רש"י על שבת פ״א

1 מתני' תרווד - כף קולייר:

2 חף - קס"ד דפותחת של חף עצמה ושיעורה נפיש מתרווד:

3 כרכר - עץ יש לאורגין וראשו חד:

4 כדי לזרוק בבהמה - דלא טרח איניש למשקל צרור משום עוף להבריחו דבקלא בעלמא דרמי ליה אזיל ליה:

5 גמ' והא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש - גבי לעשות תלאי:

6 חפי פותחת - שינים הקבועים בה ולא היא עצמה ועושים אותם מעצם:

7 חפי פותחת טהורין - דכל זמן שלא חברן בה אינן ראויין לכלום:

8 טמאין - דכלי עצם ככלי מתכות ופשוטיהן טמאין בהכל שוחטין חולין דף כה: ואי משום דמחובר לפותחת וכל המחובר לטהור טהור פותחת יש לה בית קיבול ומקבל מפתח:

9 ושל גל - ואם הפותחת הזאת אינה של כלים כגון של שידה ומגדל אלא של גל כמו טרוקי גלי כגון דלתות שערי החצר אע"פ שחברן בפותחת הואיל וחבור זה בדלת היא ודלת בנין מחובר לקרקע טהורין:

10 סכוכית - זכוכית ועל שם שסוכין קרי סכוכית ועל שם שהיא זכה קרי זכוכית:

11 והוא שמרגשת - הבהמה בצרור זה בהכאתו:

12 שיעורן בכמה - להתחייב עליהן אי נמי לטלטלן בחצר ולהכניסן לבית הכסא ואידי ואידי חד שיעורא הוא דבמידי דחזי להו מיחייב על הוצאתו:

13 כזית כאגוז כביצה - שלש מכניסין לקינוח ומקנח זו אחר זו אחת כזית ואחת כאגוז ואחת כביצה בתחלה מקנח פי הרעי בקטנה להסיר רעי הנדבק שם שהגדולה פוחסת ומלכלך סביבותיו:

14 טורטני - מאזנים יכניס לשם לשקול:

15 מלא היד - בין שלשתן או אפילו הן ד' וה' ובין כולן מלא היד:

16 מקורזלות - ביקועו' שיהיו ראויות לקינוח:

17 מותר להכניסם - בתוך ד' אמות או בחצר דלא ליתסר לטלטולינהו:

18 כאגוז - כל אחת ואחת:

19 התם מתני' - פלוגתא דאתרוג מתני' היא במסכת סוכה והיא סדורה בפי התלמידים:

20 והכא ברייתא - ויש הרבה תלמידים שלא שנאוה והוא תולה הידועה בשאינה ידועה:

21 כך מחלוקת כאן - ולסימנא בעלמא אמרה דלא תשכח לגירסא דברייתא ואם תשכחנה הזכר ממשנתך דאתרוג:

22 אבל לא הפאייס - כמו שקל פיסת רגב סנהדרין דף סד. שקורין גלישט"א דהואיל ומיפרכה לא חזי לקינוח ואסורה לטלטל:

23 כרשיני בבלייתא - הכי מיקרו משום שבבל ארץ לחה היא והמחרישה מעלה רגבים:

24 למשמש - הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות אמרינן לקמן בפירקין דממשמש בצרור בנקב והוא נפתח וקא סלקא דעתך דקאמר ובשבת אסור למשמש כלל כדרך שממשמשים בחול:

25 ליסתכן - דאמר מר תמיד פ"א דף כז: עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן:

26 ומשני כלאחר יד - האי כדרך דקאמר רבא כדרך הממשמש בחול בלא שינוי משום השרת נימין אבל כלאחר יד כגון אוחז צרור בב' אצבעותיו שפיר דמי:

27 אם יש מקום קבוע לבה"כ - שאם ישתיירו לו ערבית יקנח בהם שחרית מכניס שם מלא יד:

28 כהכרע - כשיעור המכריע כאגוז נפיש מכזית וזוטר מכביצה:

29 מדוכה קטנה - מלאכתה לאיסור אסור לטלטל:

30 ואם יש עליה עד - קנוח המעיד שעשויה לכך מותר לטלטלה לקינוח:

31 תחתוניות - פיג"ש:

32 לולבי גפנים - אותן פיצולין הגדלין בגפן וקורין וודיל"ש:

33 מוריגי בהמה - כל בשר שיש בבהמה העשוי כמורג שהוא פגום וחרוקה כמורג חרוץ חדש כלומר כל מקום שאין הבשר חלק כגון קליפת הלשון וכגון החיך שיש בו כמין קוצין וכפגימות וכבית הכוסות:

34 שקינח בו חבירו - אסיד ואחרסית נמי קאי:

35 התולה - שאינו יושב אלמא קינח בו חברו לא חזי לקינוח ורב ששת אמר לעיל אם יש עליה עד מותר:

36 לח - לא חזי יבש חזי:

37 מצד אחד - באותו צד שקינח בו חבירו לא חזי לקינוח אבל בצד שני חזי:

38 דידיה - שהיה קינוח שעליה שלו:

39 ונשטשטשו - אותו עד:

40 מהו - מי בטיל לייחוד דידהו או לא:

41 אי רשומו ניכר מותר - דכיון דמאיס לא חזי לבשמים ולא מיבטל ליה מבית הכסא:

42 מהו להעלותם אחריו לגג - אם עלה שם לפנות מי חיישינן לטירחא יתירתא או לא:

43 שדוחה את לא תעשה - דכתיב דברים כ״ב:א׳ והתעלמת מהם פרט לזקן ואינו לפי כבודו והכא נמי טלטול דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוה רבנן ובמקום כבוד הבריות נדחה:

44 משלפניו - קסמין המוטלין על גבי קרקע ולא אמרינן מוקצין נינהו:

45 לחצות - לטול הבשר שבין השינים ולחצות ביניהן:

46 מן האבוס - שהוא מוכן אלמא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות שפעמים שנראה מבחוץ וגנאי הוא לו:

47 התם אדם קובע לסעודה - והיה לו להכין שם מאתמול:

48 הכא אדם קובע לבה"כ - בתמיה פעמים שמוצא אדם שם והולך למקום אחר בית הכסא לא היה מצוי להם בבתיהן שהיו דרין בבתיהן בעלייה מפני דוחק בתים:

49 בשדה ניר - חרישה ראשונה ועומד לזריעה:

50 משום דוושא - ובשדה חבירו מפני שדש את נירו ומתקשה את החרישה:

51 משום עשבים - שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור וכשהוא מקנח בו נתלשים:

52 מותר לקנח - דאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כר"ש:

53 והתולש ממנו - במתכוין חייב דמקום גידולו הוא אע"פ שהוא צרור ואינו עפר:

54 שקיל מעילאי - ממקום גבשושית:

55 ושדי לתתאי - למקום גומא ומשוה החרישה והוי תולדה דחורש:

56 בבית - שייך בנין וזה שמשוה גומות בנין הרצפה הוא ובשדה מתקן החרישה:

57 מדריש לקיש - דאמר מותר לקנח בו ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאין וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן:

58 האי פרפיסא - עציץ נקוב שזרעו בו ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה וכ"ב או ט"ו יום לפני ר"ה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר:

59 שרי לטלטולי - ולא אמרינן תולש הוא:

60 לצורך - קינוח כבוד הבריות:

61 חייב משום תולש - דאינו נהנה שוב מריח הקרקע ול"נ דהאי חייב לאו דווקא אלא אסור משום דדמי לתולש דאי חייב ממש קאמר לצורך היכי שרי רבנן איסור כרת וסקילה משום קינוח ודומה לו במסכת סנהדרין דף סב. הבא על הכותית חייב משום נשג"ז דלאו מדאורייתא היא אלא מדרבנן:

62 משום סכנה - שלא ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן:

63 משום כשפים - כדלקמן בשמעתין:

64 השרת נימין - שמשיר את השיער מפני שהוא חדוד:

65 דבר שאין מתכוין הוא - ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דבר שאינו מתכוין מותר לקמן בשמעתין:

66 לא מיבעיא בחול - שאין איסור טלטול בצרורות דאסור לקנח בחרס משום כשפים שהרי יכול לקנח בצרור:

67 אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו - לחתות בו אור או לחשוף מים מגבא אימא שפיר דמי דמוטב שיקנח בו מלטלטל צרור:

68 קמ"ל - דלא אי משום סכנה אי משום כשפים:

69 חופף - מחליק שערו:

70 ומפספס - קרפיר:

71 אבל לא סורק - במסרק דודאי משיר שיער ומודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות אבל חופף ומפספס פעמים שאינו משיר וכשמשיר דבר שאין מתכוין מותר:

72 מטרוניתא - נכרית היתה:

73 אמרה מילתא - דכשפים ואסרתה לארבא ולא זזה ממקומה:

74 אמרי אינהו מילתא - על ידי שם טהרה: