רש"י על שבת קי״ג

1 חדא מינייהו - אחד מן הראשים ולל"א חד מיניהו מבטל ליה כשיוציא הבהמה לא יתיר אלא תחתון ויוציאנה בדוחק:

2 מכלל דפליגי - בתמיה ואמאי איפלגו הא דמי להנך דלעיל:

3 מתני' קושרין דלי בפסקיא - ע"פ הבור דפסקיא לא מבטל ליה התם:

4 אבל לא בחבל - דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא שהרי קשור ותלוי שם תמיד:

5 ורבי יהודה מתיר - בגמרא מפרש:

6 גמ' בחבל דגרדי - פליגי דצריך לה ולא מבטל לה:

7 חבל דלי שנפסק - באמצעיתו:

8 לא יהא קושר - דקשר של קיימא הוא לעולם:

9 כורך עליו - מחבר שני ראשי הפיסוק זה על זה וכורך עליהם פונדא אזור חלול או פסיקיא פיישול"א:

10 ובלבד שלא יענבנו - לחבל דר"י סבר גזרינן עניבה אטו קשירה ורבנן לא גזרו:

11 מיחלף - אינו ניכר בין זה לזה ואי שרינן בדגרדי אתי למישרי בדעלמא:

12 וקושרו בפרה - ראשו אחד והשני באבוס ולא חיישינן שמא כשיתיר הפרה לא יתיר אלא הקשר שבראשה ויבטל החבל באבוס שיהא מוכן לכך או יתיר שבאבוס ויבטל אותו שבפרה ונמצא האחד של קיימא:

13 כלי קיואי - כלי אורגים ואיידי דאיירי בחבל דגרדי נקט לה הכא:

14 מותר לטלטלן - לשני הקנים לתשמיש אחר ואשמעינן דאין גרדי מקפיד עליהם ולא הוי מלאכתן לאיסור:

15 כובד העליון והתחתון - אנשובל"ש:

16 מהו - מי אמרינן איידי דיקירי לא חזו סתמייהו לתשמיש אחרינא והוה ליה דבר שמלאכתו לאיסור:

17 ורפיא בידיה - רפויה היתה התשובה בפיו אם לאסור אם להתיר:

18 העמודים - טריור"ש בלע"ז אותם המנוקבות שאורגין בהן הנשים:

19 דקא עביד גומא - כשחולצן מן הארץ שהן תחובות בגומא מזיז העפר ועביד גומא מקום העמוד:

21 אינו חושש - לפי שאינה מושרשת:

22 ולא משום מעשר - להיות בטילה בנטיעה זו וכשנוטלה יצטרך לחזור ולעשר:

23 לפי שאין ניטלין - אף בחול מפני כובדן הלכך כל מלאכתן לכך:

24 מתני' מקפלין את הכלים - בגדים כשפושטן מקפלין מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטי' כשאינן מקופלים:

25 אפי' ד' או ה' פעמים - כדי לחזור וללובשן בו ביום:

26 מיוה"כ לשבת - כגון אם חל יוה"כ להיות בע"ש:

27 קריבין ביוה"כ - שחל להיות במוצאי שבת:

28 גמ' בשני בני אדם - כשמקפלין אותן מפשטין קמטיהן ונראין כמתקנין:

29 ישנים - קיפולן מתקנן יותר מן החדשים שהחדשים קשין מאליהן ואין ממהרין לקמוט:

30 צבועין - קיפולן מתקנן:

31 יש לו - אחרים להחליף היום לא:

32 כלי לבן שלהן - רבותא נקט וכל שכן צבועים:

33 יש לו להחליף יחליף - מי שיש לו בגדים לבד מאותן שלבש בחול יחליפם בשבת:

34 ישלשל בבגדיו - כלפי מטה שיראו ארוכים והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא:

35 מכבדותי - שמכבדין בעליהן:

36 שלא יהא הילוכך כו' - לקמן מפרש להו:

37 ממצוא חפצך - כי ההוא דאמרינן בעירובין דף לח: לא יטייל אדם לסוף שדהו בשבת לידע מה היא צריכה אחר השבת:

38 חפצי שמים מותרים - כגון פוסקים צדקה ומשדכין על התינוקות ליארס לקמן שבת קנ.:

39 שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול - כגון מקח וממכר וחשבונות:

40 הרהור מותר - להרהר בלבו כך וכך יציאות אני צריך להוציא על שדה זו:

41 אם יכול להניח רגלו ראשונה - שעקר מצד זה להניח לצד זה:

42 קודם שתעקר שניה - שאין רחבה יותר מכדי פסיעה ורגלו אחת לצד זה ושניה לצד זה:

43 מותר - אף לדלג ולעקור את זו קודם שנחה ראשונה:

44 אסור - לקפוץ:

45 ליקף - למקום שהאמה כלה שם:

46 ליעבר - שישים רגלו במים:

47 זימנין דמיתווסן מאניה - ישורו במים:

48 שפיר דמי - לדלג:

49 מהו לפסוע פסיעה גסה - מי עבר משום מעשות דרכיך פסיעה גסה יותר מאמה פסיעה בינונית אמה:

50 קידושא דבי שמשי - השותה מיין של קידוש בלילי שבתות:

51 מהו לאכול אדמה - ארזיל"א בלע"ז מי גזרו בה משום שחיקת סמנים כשאר רפואה או לא:

52 שהיא מלקה - מביא לידי חולי:

53 מבשר אבותיו - שמתו שם בגולה:

54 שקצים ורמשים הא ודאי אתמחוי אתמחו ולא נעשו עפר:

55 אלא כיון דמלקי - גזור בה משום אוכל שקצים ורמשים:

56 קדחו ליה תחלא - נקלטו השחלים באדמה וגדלו במעיו ונגע בלבו ומת:

57 שמלותיך - וכי ערומה היתה אלא שמלות מיוחדות והיינו דשבת:

58 ותרד הגורן והדר ותעש - שם סכה ולבשה שמלות נאות שלא יפגשו בה כשהיא מקושטת ויאמרו זונה היא:

59 שמואל - שהיתה שכינה קוראה לו מתוך ההיכל ולא היה יודע מי קורא לו וכתיב התם ויבן עלי כי ה' קורא לנער ויאמר לו לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך והוא לא רצה להזכיר השם שמא אין זו שכינה:

60 בני אדם המהוגנין - שבקוצרים לילך עמהם:

61 לישאל בנערה - כל נערות שרואה היה דרכו לישאל מי הן א"כ מסתכל בהן היה:

62 שני שבלין לקטה - כשהיא רואה שני שבלין שנפלו מן הקוצרים לוקטתן אבל שלש שוכבות יחד אין לוקטתן דהכי היא מתניתין פאה פ"ו משנה ה שני שבלים לקט ג' אינו לקט:

63 עומדות - שבלים עומדות ששכח בועז לוקטת מעומד דשכחת קמה נמי הוי שכחה:

64 נופלות - אותן שנשרו מן הקוצרים לוקטת מיושב ואינה שחה ליטלן משום צניעות:

65 רמז רמז לה - רוח הקדש נזרקה בו:

66 מצד הקוצרים - כל הקוצרים הפסיקו בינו לבינה ולא הושיבה בתוכם או אצלו רוח הקדש נזרקה בו ולרמז שמלכות בית דוד היוצאת משניהם עתידה ליחלק דאילו ישבה בתוכם לא היה זה רמז הפסקה בין שניהם:

67 ותאכל ותשבע - לשון עושר הוא דוד שלמה וחזקיה כתיב בהן עושר שהיו מביאים להן כל מלכי ארץ מנחה:

68 אהוריריה - ממונה על הסוסים ופרדות שלו:

69 ותחת כבודו - איידי דאיירי בקרא בפלוגתא דרבי יוחנן ור"א ורבי שמואל בר נחמני נקטיה להאי הכא:

70 ה"ג רבי יוחנן אומר תחת כבודו ולא כבודו ממש רבי יוחנן לטעמיה דר"י קרי למאניה מכבדותי רא"א תחת כבודו ממש ר' שמואל בר נחמני אומר תחת כבודו כשריפת בני אהרן כו' - והכי פירושא בין לרבי יוחנן בין לר"א גופן נשרף אלא רבי יוחנן משמע ליה תחת כבודו כמו תחת רגליו לשון תחתית וכבודו היינו בגדיו וה"ק תחת בגדיהם של חיילותיו של סנחריב יקד יקוד ולא בגדיהם נשרפו ור"א משמע ליה תחת לשון חליפין כמו ישלם תחת השור שמות כ״א:ל״ז משום דר"א לא קרי למאני' מכבדותיה לכך ע"כ כבודו היינו גופו וה"ק כבודו ממש ישרף ותחתיו יהא אפר ושריפה כיקוד אש ורבי שמואל משמע ליה תחת כר' יוחנן וכבודו כר"א הלכך קרא כר' יוחנן מידרש ותחת כבודו נשרף ולא כבודו ממש והאי כבודו גופו הוא והלכך כשריפת בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים כדאמרינן בסנהדרין בד' מיתות סנהדרין ד' נב.: