מעיקרא לאו לשם גליון חלק קדיש אלא אדעתא דכתב וכיון דאזל ליה כתב פקע מקדושתיה:

11 של מעלה ומטה - דמתחלה לשם חלק קדיש והשתא כשנמחק כתב הספר נמי חלק הוא:

12 שבתחלת הספר ושבסוף הספר - שכולן היו כתובין כמגילה כס"ת ואמרי' בב"ב בפ"ק דף יג: ראשו כדי לגול עמוד סופו כדי לגול היקף להקיף כל הכרך:

13 ה"ג ותיפוק ליה משום ההוא דגייז ושדי - והכי פירושא ותיפוק לי' דאע"ג דאין בו כדי ללקט פ"ה אותיות הוה ליה למיתני בברייתא מצילין משום ההוא ריוח של מעלה ומטה אלא לאו פשוט מיניה דאין מצילין ומשני דגייז ושדי שנחתכו הגליונים ולא נשתייר בו אלא מקום הכתב:

14 מטמא את הידים - אם נגע בו ונגע בתרומה פוסלה דמגזירת י"ח דבר היא לעיל שבת דף יד.:

15 דילמא אגב ס"ת - שלא נמחק כתב הספר אלא כולו קיים וזה נגע בגליונים וכי מבעיא לן בנמחק הספר ואין כאן קדושה אלא משום גליון ששמשו בעודו קיים:

16 ספרי מינין - משרתים לע"ז וכתבו להן תורה נביאים כתובים כתב אשורית ולשון הקודש:

17 וספרי המינין גופייהו מצילין - בתמיה:

18 ספרי המינין הרי הן כגליונים - כקלפים חלקים שלא נכתב בהם מעולם:

19 קודר - חותך חתיכות הקלף מקום השם:

20 שאפי' רודף אדם להורגו - על עצמו קאמר:

21 שהללו - נכרים העובדים ע"ז אינן מכירין שהרי בכך גדלו וכך למדום אבותם:

22 ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך - זכרון הוא בידך ואינה שכחה לך אלא שהשלכת אותי אחרי הדלת:

23 כך אין מצילין אותן - אפי' בחול:

24 דבי אבידן - ספרים שכתבו להם המינין להתווכח עם ישראל ומקום שמתווכחים שם קרי ליה בי אבידן:

25 אין ולא - זימנין אמר ליה אין זימנין א"ל לא:

26 לבי נצרפי - ע"ז וכך שמה:

27 וקשה לי - ששורשן נעשו גבשושית ולדחותם בקש בא:

28 אמרי ליה ניעקריה קשה לי דוכתיה - שתהא שם גומא אי נמי נסיתיו וקשה לי ריחו וכל זה שהיו מתייראין רב ורבא מלכת לבי אבידן שמא מתוך שיתווכחו יעמדו עליהם ויהרגום:

29 מינייהו אנא - מכירי הם:

30 פילוסופא - מין:

31 דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא - היה מוציא עליו שם שאינו מקבל שוחד מבעלי דינין הבאין לפניו והיה מקבלו בסתר:

32 א"ל - פילוסופא לר"ג מיומא דגליתון כו':

33 שפילית - כל סוף הדבר הוא תחתית שלו ושייך למימר שפילית לסיפיה:

34 נהור נהורך כשרגא - הנהר אורך כשרגא רמזה שנתנה לו מנורה בשוחד:

35 אמר לו ר"ג אתא חמרא ובטשא - דחפתו לארץ כלומר אני נצחתי בשוחד והכל כדי שישמעו המתאספים שם נבלותו ומי הוא:

36 בזמן בית המדרש - קודם אכילה היו דורשים:

37 שלא בזמן בית המדרש - לאחר אכילה לא דרשו משום שכרות:

38 פסקי סדרא בכתובים - היו רגילים לקרא בבהמ"ד פרשה בכתובים:

39 במקום בבהמ"ד - שהחכם דורש דהיינו בבהמ"ד אבל בעלמא קורין:

40 בין במקום בהמ"ד כו' בזמן בהמ"ד אין קורין - לפי שמבטלו מלילך אצל הדורש אבל שלא בזמן בהמ"ד כגון לאחר אכילה קורין:

41 ושמואל - דאמר לעיל אפילו לאחר אכילה אין קורין:

42 כר' נחמיה - אמרה למילתיה דלית ליה טעמא דאין קורין משום בטול אלא כדי שיאמרו קל וחומר לשטרי הדיוטות ומיהו שמואל הנהיג במקומו כדברי חכמים דמתני' דאמרי טעמא דמתני' משום ביטול תורה הלכך לאחר אכילה דליכא דרשה קורין:

43 שונין בהן - כגון מדרש שה"ש וקהלת:

44 שטר הדיוטות - כגון של חשבונות או איגרות השלוחות למצא חפץ:

45 גמ' עד החזה - מתחיל מרגליו האחרונים עד החזה שיוכל להוציא אימורים שהקטר חלביו דוחין שבת ותו לא מפשיט מידי עד אורתא דצורך הדיוט הוא:

46 למענהו - לכבודו:

47 שלא יסריח - שהעור מחממו ומסריחו ואין זה כבודו להיות פרס אוכלי שולחנו מגואל:

48 אפתורי דדהבא - שאינו מוטל בבזיון אבל לשמא יסריח חייש רב יוסף ורבא לא חייש עד אורתא:

49 יומא דאסתנא - רוח צפונית שהיא בינונית לא חמה ולא צנה כדאמרינן ביבמות בפרק הערל יבמות דף עב. ואיזו רוח המסרחת רוח מזרחית בשעת החום כדאמרינן בגיטין דף לא: אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו דכתיב הושע י״ג:ט״ו יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה וגו' יש מפרשין יומא דאסתנא רוח דרומית שהיא צוננת אמת שרוח דרומית צוננת אבל אסתנא על כרחיך צפונית היא ונוחה כדאמר בעלמא עירוביץ ד' סה. צריכא שמעתא צילותא כיומא דאסתנא ורוח דרומית היא בלשון ארמי יומא דשותא:

50 קודם הפשטת העור - עד החזה:

51 מ"ט - עור לאימורין מאי קא עביד:

52 משום נימין - של צמר הנדבקין באימורין:

53 חברייא - בני מחלוקתו:

54 אם מצילין - בשבת:

55 תיק עם הספר - ואע"פ שיש בתוכו מעות ומשום כבוד הספר שהוא צורך גבוה עבדינן בהדיה הצלת מעות שהן צורך הדיוט:

56 לא נפשיט את הפסח - בתמיה משום צורך גבוה לא שרי צורך הדיוט בהדיה:

57 התם - תיק ומעות דקמייתי ראיה מיניה . טלטול בעלמא הוא:

58 הכא - גבי פלוגתייהו דפסח דאיירי בה השתא מלאכה גמורה דהפשטה מאבות מלאכות היא:

59 בתרתי פליגי - גבי פסח פליגי בטלטולו דאסר רבי ישמעאל לטלטל הפסח אחר שהוציא אימוריו אפי' מחמה לצל משום עור דלאו בר טלטול הוא ולא דמי לשלחין דאמרן בבמה טומנין לעיל שבת מט. שמטלטלין אותן דהתם עור בהמה גסה דחזי למישטחיה ולמיזגא עליה:

60 והכי קאמרי ליה - תשובה לענין טלטול:

61 לא נטלטל עור אגב בשר - דהוי נמי כבוד שמים דבשר דומיא דספר ומותר לטלטלו מחמה לצל ואגב בשר יטלטלו עור המחובר בו: