רש"י על שבת ק״מ

1 לפי שאין עושין אלא לגוון - למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מאוכל:

2 ממחו - דישטיפדי"ר בלע"ז במים או ביין:

3 ממחו בכלי - משמע זהו שינוי שלו:

4 ואינו ממחו ביד - דממחו ליה שפיר טפי:

5 אלא אמר שמואל ממחו ביד - שאין זה דרכו בחול:

6 קם ר' יוחנן בשיטתיה דר"א - חזר בו ואסר:

7 אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כר' יוחנן - דאסר:

8 לרבך - לזעירי:

9 בשופתא דתומא - אמצעי של שום:

10 ולא יטרוף - כדרך שטורפין ביצים בקערה בכף דרך טריפה שמכה בכח:

11 שחליים - כרישין והיו שוחקין אותם במים:

12 ממשיך - נותן:

13 אמיתא - מינט"א בלע"ז:

14 מעליא לתחלי - לערב עם שחליים:

15 ואין עושין אלונטית - שאינה למשקה צמא אלא לצנן לאחר המרחץ ודוגמת רפואה:

16 וחשי מבינתא דרישא - הרגשתי בצינתו משערת ראשי עד צפרני רגלי:

17 מנכו לי מזכיותי - אם הייתי ניצול ממנו שלא אמות:

18 שתי כל יומא - ולא היה מזיקו:

19 דדש ביה - רגיל בו:

20 מתני' חילתית - חלטי"ש בלשון ישמעאל ובלע"ז לזרי"א ושורין אותו בפושרין ושותין אותן המים לרפואה:

21 אבל נותן - החלתית:

22 בתוך החומץ - ומטבל בו מאכלו ולקמיה מפרש אמאי אין שורין:

23 ואין שולין את הכרשינין - מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן כדתנן במסכת ביצה דף יד: אף מדיח ושולה:

24 ולא שפין אותן - ביד להסיר פסולת דהוה ליה בורר:

25 אבל נותן לתוך הכברה - ואע"פ דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי הכברה ונמצא נתברר מאליו:

26 תבן - הוא שעושין מן הקש מחתכין אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולת תבן:

27 מוץ - הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל וכוברין אותו בכברין שיפול המוץ:

28 אבל נוטל בכברה - ליתן בתוך האבוס ואע"פ שהמוץ נופל מאליו כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

29 שרה - חילתית בפושרין מאי:

30 אומצא - בשר חי:

31 שלא יעשה כו' - לא שבקוה רבנן למעבד עובדי דחול:

32 אם כן - דלא ידענא לפרושי מתני' טפי מינך מה בין לי ולך:

33 מתניתין יחידאה היא - ור' יוסי אמרה אבל לרבנן אף בצונן אסור:

34 ליוקרא דליבא - שלבו כבד עליו:

35 תלתא תקלי חילתתא - משקל ג' זהובים:

36 שאיל בי מדרשא - מה יעשה בשבת:

37 לשתות לא קמיבעיא לי - דבלאו רפואה משקה הוא ותנן כל המשקין שותה לעיל שבת דף קט::

38 לשרות - דתנן מתניתין אין שורין:

39 כמאן דשרי - בעיא הוא הך דרב לימא כרבי יוסי דשרי בצונן אבל לרבנן אסור:

40 עיילינא - הכניסני ואיש זקן היה:

41 לכסכוסי כיתניתא - חלוק כתונת של פשתן שנתכבסה והרי היא קשה ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה ואף הליבון שלה מצהיל על ידי השפשוף:

42 אולודי חיורא - הליבון מצהיל:

43 התם מיחזי כאולודי חיורא - שמקפיד על ליבונו וצוהרו של סודר יותר מכיתניתא:

44 משלפא לדידה מקניא - כששוטחין אותה לנגבה תוחבים קנה מבית יד לבית יד וכשנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא הקנה ממנה דלא חזי לטלטולי דלהסקה קאי:

45 ואם כלי קיואי היא - קנה של אורגים דתורת כלי עליו שרי:

46 תליא דבשרא - בשר מליח התלוי לייבשו ומלא החבל קרי תליא:

47 שרי - דנאכל חי באומצא:

48 דכוורי - אין נאכלין חיין:

49 באמצע מטה - שאיש ואשתו רגילין בה לישן:

50 כאילו עומד כו' - דמהרהר:

51 לזבין אריכא - אגודה ארוכה של כרוב ארוך ושל כרישין ארוכים:

52 כישא כי כישא - שכל אגודות הגנין שוות בעובין שלכולן מדה אחת לחבל שהוא אגוד בו:

53 ואורכא ממילא - כלומר ארכו של זה שהוא ארוך מחבירו הוא משתכר בו:

54 קניא - חבילי קנים לעצים:

55 לא ליכול ירקא - ירק חי כרישין צירפו"ל ושחליים:

56 משום דגריר ליבא - ומאכילו לחם הרבה ואין לו:

57 לא ליבצע בצועי - מורשיליונ"ט בלע"ז לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו ולאחר שעה מעט מפני שאין לו דרך שביעה אלא יצרף ויאכל יחד:

58 מעיקרא - קודם שנתעשרתי:

59 עד דשדאי ידי בכולא מנא - כשהייתי ממשמש בסל ומוצא בו פת הרבה הייתי מברך המוציא:

60 דלית ליה משחא - שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים להעביר את הזוהמא:

61 במיא דחריצי - הנקוים יחד וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן:

62 אונקא - צואר:

63 תלתא מיני בשרא - יטעום בו ג' מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר:

64 מדנהר אבא - מאותו מקום שפשתנו יפה:

65 דמפטיא ליה תריסר ירחי שתא ואנא ערבא - אני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלימה ותפטיהו שלא יצטרך לקנות חלוק:

66 כיתא נאה - כת נאה ראויה להושיב בעליה בכת נאה:

67 אציפתא חדתא - מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים:

68 לאושפיזא - לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן:

69 דילמא חזיא בהו - קרי ומגניא עליה:

70 לא תיכלון נהמא באפי גברייכו - פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו:

71 לא תיכלון ירקא בלילה - מפני ריח הפה:

72 שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה:

73 היכא דמפני גברייכו - בגילוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומכם ונמאסת' לו בזוכרו:

74 לא תימרון מנו - מי הוא לשון זכר לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים:

75 אלא מני - מי היא:

76 נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה - כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום:

77 מרגניתא אחוין ליה - הדדין המציאי לו שתתרבה תאותו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער הדר אחוי ליה:

78 כורא - לשון כור צורפין לעיל שבת דף עח. לשון אחר בור לשון בור שוחה:

79 מתניתין - דקתני אבל נותנין לתוך הכברה:

80 מתני' גורפין מלפני הפטם - שור שמפטמין אותו גורפין אבוס שלפניו בשבת לתת לתוכו התבן והשעורין ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו:

81 ומסלקין - תבן שלפניו לצדדין כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברעי:

82 וחכמים אוסרים - מפ' בגמ' אהיא:

83 ונוטלין מלפני בהמה זו - שעורין ותבן ונותנין לפני זו ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוא אלא ודאי חזי הוא דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה:

84 גמ' ארישא פליגי - אגורפין ואסרי לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו:

85 או אסיפא פליגי - ומשום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס רגליו:

86 תא שמע - דאתרוייהו פליגי:

87 אחד זה ואחד זה - אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדין:

88 של קרקע - כעין שעושין גדר קטן לפני בהמה ונותנין מאכל לפנים ממנו דאיכא למיחש לאשוויי גומות:

89 מחלוקת באבוס של כלי - וגזרו רבנן גזרה אטו של קרקע:

90 שפיה יפה - לקמיה מפרש:

91 אידי ואידי - שתיהן המשניות סבירא להו:

92 מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן - שאינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני שור:

93 מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן - דאית לה רירי ואימאיס והא דקרי לה הכא פיה יפה והכא פיה רע כדמפרש ואזיל פיה יפה דלית ליה רירי פיה רע דלא דייק ואכיל שאוכל קוצים וברקנים: