רש"י על שבת קכ״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 שלא ניטלה תרומתו - קא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו:
2 אסימון - שאין עליו צורה:
3 חצב - עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל:
4 נעמיות - בנות היענה:
5 יטלטלו - ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן:
6 על מכותיהן - בשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין:
7 שכן דרכן לסוך - בלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה:
8 התקינן - הזמינן:
9 אסור לטלטלן - ואפילו הזמינם למאכל בהמה דטירחא היא:
10 סיאה אזוב וקורנית - לקמיה מפרש לה:
11 הכניסן לעצים - לייבשן:
12 שלא יקטום בכלי - כדרך חול כדאמרן לעיל שבת דף עד: האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן. במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכמי' אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך חול כך מצאתי בתוספתא דרבנן מחמרי דבכולי ידא אסור אלא בראשי אצבעותיו ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם:
13 וכן באמיתא - לקמיה מפרש מאי אמיתא:
14 פיגם - רוד"א:
15 ניניא - מינטא"י:
16 צתרי - שדריא"ה לוי"ה ל"א פוליאול:
17 אברתא - אישני"א:
18 חשי - שדריא"ה וללשון הראשון לא פורש:
19 בשר תפל - שאינו מלוח ומאן דגריס תפוח היא היא:
20 מותר לטלטלו - דלית ליה מוקצה בטלטול:
21 במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה - כלומר באיסור מוקצה לענין אכילה סבר לה כרבי יהודה דאסר לאוכלו ובאיסור מוקצה לטלטול סבר לה כרבי שמעון:
22 בר אווזא - שחוט:
23 משמשא לטולא - שלא יסריח:
24 ואמר להו רב חסדא חסרון כיס חזינא הכא - שאתם מניחים אותה בשמש ומתחמם וסלקוהו על פיו מחמה לצל:
25 באומצא - כשהוא חי אוכלין אותו. בלא מלח:
26 דג תפל אסור לטלטלו - דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל מליח נאכל חי על ידי מלחו:
27 בשר תפוח - מסריח:
28 לחתול - לא מזיק ליה ארס דנחש שאף הנחשים היא אוכלת:
29 מפני הסכנה - שמא ישתה אדם מהם:
30 מתני' כופין סל בפני האפרוחים - אשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת ורבי יצחק משני לה בפ"ג בצריך למקומו:
31 שברחה - מן הבית:
32 דוחין - בידים:
33 מדדין עגלים - אוחז בצוארו ובצדדין וגוררו ומסייעו ומנענע לו ברגליו:
34 אשה מדדה את בנה - אוחזתו בזרועותיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך:
35 שנוטל אחת ומניח אחת - שהתינוק מניע את רגליו כשמניח אחת מגביה אחת:
36 אבל גורר אסור - מפני שנושאתו:
37 גמ' ואי לא כגון שהמים עמוקין:
38 והא קמבטל כלי מהיכנו - דמשהניחם תחתיה אין יכול לטלטלן דדומה לסותר בנין מדרבנן:
39 צער בעלי חיים דאורייתא - שנאמר עזוב תעזוב עמו ואיכא מאן דדריש טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות ב"מ דף לב::
40 מדדין לא - שלא יהא אוחזה בגפיה ורגליה נוגעין לארץ ומוליכה:
41 דמקפיא נפשה - מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל אבל אווזים כשאוחזין בגפיהן הן מהלכין ברגליהן ומיהו ברה"ר לא משום שמא יגביה מן הארץ ונמצא נושאן דסתמא כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן בהמצניע לעיל שבת דף צד. גבי המוציא חיה ועוף בין חיין בין שחוטין חייב והאשה מדדה את בנה אפילו ברה"ר דאי נמי מגביה ליה חי נושא את עצמו דהכי מוקמינן התם דבאדם מודו רבנן לרבי נתן:
42 מקפיא - כגון אקפו ידיכו דחגיגה דף טז::
43 אין עוקרין - רגליה לגמרי מן הארץ דמוקצה. היא לטלטלה:
44 דדויי מדדינן - אוחזה בשני צדדיה בידו ומדדה והוה טלטול טפי מדחייה שדחפה מאחריה:
45 סיפא - דקתני דוחין אבל לא מדדין:
46 אתאן לתרנגולת - ורישא בשאר עופות:
47 לכבשינהו לכרעיה בארעא - כדי שיתכפלו ולא יוכל להתחזק עליהן:
48 אי נמי לידלינהו - יגביהנו שלא. יהו רגליו נוגעות לארץ:
49 מתני' מסעדין - מפרש בגמרא:
50 חכמה - מילדת:
51 אין מילדין את הבהמה ביום טוב - דאיכא טרחא יתירה:
52 אבל מסעדין - אותה בי"ט:
53 ומיילדין אשה בשבת - ואין צריך לומר שמסעדין וכל שכן ביום טוב:
54 וקושרין הטיבור - של ולד שהוא ארוך שאם לא יתקשר ויכרך בשום דבר יצאו מעיו אם יגביהו התינוק:
55 גמ' דוחק - בבשר של בהמה לפנים שיהא הולד בולט לחוץ:
56 ונופח לו בחוטמו - שנחיריו סתומין לו ברירין:
57 ונותן דד - של אמו בתוך פיו:
58 מרחמין - מאהבין את ולדה עליה:
59 בול של מלח - מלא אגרוף דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמה את הולד אם רחקתו:
60 מי שליא - שורין את השליא במים:
61 לא מרחקה - אין דרכה לרחק:
62 מביאה לה שמן - דרך רה"ר:
63 ביד - בכפה ולא בכלי דכמה דאפשר משנינן:
64 בשערה - סכה שערה שמן וכשבאה אצלה מקנחתו ואין כאן חילול שבת כיון שאין דרך הוצאה בכך:
65 פשיטא - דהא פקוח נפש דוחה שבת:
66 תיפוק ליה משום סחיטה - למה לא הביאה לה בכלי שלא תחלל שבת בהוצאה הכא נמי הא קמחללה בסחיטה:
67 אין סחיטה בשיער - שהוא קשה ואין בולע:
68 דרך שערה - כורכת הכלי בראשה בשערה:
69 חיה - יולדת:
70 קבר - בית הרחם: