רש"י על שבת ק׳

1 לאו היינו הנחתן - ואם נטלו משם לאו עקירה היא:

2 שמן על גבי יין - לענין שבת מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ורבנן:

3 דתנן שמן - של תרומה:

4 שצף על גבי יין - של תרומה משום הכי נקט טבול יום משום דפוסל ואינו מטמא הלכך לא פסל אלא שמן בלבד דלאו חיבור הוא למיהוי כחד ואילו הוה טמא הוה מטמא ליה לשמן ושמן פסל ליה ליין:

5 שניהם חיבור - דהוי כחד ונפסל אף היין ולענין שבת נמי לרבנן הוה ליה כאגוז על גבי מים ולרבי יוחנן הוה ליה כמים על גבי מים:

6 וזרק לתוכה מחצלת - משום סיפא נקט ליה דבעי למימר חלקה במחצלת פטור לאשמעי' דהנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי פטור והכא סילוק מחיצה דזיל הכא ליכא ארבעה וזיל הכא ליכא ד' דבצר ליה עובי מקום מחצלת:

7 כל שכן חוליא - דסילוק מחיצה ודאי הוא דמבטיל לה:

8 לרבי יוחנן מחצלת פשיטא ליה דלא מבטלה - דאי נמי אמרינן סילוק מחיצה והנחת חפץ כי הדדי פטור הכא חייב דלא מבטל ליה הלכך לאו סילוק מחיצה היא:

9 וזרק לתוכה - מרה"ר מידי דנייחא כגון אבן או מים:

10 חייב - ולא אמרינן כיון דמלא הוא לא הוי רה"י דמבטל להו מחיצות:

11 מלאה פירות - פטור דבטיל מחיצות כאילו מלאוה עפר:

12 תניא נמי הכי - דמים לא מבטלי מחיצה:

13 מן הים לאיסרטיא - מכרמלית לרה"ר פטור:

14 איסרטיא - הוא סרטיא:

15 ר"ש אומר אם יש - בים במקום שזרק גומא מיוחדת לבדה עמוקה עשרה ורחבה ד' רה"י לעצמה היא ולא הוי כשאר ים אף על גב דים נמי עמוק הוא וממילא שמעינן מדר"ש דמים לא מבטלי מחיצה:

16 גמ' רבי מאיר ורבנן - דאיפליגו בחוקקים להשלים בפ"ק דיומא דף יא: ובעירובין ד' יא: לר"מ דאמר חוקקין להשלים במקו' שיש כדי לחוק הכא חייב דרואין החור כאלו הוא ארבע:

17 תל המתלקט - שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט מעט עד שמגביה י' מתוך ד"א הרי הוא כאלו זקוף כולו והוי רה"י במקום גובהו ואם זרק מרה"ר ונח על גביו חייב ודוקא נקט מתוך ד' אמות דאי מתוך ה' הרי הוא כשאר רשות הרבים דניחא תשמישתיה להילוך:

18 ונעשה מדרון לרה"ר - שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רה"ר והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רה"ר או שהיה שוה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכה שהיה רה"ר גבוה מקרקע המבוי וכניסת המבוי נמי מן הפתח ולפנים גבוה כקרקע רה"ר ברחב אמה או חצי אמה ואח"כ הוא נעשה מדרון לצד דופן האמצעי:

19 אותו מבוי אינו צריך לחי - דאותו גובה שבצד הפתח הוה ליה מחיצה אף על פי שהוא משפע והולך:

20 מתני' זרק חוץ לד"א ונתגלגל כו' חייב - לא שנפל לארץ דא"כ לא צריכא למימר אלא שהרוח גלגלתהו מן האויר לתוך ד' אמות:

21 גמ' והא לא נח - חוץ לד' ואמאי אזלינן בתרה:

22 שנח ע"ג משהו - שעמד קצת ואח"כ נתגלגל והוא הדין אם אחזתן הרוח באויר ועכבתו מעט ואחר כך הכניסתו דחשיב נמי הנחה אם בתוך ג' הוא:

23 ודחפתו הרוח - בעודו באויר:

24 אחזתו משהו - הרוח עכבתו במקומו מעט:

25 לרבנן - דפליגי עליה דר"ע בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דלית להו קלוטה כמי שהונחה לא תימא בתוך ג' מודו אלא אפילו תוך ג' נמי צריך שינוח ואם עבר רה"ר כולה פטור ונפקא מינה נמי לזורק ד' אמות וכשבא לנוח והגיע לתוך ג' נזכר שגגתו עד שלא נח פטור כדאמרינן במתני' דף קב. עד שתהא תחלתו וסופו שגגה ולא אמרינן עד שלא נזכר הוה ליה מונח:

26 לאו היינו מתניתין - דקתני חוץ לארבע אמות ונתגלגל כו' חייב ואמר ר' יוחנן והא שנח הא לא נח לא מדלא אוקמא רבי יוחנן כגון שבא לתוך שלשה:

27 מתגלגל קאמרת - דבר שהרוח מגלגלו באויר קאמרת:

28 כיון דסופו לנוח - ונזכר עד שלא נח נימא כמונח דמי דהא סופו לנוח וכבר בא לתוך ג':

29 מתני' וכמה הוא רקק מים - כמה עומקו דנימא אכתי רה"ר הוא ולא נעשה כרמלית:

30 רקק - גרביל"א:

31 גמ' הילוך הילוך - דנקט תרי זימני רשות הרבים מהלכת בו חד למימרא דאי אין רגילין להלך בו פטור וכי רגילין להלך בו חייב ואע"ג דהילוך ע"י הדחק הוא וחד לאשמעינן דדוקא הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך אבל תשמיש לרבים ע"י הדחק כגון גומא תשעה ברה"ר אע"ג דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא לא הוי תשמיש למיהוי ההוא גומא רה"ר כעמוד ט' שהרבים מכתפין עליו דאמרינן בפ"ק דהוי רה"ר:

32 אלא רקק תרי זימני למה לי - לאשמעינן הילוך על ידי הדחק אחרינא:

33 דלא הוי ד' אמות - רחב דלא טריחא להו מילתא לעבור בתוכו ונוח לעבור מלהקיף ולילך לראשו שהוא כלה שם:

34 אבל היכא כו' - הדר תניא זימנא אחריתי לאיתויי הא:

35 ה"מ - דהוי ר"ה:

36 היכא דהוי רחבו ד' אמות - דלאו אורחיה למפסעי אלא עברי בגויה:

37 אגודא דגמלא - על דף שבגשר המוטל לרוחב הגשר כשאר הדפים ומובדל מחבירו:

38 חייב - ואע"ג דאיכא דמיפסעו פסעי ולא מנחי כרעייהו עלה איכא טובא דעברי עליה:

39 מתני' מן הים ליבשה - מכרמלית לר"ה:

40 מן הים לספינה - מכרמלית לרה"י:

41 מטלטלין מזו לזו - ובגמרא פריך פשיטא:

42 שמוקפות - סמוכות זו לזו כמו אין מקיפין שתי חביות ביצה דף לב::

43 אין מטלטלין מזו לזו - דמהפסק כרמלית מיפרשי מהדדי ואנן מוקמינן לה בגמרא שהספינות של שני בני אדם וע"י עירוב מטלטל מזו לזו הלכך כי מיפרשי ומפסקה כרמלית בטל עירוב:

44 גמ' ספינה - המפרש בספינה בים:

45 מוציא זיז כל שהוא - מדופני הספינה על המים להיכר בעלמא כדמפרש ואזיל:

46 וממלא - מן הים ומכניס לספינה:

47 מקום ארבעה - חלל ד' מוקף מחיצות קטנות ומחיצה תלויה מתרת במים:

48 כרמלית מארעא משחינן - י' של אויר שנתנו חכמים לאיסור כרמלית כדאמרינן בפ"ק דף ז. ותופסת עד י' מקרקעית הים משחינן להו ואוירא שהוא למעלה מי' ואפילו הן מים הוי מקום פטור הלכך בהיתירא קא שקיל לכתחלה:

49 דליהוי ליה היכירא - לכרמלית גמורה:

50 ארעא סמיכתא היא - וכל המים כרמלית הן:

51 סמיכתא - עבה:

52 זימנין דליכא - במים עמוקה עשרה ואי נמי מארעא משחינן כולה כרמלית היא:

53 גמירי אין ספינה מהלכת כו' - דכל היכא דתניא ספינה ולא תני עריבה גדולה היא:

54 והא מורשא אית לה גרסי' - ראש הספינה הולך ומגביה מן המים ואפילו היו המים פחותין מי' אין גוששת שם ואם ממלא כנגד אותו מקום מטלטל מכרמלית לרה"י:

55 גשושי אזלי קמה - בני אדם ממשמשים בכלונסות את עומק המים ואין מניחין לילך הספינה אלא במקום עמוק שמא תמהר לילך ותשכון לארץ במקום מושבה:

56 עושה לה מקום ד' - אלמא כל המים כרמלית הן:

57 שופכין דידיה - מים רעים כגון רחיצת כוסות וקערות:

58 מאיסי ליה - המים שימלא שוב דרך אותו מקום:

59 דשדי להו - בכ"מ שירצה על דופני הספינה והן יורדין לים:

60 והא איכא כחו - נהי דלא זריק להדיא לים מיהו מכחו הן באין לים: