רש"י על שבת צ״ב

1 מפקע - קורע:

2 בנסכא - שהן חתיכות ארוכות וכל זמן שמקצתן בפנים לא קנה:

3 ופרכינן וכיון דאיכא שנצין - רצועות שקורין אשטולד"ץ:

4 מפיק ליה עד פומיה ושקיל - וכיון דמצי למשקלינהו קני ולענין שבת לא מיחייב עד דמפיק להו לשנצין דעל ידו הוא אגוד לרה"י שהרי לא יצאו:

5 ומכרכי עילויה - שאין יכול להוציאו בלא שנצין:

6 קם אביי בשיטתיה כו' - שניהם חזרו בדבריהם והחליפום:

7 ביד חייב - משיצאו הפירות ואע"פ שגופו ברשות היחיד ולא אמרינן אגד גופו שמיה אגד:

8 בכלי פטור - כל זמן שיש מקצת הכלי בביתו:

9 ביד פטור - דאגד גופו שמיה אגד דידו בתר גופו גרירא בכלי חייב וקשיא אתרוייהו למה שהחליפו שיטתן:

10 התם למעלה מג' - וטעמא משום דלא נח ולא משום אגד גופה:

11 והכא למטה מג' - דליכא למיפטרי' משום הנחה דכמונח דמי:

12 מתני' שכן משא בני קהת - בכתף ישאו במדבר ז׳:ט׳ וימין ושמאל וחיק אורח ארעא ובשם רבינו יצחק בר יהודה מצאתי שאמר בשם רב האי שמפורש בהש"ס ירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף:

13 מרפקו - איישיל"א:

14 פונדתו - אזור חלול:

15 ופיה למטה - אין דרך הוצאה בכך אבל פיה למעלה דרך הוצאה:

16 שפת חלוקו - שפה התחתונה:

17 גמ' המוציא משאוי למעלה מי' - מעבירו באויר בידו ואינו על כתפו וגבוה מן הארץ עשרה קאמר דאי במונח על כתפו מתניתין היא והא דתנן לקמן שבת דף ק. הזורק ד' אמות בכותל למעלה מעשרה כזורק באויר אלמא אין למעלה מעשרה רשות הרבים דווקא זורק אבל מעביר חייב דיליף מבני קהת במשכן:

18 אשר על המשכן וגו' - בקלעי החצר משתעי:

19 אף מזבח - גובהו י' אמות והוצרך לסובבו בקלעים של י' אמות רחב ומה אני מקיים וג' אמות קומתו שמות כ״ז:א׳ משפת סובב ולמעלה ומה אני מקיים וקומה ה' דקלעים משפת מזבח ולמעלה כך מפורש בזבחים דף נט: שהיו הקלעים ט"ו אמות:

20 מכאן אתה למד - דקס"ד שאר הלוים נמי גביהי כמשה:

21 תלתא מלעיל - וכיון דמזבח י' אמות והוא נושא בכתף כדכתיב במדבר ז׳:ט׳ ולבני קהת לא נתן עגלות וגו' והלוים י' אמות כי מדלו ליה תילתא למעלה מראשיהן או מכתיפו נמצא גבוה מן הארץ קרוב לשליש של י' אמות דהוו טובא טפי יותר מי' טפחים:

22 ואיבעית אימא - לא גביהי לוים ולאו ממזבח גמרינן דשמא לוים לא גביהי אלא ז' אמות ואין משאן דמזבח גבוה מן הארץ אלא ב' או ג' טפחים ומארון גמר לה ר' אלעזר:

23 אשתכח דלמעלה מי' קאי - טובא אפילו אין גובהן של לוים אלא ג' אמות כמונו הרי י"ח טפחים וארון אינו תלוי למטה מכתפותיהן אלא ו' טפחים וב' שלישי טפח אישתכח דגבוה י' ויותר:

24 וליגמר ממשה - שפרש המשכן ונמצא דגובהן של לוים עשר אמות ונילף מלוים נושאי המזבח:

25 דאמר מר - במסכת נדרים:

26 אנשי הוצל - היו נושאין כדי מים ויין על ראשיהן ואין אוחזין אותם בידים:

27 מתני' המתכוין להוציא לפניו - כגון שצרר מעות בסדינו כדי שיהיו תלוין לפניו ובא לו לאחריו:

28 פטור - דלא נתקיימה מחשבתו וה"ל כמתעסק ולא מתכוין:

29 לאחריו ובא לו לפניו חייב - בגמ' מפרש טעמא:

30 סינר - כעין מכנסיים קטנים וחוגרת אותו לצניעות ואם תלתה בו שום דבר להוציא ובא לו לצד אחר חייבת:

31 שכן ראוי להיות חוזר - דרכו להיות חוזר סביבותיה ומתחלתה ידעה שסופו להתהפך:

32 ר' יהודה אומר אף מקבלי פתקין - של מלך למוסרם לרצים אף הם חייבים בהוצאתן אפילו לא נתקיימה מחשבתן כגון הוציאן על מנת לתתן לרץ זה ונתנו לזה כך לשון רבותי ולבי מגמגם:

33 גמ' מי ששנה זו לא שנה זו - ת"ק פטר בתרוייהו ותנא בתרא מחייב בתרוייהו:

34 ועלתה בידו שמירה פחותה - ואנן סהדי דלא ניחא ליה אבל סיפא כל שכן דניחא ליה:

35 דיוקא דמתני' קשיא - דיוקא דמצינן למידק ממתני':

36 לאחריו ובא לו לפניו הוא דחייב - דעלתה בידו שמירה מעולה:

37 וחכמים פוטרין - שאין דרך הוצאה בכך:

38 אני אמרתי דבר אחד - אי אתם מודים כו':

39 והם אמרו דבר א' - אי אתה מודה כו':

40 מכלל דמחייב רבי יהודה - בתמיה הא ודאי דברי הכל פטור דלא מפקי אינשי הכי:

41 לאחריו ובא לו לאחריו דברי הכל חייב - דיש מוציאין כן בשמירה פחותה:

42 לאחר ידו דברי הכל פטור - דאין מוציאין כן:

43 מר מדמי לה לאחריו - דשמירה פחותה היא ומר מדמי לה לאחר ידו דלא דמי למוציא לאחריו דהתם משתמרים הן מן הגנבים אבל אלו נופלין מאליהן ואין מוציאין כן:

44 שכן לבלרי מלכות עושין כן - בדעתו למוסרן לזה ואין מוצאו ודבר המלך נחוץ ומצא אחר ומוסרו לו:

45 מתני' הוציאו שנים פטורין - כדילפינן בעשותה יחיד ולא שנים:

46 חייבים - וטעמא מפרש בגמרא:

47 זה יכול - להוציאו לבדו וזה יכול להוציאו לבדו והוציאו שניהם:

48 ר"מ מחייב - דלא דריש בעשותה להכי אלא לפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד כדלקמן:

49 ור' יהודה פוטר - דלאו אורחיה בהכי וסתם מתני' ר' יהודה היא:

50 זה אינו יכול וזה אינו יכול - דאורחייהו להוציא בשנים בהא סבירא ליה לרבי יהודה כרבי מאיר דחייב ורבי שמעון פוטר דיליף מקראי כדלקמן:

51 זה יכול וזה אינו יכול - והוציאו שניהן דברי הכל חייב ולקמן מפרש הי מינייהו חייב: ה"ג הוציאוהו שנים ר' מאיר מחייב ול"ג פטור:

52 ר' יהודה אומר אם לא יכול אחד - כלומר כל אחד ואחד:

53 ואם לאו - אלא זה יכול וזה יכול פטור וממילא דבכי האי גוונא ר' מאיר מחייב:

54 מלגז - פורק"א בת ג' שיניים ומהפכין בה תבואה בגורן והוא מעמר דהוא אב מלאכה:

55 ולוגזין - מאספין השבלין:

56 בכרכר ושובטין - דהוא מיסך כדאמר בפרק כלל גדול לעיל שבת דף עה שובט הרי הוא בכלל מיסך:

57 בקנה והוציאוהו כו' - וכל הנך זה יכול וזה יכול נינהו: