רש"י על שבת נ״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 גמ' מתניתין נמי דיקא - לקמן בהאי פירקא:
2 אף באוכף - דאיהו נמי מהני לחממה:
3 ובלבד שלא יקשור לו מסריכן - פוטרא"ל דמיחזי כמי שרוצה להטעינו משוי:
4 רצועה תחת זנבו - פושל"א שנותנים שם שלא תרד האוכף והמשוי על צוארה כשהיא יורדת לעמק והמסרך שלא תרד על זנבה כשהיא עולה על ההרים:
5 מהו ליתן מרדעת - ולא לצאת לרה"ר אלא בחצר ומפני הצינה:
6 ה"ג אמר ליה מותר א"ל וכי מה בין זה לאוכף אישתיק:
7 איתיביה כו' - כסבור הא דאישתיק משום דלא אשגח ביה דסבר אוכף נמי שרי ואותיביה מברייתא דאסור ליטלה והשתא ליטול אמרת לא להניח מיבעי' דדמי כאילו צריך להטעינה משוי:
8 כרביה - רב:
9 טרסקל - סל מלא שעורים תולין לה בצוארה ופיה נתון לתוכו ואוכלת ותענוג בעלמא הוא שלא תטרח לשוח צוארה לארץ:
10 צער - של צינה:
11 מרדעת מותר - דצערא היא הלכך אורחה בהכי ולאו משוי הוא:
12 לשמעתא דרב - דשרי בטרסקל:
13 אבא - חברי כמו אברך אבא למלכא בראשית מא:
14 שמואל קרי אריוך על שם שהיה בקי בדינין ושופט כמלך השופט על הארץ לשון ריכא מלך ב"ב דף ד.:
15 והא רב נמי אמרה - דכיון דשרי בטרסקל כ"ש מרדעת:
16 מאי שנא מאוכף - שאסור ליטול וכ"ש להניחו:
17 דנפיל ממילא - כדקתני מוליכו ומביאו לחצר והוא נופל מאליו:
18 כאן לחממה - מרדעת צריך לחממה ומותר משום צער דצינה אבל נטילת אוכף אינו אלא שיצטנן שנתחממה ע"י משאוי שנשאה מבעוד יום ואי לא שקיל ליה לא איכפת לן שהרי הוא יצטנן מאליו דאמרי אינשי וכו':
19 בזנב שועל - שתולין לו בין עיניו שלא ישלוט בו עין:
20 זהרורית - לנוי:
21 בכיס שלו - שתולין לו באמתו לקבל זוב ולבדוק מנין ראיותיו שאינו תכשיט לו:
22 בכיס שבדדיהן - לקבל חלב הנוטף אי נמי שלא ישרטו דדיהן על הקוצים שהיו דדיהן גסין:
23 בחסום שבפיה - שחוסמין אותה שלא תרעה בשדות אחרים וכשמגיעין למקום מרעיתם נוטלין אותה הימנה:
24 בסנדל שברגליה - שעושין לה סנדל של מתכת שלא יזיקוה האבנים:
25 קמיע - כתב לרפואת חולי:
26 מומחה - שריפא כבר ג' פעמים:
27 וזה חומר בבהמה מבאדם - קס"ד השתא דאקמיע קאי דאמרינן לקמן בפרק במה אשה יוצאה שבת ד' סא. שהאדם יוצא בקמיע מומחה וכל הני דקתני לא תצא הנך דלאו שמירת גופה הוא אלא משאוי וסנדל משום דדילמא מישתליף ואתי לאתויי:
28 אגד שעל גבי המכה - ליכא למימר אתי לאתויי:
29 קשישין שעל השבר - בהמה שנשבר בה עצם עושין לה דפין מכאן ומכאן וקושרים אותן שם והן מעמידין העצם שלא ינוד אנה ואנה עד שמתחבר:
30 ובשליא המדולדלת בה - שיצתה מקצתה:
31 ופוקקין לה זוג - אבל כשאינו פקוק אפי' בחצר לא תצא מפני שהעינבל שבתוכה מקשקש ומוליד קול לכך פוקק בצמר או במוכין שלא יקשקש העינבל שבתוכה:
32 זוג - אישקלי"ט:
33 עינבל - בטדי"ל:
34 ומטיילת - באותו זוג בחצר אבל לא תצא בו לרה"ר כדמפרש לקמן בפרקין שבת דף נד: דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא:
35 מאי לאו - בסייחים גדולים קאמר דצוארן ארוך ואין להם צער לשוח ולאכול מע"ג הקרקע ותולה להן טרסקל לתענוג וקשיא לשמואל:
36 קטנים - ארכובותיהן גבוהין וצוארן קטן ויש להם צער לשוח ע"ג הקרקע ולאכול:
37 דומיא דקמיע - משום חולי:
38 והא אנן תנן - גבי אדם לקמן בפ' במה אשה שבת דף ס.:
39 הא מומחה שפיר דמי - מאי שנא בהמה מאדם:
40 מזליה - מלאך שלו ומליץ עליו:
41 אי הכי - דבהמה נמי נפקא בקמיע המומחה לבהמה:
42 מאי זה חומר - אדם נמי לא נפיק אלא בקמיע מומחה לאדם:
43 אסנדל קאי - וזה חומר דקתני ולא בהמה בסנדל שברגליה:
44 סכין - שמן:
45 ומפרכסין - גלדי מכה:
46 ומשום צער - ואפילו הכי לבהמה לא וקשיא בין לרב בין לשמואל דשרי במרדעת:
47 לא דגמר מכה - שנתרפאה המכה וסיכה ופירכוס משום תענוג ולרב ודאי קשיא וההיא מתניתא קמייתא דאוכף נמי קשיא ליה דנהי נמי דלצינה ליכא צער תענוג מיהא הוא אלא רב תנא הוא ופליג:
48 שאחזה דם - אנפודור"א:
49 אין מעמידין כו' - אלמא אפילו צער נמי אסור:
50 גזירה משום שחיקת סממנים - במידי דרפואה גזור רבנן דאי שרית שום רפואה אתי למישרי שחיקת סממנים והוא איסורא דאורייתא דהוי טוחן:
51 אין מיקר לבהמה - אין דרך להקר בהמה הלכך כולי עלמא ידעי דלרפואה קמיכוין ואתי למישרי שחיקת סממנים:
52 ומי גזרינן - במקום פסידא כי האי גוונא:
53 חוץ לתחום - קס"ד חוץ לתחום שלו היתה עומדת בהמה:
54 שהיה תחום שלה מובלעת בתוך תחום שלו - דחוץ לתחום דקתני חוץ לתחום שלה שהבהמה המסורה לרועה המיוחד הרי היא כרגלי הרועה וזה הקורא לה בעליה ויכול לילך כגון שהוא שבת קרוב לאותו מקום ואפילו הכי לא יביאנה ממש בידיו הואיל והיא יצאה חוץ לתחומה אין לה אלא ד' אמות ומיהו קורא לה והיא באה דלא הוזהר הוא על תחום בהמתו ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו:
55 תנאי היא - דאיכא דלא גזר שאר רפואות אטו שחיקת סממנין:
56 שאכלה כרשינין - הרבה ועל ידי אכילה מרובה אחזה חולי שקורין מינייזונ"א וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי ומריצה:
57 כדי שתתרפה - גרסינן הכא לשון ריפוי שיהיו מיעיה רפויים בשילשול ומוציאה רעי:
58 לא יריצנה - גזירה בכל רפואה אטו שחיקת סממנין:
59 דמיהדק - דליכא למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי:
60 תנאי שקלת מעלמא - איבדת כולם שאין אתה מוצא תנאים שנחלקו בכך דתוקי הנך תרתי מתניית' חדא כמר וחדא כמר:
61 תנאי היא - במתניתין ר"מ שרי ר' יוסי אסר:
62 ליבש - מיהדק שפיר ולענין משוי נמי לא הוי משוי דצורך גופה היא דחלבה מכחישה:
63 ליחלב - הוי משוי שטוענת את החלב בכיס:
64 גסין - גדולין ונגררין על הקוצין ומסרטין דדיהן:
65 שנשתנו עליו כו' - ולא זכה ליפתח לו שערי שכר:
66 תדע - דקשין:
67 דמרחשי ניסא - מן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם:
68 ולא איברו מזוני - ואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן:
69 גידמת - ידה קטועה:
70 זו דרכה בכך - לכסות כל אשה עצמה וכ"ש זו שהיתה צריכה לכך:
71 תותרי - קופל"א שמחברין אותם בקשר שנים שנים שלא יברחו:
72 לבבתני - קרבתני אצלך מחמת נוי מעשיך:
73 דרך זאבים לאחוז בהמה בלבה:
74 אנקבות לא נפלי - בתמיה:
75 דמסגי - מהלכין:
76 בסוף עדרא לא נפלי - בתמיה:
77 כי דוו - מביטין כאן וכאן לפיכך מתקנאין בהם כסבורים שרוצים להלחם בהם:
78 אליה - זנב שלהן קושרים כלפי גבן שלא יכסה ערותן: