רש"י על שבת ק״ל

1 מתני' רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי - איזמל למול את התינוק וקאי אמתניתין דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:

2 מגולה - בפני הכל ובגמרא מפרש אמאי מצריך ליה לגלוייה:

3 ובסכנה - שגזרו ארמאים על המילה:

4 מכסהו ע"פ עדים - שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא ולא יחשדוהו:

5 כלל אמר ר"ע - נחלק על ר"א במכשירי מצוה שאין דוחין הואיל ואפשר לעשותן מע"ש:

6 ושאי אפשר לעשות מע"ש - כגון מילה עצמה שא"א לה ליעשות דזמנה ביום השמיני דוחה שבת:

7 גמ' טעמא דר"א - דאמר מגולה אין מכוסה לא:

8 משום חיבוב מצוה - להודיע שחביבה מצוה עליו שמחלל שבת עליה:

9 משום חשדא - שלא יחשדוהו שהוא נושא שאר חפציו וסיפא דמתני' דקתני ובסכנה מכסהו ע"פ עדים ודאי משום חשדא הוא אלא רישא מיבעיא לן דוקא מגולה קאמר אבל מכוסה ע"פ עדים שלא בשעת הסכנה לא ומשום חיבוב מצוה או לאו דוקא מגולה דטעמיה משום חשדא וה"ה למכוסה על פי עדים:

10 אי אמרת בשלמא הוא ותרי שפיר - היינו דמיקרו עדים אלא הוא וחד מי מיקרי עדים איהו לגביה נפשיה מי מיקרי עד:

11 ומשני שראוים להעיד במקום אחר - לעולם הכא עדות לא שייכא דלאפוקי מחשדא בעלמא הוא ואין כאן לא דיני ממונות ולא דיני נפשות שיהו שנים ומאי קרו להו עדים דאיכא גילוי מילתא ע"י השני ושנים קרו עדים בעדות אחריתי שאינו נוגע בה:

12 לעשות ברזל - לאיזמל של מילה:

13 היו אוכלין בשר עוף בחלב - כדלקמן:

14 רישבא - ציד עופות:

15 נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר - באותו פסוק עצמו לא תבשל גדי משמע כל האסור משום נבלה נוהג בו איסור בשר בחלב:

16 שש אנכי על אמרתך - אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות והיא מילה שישראל עושין וששים עליה דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד עליהם לעולם כדאמרינן במנחות דף מג: בדוד שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה נתיישבה דעתו:

17 בשמחה - שעושין משתה:

18 על עסקי משפחותיו - שנאסר להם קרובות:

19 מרופה - רפיא:

20 דא"ר ינאי תפילין צריכות גוף נקי - שלא יפיח אלמא לא זהירי בהו ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו:

21 יקרו - פוריי"ר בלעז לשון יקרוה עורבי נחל משלי ל ולשון תנקר לא נעלה במדבר טז:

22 את מוחו - שכנגד תפילין:

23 קסדור - ממונה:

24 מגינות עליהן - אינה נלחמת בחרטומיה אלא בכנפיה:

25 דרך גגות ודרך חצירות - שלא עירבו זו עם זו ואיכא איסורא דרבנן:

26 שלא ברצון ר"א ומחלוקתו - קאמר דר"א אפילו ברה"ר שרי ואינהו דאייתו דרך חצרות גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחין שבת ושלא ברצון החלוקין עליו דאסרי דרך חצרות דהעמידו חכמים דבריהם דאיסור שבת אף במקום כרת:

27 אלא ברצון ר"ש - שמתיר אף לדבר הרשות:

28 דתנן ר"ש אומר אחד גגות כו' כולן - ואפילו הן של בעלים הרבה מטלטלי מזה לזה דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים:

29 קרפיפות - אם של בית סאתים הוא מטלטל בכולו ואם יותר ולא הוקף לדירה קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה:

30 ששבתו בתוכן - שכשקדש היום היו בתוכו ולא בתוך הבית דאילו שבתו כלים בבית לא מיבעיא היכא דלא עירבו בני בתי החצר דאפילו מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית אלא אפילו עירבו ומטלטל מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה שלא עירבו עמה:

31 שלא נשתתפו בו - עירוב דחצירות במבוי קרי שיתוף:

32 מהו לטלטל - בתוכו בכולו כלים ששבתו בתוכו ולהוציא מן החצר לתוכו פשיטא לן דאסור וכן ממנו לחצר:

33 מה חצר אע"ג דלא עירבו - הרבה בתים שבחצר ביחד ואסור להכניס ולהוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים:

34 מותר לטלטל בכולו - מה שנמצא בתוכו או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש פושטן ומטלטלן בכולו לדברי הכל דג' מחלוקות הן בעירובין בפרק כל גגות לדברי ר' מאיר גגין רשות לעצמן ומטלטלין מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה וחצרות רשות לעצמן לטלטל מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו בתוכם אבל לא מגגין לחצרות וקרפיפות רשות לעצמן ולדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת וקרפיפות רשות אחת ולדברי ר"ש כולן רשות אחת חוץ מן הבתים:

35 א"נ חצר אית ביה דיורין - כלומר עשויה להשתמש בה תדיר:

36 האי אין בו דיורין - שהדיורין בבתים הן והבתים פתוחין לחצירות וחצירות למבוי:

37 זמנין - פעם אחרת:

38 אשכחיה - רבי זירא לר' אסי:

39 שמותי הוא - ברכוהו כדאמרינן בהזהב ב"מ דף נט: ובתלמוד ירושלמי מפ' שמותי הוא מתלמידי שמאי היה:

40 וא"ר אושעיא - לאותן שהיה קשה עליהן מה ששמעו:

41 שאילית את רבי יהודה הגוזר - המל את התינוקות:

42 ואייתוהו מהאי רישא - שהיה התינוק בבית שבראש המבוי ואיזמל בבית שבראש האחר שכנגדו עד כאן דברי ר' אסי:

43 א"ל - ר' זירא אלמא ס"ל למר מדאמר ליה להא ולא קשיא לך ביה מידי סבירא לך מותר לטלטל בכולו:

44 הכי גרסינן והא זמנין בעאי מינך ולא אמרת דילמא אגב שיטפא אתיא לך - כשהיית שטוף בגרסתך לחזר על שמועה זו דר"ל עם מרוצת גרסתך אתיא לך הך דר' אושעיא בהדא דאיתמר עלה:

45 ולא פירשה - אימתי מותר ואימתי אסור:

46 עירבו חצרות - שבמבוי עם בתיהם שבני הבתים מוציאין לחצרותיהן שעירבו בתים הפתוחים לחצר יחד וכן בני חצר האחרת אבל בני החצרות לא נשתתפו במבוי:

47 אין מטלטלין - במבוי אפי' כלים ששבתו בתוכו אלא בד':

48 לא עירבו חצרות עם בתיהן - שאסורים בני הבתים להוציא מבתיהן לחצריהם:

49 ונעשו בתים - בטלו לגבי הבתים ואין שם חצרות עליהם: