רש"י על שבת קכ״ד

1 ידו על כתף חברו - דלא מטלטלי מקלות:

2 גלוסטרא - דתנן רבי יהושע אמר נגר שיש בראשו גלוסטרא שראשה עב וראוי לדוך בו שום ונועלין בו דלת:

3 שומטה מפתח זה ותולה בחברו - ואע"ג דצריך לגופו לתלותו בחברו ולנועלה בו שומטו ע"י גרירה אבל טלטול גמור לא ואע"פ שמלאכתו להיתר לא שרי ליה לצורך גופו:

4 מדוכה הא דאמרן - לעיל אע"ג דשנייה רבא לעיל מחמה לצל ואביי שנייה לצורך מקומו שינויי דחיקי נינהו אלא קודם התרת כלים נשנו:

5 קנים טעמא מאי - מסדרין אותם במערכה:

6 משום איעפושי - דלא סמכינן אניסא ומשום ההוא פורתא שהישנה מתעכבת בלא קנים מלילי שבת לשבת והחדשה משבת למוצ"ש לא מיעפשי:

7 כדר"א - מניח ידו על כתף חבירו:

8 שאינה מעורבת - שהרבה בתים פתוחים לה ולא עירבו דכלים ששבתו בבתים אסור להוציאן לחצר וששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר שהחצר כולו רשות לעצמו הוא והבתים מיוחדים לכל איש ביתו:

9 תוך הפתח - שנטל הנגר משם:

10 וקא מטלטל מנא דבית בחצר - הלכך שומטה אין דטלטול מן הצד היא אבל טלטול גמור לא:

11 מדוכה רבי נחמיה היא - דאמר ובעירובין דף לה. אפילו טלית ואפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמיש המיוחד:

12 מתני' ה"ג במתניתין כל הכלים ניטלין לצורך כו':

13 גמ' מאי לצורך ומאי שלא לצורך אמר רבה כו' - לצורך דשרי תנא קמא היינו דבר שמלאכתו להיתר ומטלטלו לצורך גופו:

14 שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתר - ומטלטלו שלא לצורך גופו אבל צריך למקומו:

15 ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו - הוא דאישתראי אם צריך לו למלאכת היתר אבל שלא לצורך גופו ואע"ג דצריך למקומו לא ורבה לטעמיה דאמר לעיל שבת דף קכב: גבי קורנס של נפחים נמי מותר לצורך גופו:

16 א"ל רבא כו' אלא אמר כו' - ולרבא דמוקי אליבא דרבי נחמיה דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר ע"כ האי לצורך גופו כגון שזה התשמיש מיוחד לו דתניא לקמן בפרק חבית שבת שבת דף קמו. רבי נחמיה אומר אפילו תרווד ואפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישן וצורך מקומו נמי לרבא כצורך גופו ותשמישו דמי ולרבה צורך גופו הוא דשרי רבי נחמיה ודוקא לתשמיש המיוחד לו ובין לרבה ובין לרבא דוקא דבר שמלאכתו להיתר אבל דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו לא שרי רבי נחמיה דהאי צורך גופו לאו תשמיש המיוחד לו הוא דהא מיוחד למלאכת איסור:

17 לרבה אליבא דרבי נחמיה - דאמר דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו לא:

18 הני קערות - לאחר אכילה היכי מטלטל להו לסלקן מלפנינו:

19 ואם לאו אין מטלטלין אותה - בשלמא לרבה כגון דאין צריך לגופה אלא למקומה אלא לדידך אמאי:

20 וכן בדלת - אוקימנא במסכת ביצה וכן הדלת אין סומכין בבקעת וביו"ט קיימי:

21 והא בקעת ביו"ט מלאכתה להיתר היא - דלהסקה חזי וקיימא וקאסר לטלטלה לצורך גופו למלאכה אחרת וכל שכן לצורך מקומה: ומשני התם טעמא כיון דבשבת אסור דהא בקעת בשבת מלאכתה לאיסור היא ביום טוב נמי אסור גזירה יו"ט אטו שבת:

22 משילין פירות דרך ארובה ביום טוב - בהדיא תנן אבל לא בשבת פירות השטוחים על הגג לייבשן וראה גשמים ממשמשים ובאין משילן לארץ דרך ארובת הגג דלא טריחא מילתא דנופלין מאליהן אלמא דלא גזרינן ופרכינן ומי לא גזרינן והתנן אין בין כו':

23 לא קשיא הא - דתנן משילין דשרי טירחא ביו"ט משום איבוד ממון רבי יהושע היא שהתיר להעלות בהמה בהערמה מן הבור:

24 והא - דתנן אין בין כו' ר"א היא:

25 דאפשר בהערמה - דמיחזי כמאן דעביד לצורך יו"ט אבל גבי משילין דליכא הערמה לדמויי להתירא לא:

26 אין מוציאין - הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:

27 טלטול מי שמעת להו - דמשוי יו"ט לשבת:

28 טלטול לאו לצורך הוצאה - בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:

29 להא דרבא - דאמר צורך מקומו כצורך גופו:

30 מר - פושי"ר:

31 שלא יגנב - דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:

32 שותא - מצודה:

33 לאו למימרא כו' - למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:

34 שקילו שותא מקמיה כהנא - דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה:

35 מחמה לצל הוה - במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה:

36 בי סדיותא - כרים של לבד שקורין פילטר"א:

37 בי שמשי - בחמה:

38 אמר ליה שרי - רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:

39 אית לי אחריני - איני צריך לגופו:

40 דכרבה סבירא לך - דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור:

41 מכבדות - אישקוב"א שמכבדים בהן את השולחן:

42 של מילתא - בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר:

43 של תמרה - כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות:

44 לצורך גופו - למלאכת היתר:

45 אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה - דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל:

46 וכן אמר רבי אלעזר - של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל:

47 מתני' מעין מלאכה - שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה:

48 לצוק לתוכה מקפה - עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:

49 גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן - כשקדש היום:

50 מסיקין בכלים - ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור:

51 ואין מסיקין בשברי כלים - דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול:

52 עצים בעלמא נינהו - דהא מאתמול להסקה קיימי:

53 וקתני אין מסיקין - ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:

54 מר סבר מוכן הוא - כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן:

55 הא רבי יהודה - מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו:

56 והא - דתני מסיקין בשניהם:

57 רבי שמעון - דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד:

58 והא - דתניא אף בכלים אין מסיקין:

59 רבי נחמיה היא - דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:

60 דאייתור - שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם:

61 שרגינהו - אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר:

62 בחצר - דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו:

63 אבל לא בכרמלית - אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי:

64 אפילו בכרמלית - הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק:

65 ורבא אמר אף ברה"ר - כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה:

66 בריתקא - שם רה"ר:

67 איתווסאי מסאניה טינא - נתלכלך מנעלו בטיט:

68 כפר ליה - מקנחו:

69 אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי - מה אסור מה מותר:

70 אלא מיגמר נמי מגמרי - מלמדין שיבוש שבידם לאחרים:

71 לדידי - לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:

72 שנתכתתה - החבית:

73 מגופה - של חבית שנתכתתה החבית:

74 היא - המגופה:

75 ושבריה - של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא:

76 לא יספות - יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש:

77 ואם זרק - מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי:

78 זרקיה לגלימיה - בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי: