רש"י על שבת ס׳

1 בקולב - הוא כמין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומיטלטל והחנוני מעמידו לפני חלון חנותו ומסמרין תחובין בו ותולין בהן אבנטים ורצועות למכור:

2 בערסה - אישתרייד"א בלע"ז והן מאזנים גדולות לשקול צמר ושעוה ונחשת והן של עץ:

3 הלך אחר שלשלותיו - שתלוי בהן ואם של מתכת הן טמאות:

4 המעמיד - גוף הטבעת מעמיד החותם והעול מעמיד את סמלוניו והקולב את מסמרותיו והסולם את שליבותיו שהרי בהם קבועים והערסה הוא עץ ארוך שהקנה שקורין ייש"א והלשון תחוב בו והשלשלות קבועות בקנה וכולן העץ ארוך מעמידן שהוא פליי"ל ששתי כפות המאזנים תלויות בב' ראשין:

5 רבא אמר - ברייתא דקתני וטבעת הוי תכשיט בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם לאו ארישא דאיירי בתכשיטי נשים קיימי תרוייהו אלא חד תכשיט דאיש וחד תכשיט דאשה ולצדדין קתני:

6 טומאה אשבת קרמית - הא דקתני וטבעת בין שיש עליה כו' לאו ארישא קאי דקרי ליה תכשיט נשים אלא הכי קאמר וטבעת שאמרו שנטמאת בין שיש עליה חותם דלאו תכשיט הוא מיהו כלי מעשה הוא בין שאין עליה חותם דהוי תכשיט וכי קתני רישא תכשיטי נשים אשאין עליה חותם:

7 למאי חזיא - לתכשיט דקתני אינה חייבת חטאת:

8 אוגרת בה שערה - היוצא חוץ לקישוריה כורכתו סביב המחט ותוחבת המחט בשבכה מתחתיה שלא יראה שערה:

9 ותיהוי כבירית - דתנא מתניתין לקמן שבת דף סג. בירית טהורה מלטמא ויוצאין בה והיא כמין אצעדה שעושה לשוקיה מעל בתי שוקיה להדקן שלא יפלו על רגלה:

10 טהורה - דלאו תכשיט היא אלא תשמיש לבתי שוקיה והוי כטבעת הכלים דאמרן טהורות בפרקין דלעיל ויוצאין בה שצריך לה עם בתי שוקיה ולא הוי משאוי ויוצאין דכיון דלצניעותא היא לא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות דשער באשה ערוה ולא מחויא ואמאי לא תצא לכתחילה:

11 חולקת - לכאן ולכאן באמצע ראשה שקורין גריוו"א פסוקת, שביל בלע"ז:

12 ובשבת למאי חזיא - הרי בשבת אינה חולקת שערה:

13 טס של זהב יש לה על ראשה - האחד והשני עוקץ הוי:

14 בחול חולקת שערה - בעוקץ:

15 ובשבת - תוחבת העוקץ בשבכה והטס שבראשה השני מונח על פדחתה:

16 מתני' סנדל המסומר - של עץ הוא ותוחבין מסמרות למעלה לחזק התחתון עם העליון העץ עם העור שלמעלה הימנו ויש לו שתי פיות ותוחב רגלו בו ובגמרא מפרש מאי טעמא גזרו ביה:

17 ולא ביחיד - ולא בסנדל יחיד:

18 בזמן שאין ברגלו מכה - בש"ס ירושלמי מפרש דלא ליחשדיה דטעין ליה לחבריה תותי כנפיה ולשון רבותי דילמא מחייכי עליה ושקיל דשליף ליה וממטי ליה בידי' בשכחת שבת ומיהו בזמן שיש ברגלו מכה שרי ובגמרא בעי בהי מינייהו יהיב ליה:

19 ולא בתפילין - כדמפרש טעמא בגמרא לקמן שבת דף סא.:

20 ולא בקמיע - שכותבין וטוענין לרפואה:

21 שאינו מן המומחה - אבל בקמיע מומחה שרי דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו:

22 שריון קסדא ומגפיים - מפרש בגמרא:

23 אינו חייב חטאת - דכולהו מין מלבושין נינהו בחול למלחמה:

24 גמ' שלפי הגזירה היו - בני אדם הנשמטים מן הגזירה היו:

25 הנכנס יכנס - הרוצה ליכנס יכנס שהנכנס יראה תחלה שאין אדם רואה:

26 והיוצא אל יצא - שמא יש אויבים מבחוץ והוא לא ידע ויראוהו ויבינו שאנו כאן:

27 נהפך סנדלו - שיש לו שתי פיות ויכול לנועלו מב' צדדין אבל ניכר מי הוא לפנים ומי הוא לאחור וכשנועלו זה הפוך נראה הנכנס כאילו הוא יוצא וניכר מקומו בקרקע:

28 והרגו זה את זה - בדחיקתן שהיו סנדליהן מסומרין כעין אותם שעושין לרגלי הסוסים ראשיהן עבים:

29 אל יצא - האיש בשבת כדמפרש לקמיה דבשבת היה מעשה ומעין המאורע אסרו:

30 אלמה תנן - במסכת ביצה:

31 משלחין כלים ביו"ט בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל המסומר - אלמא לאו בר מנעלי' ביו"ט הוא דהא קתני התם כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו:

32 איכא כינופיא - שאין עושין מלאכה ונקבצין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כי ההיא מעשה דהוה כינופיא:

33 דאיסורא - בעשיית מלאכה:

34 ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא - בפרק חומר בקדש גבי נושא מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה שנמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית' של ספינה ונטמאו וקאמרי רבנן דגזרו שלא יעביר אדם מי חטאת בספינה ולא על הגשר ולא ישיטם על פני המים אחד ירדן ואחד שאר נהרות ופליג ר' חנינא ואמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה ולא גשר ושאר נהרות דגזירה שגזרו מחמת מאורע אין להם לגזור אלא מעין המאורע:

35 דשאני משאר נהרות - ברוחב או בעומק:

36 אלא לחזק - שמסמרותיו נעשו לחזק העקב שקורין שול"א עם הפנתא שקורין אינפייל"א אבל לנוי מותר דלא גזרו אלא מעין המאורע והנהו לחזק היו כסתם מסמרים דסנדל:

37 שתים מכאן - לצד חיצון אחד בראשו לצד האצבעות ואחד לצד עקיבו ושתים מכאן לצד פנימי לעבר בין הרגלים:

38 תרסיותיו - רצועותיו:

39 סנדל הנוטה - שתחתון שלו אינו שוה שעב מצד זה ודק מצד זה וכשדורס נוטה לצד הדק וצריך להגביהו שיהא שוה לצד שכנגדו:

40 איפה - שם חכם ובנו של ר' רחבה דפומבדיתא הוה:

41 תפרו מבפנים - שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל תפרו פורדרי"ץ בלע"ז:

42 מותר - שמעתי מרבי יוחנן וטעמא לא ידענא:

43 מותר - לקבוע בו מסמרים מבחוץ:

44 עשאו - למסמר כמין כלבוס בלע"ז טינפיילו"ן שני ראשין חדין וכפופין ונועץ שני ראשים בעץ כדאמרי' בסוטה יט: כלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה:

45 מותר - הואיל ונשתנה משאר מסמרים דלא גזרו אלא מעין המאורע:

46 חיפהו - מלמטה:

47 אבל מטלטלין אותו - דתורת כלי עליו:

48 אוסר - דילמא אתי לנועלו:

49 נשרו רוב מסמרותיו כו' - לקמן מפרש לה:

50 מותר - הואיל ונשתנה מכמו שהיה דמעין המאורע גזרו:

51 עשאו - לראש מסמר רחב כמין טס או שעשאו חד כמין יתד:

52 אע"ג דאישתאר טובא - ובלבד שיהיו מעוט:

53 שנגממו - מלמעלה ורשומו ניכר בתוך העץ אפילו טובא דהא מינכר שאינו כברייתו:

54 שנעקרו - לגמרי שאין ניכר שהיה בו יותר ד' או ה' אין טפי לא לוי"ה ולשון חבירו איפכא:

55 נוטה שאני - שכולן צריכין לו להשוותו ואין אחד מהן לחזק:

56 השתא דאתית להכי - לחלק בין נוטה לשאין נוטה:

57 לרבי יוחנן נמי - דקפרכת לעיל מינה ואמרי דאמר כמאן איכא נמי לתרוצי לעולם כרבי נתן ונוטה שאני דהתם מתיר עד שבע אבל אין נוטה ה' ותו לא:

58 מסתברא טעמא - דאסור לטלטל שמא ינעלנו:

59 בבלאי שרי איסורי - דר' חייא מבבל הוה כדאמרינן בסוכה עלו ר' חייא ובניו ויסדוה:

60 עד דאתא רבי חייא - כשעלה מבבל לארץ ישראל ובא דרך סוריא מפומבדיתא:

61 חסר תרתי - נפלו שתים ממסמרותיו בדרך:

62 לסורא חסר - תרתי דומה אצל דומה: