רש"י על שבת ע״ו

1 א"ר אלעזר הא - דקתני מתניתין דאינו כשר להצניע והצניעו אחר הוא מתחייב על הוצאתו וכל אדם פטורין דלא כר' שמעון בן אלעזר:

2 מתני' עצה - מפרש בגמרא:

3 כמלא פי גמל - נפיש שיעורא מפי פרה אבל כמלא פי פרה לא מיחייב דהא לא חזו לפרה:

4 עמיר - קשין של שבלין:

5 פי טלה - נפיש מפי גדי הלכך עמיר דלא חזי לגדי לא מיחייב כמלא פי גדי עד דאיכא מלא פי טלה אבל עשבים הואיל וחזו בין לטלה בין לגדי מיחייב אפי' כמלא פי גדי:

6 לחין - הראויין לאדם כגרוגרת דזה שיעור לכל מאכל אדם לשבת אבל כמלא פי גדי לא דלחים לא חזו לגדי:

7 גמ' המוציא תבן כמלא פי פרה - והוציאו להאכילו לגמל שפי גמל גדול מפי פרה:

8 דהא חזי לפי פרה - הלכך שיעור חשוב הוא ולכל מי שיוציאנו לא פקע שיעוריה בהכי:

9 דחייב - דהאיכא שיעורא דחזי לפרה הלכך כשר להצניע הוא ומצניעין כמוהו:

10 עצה - לא חזיא לפרה אלא ע"י הדחק אלא לגמל הוא דחזי וזה הוציאו לפרה:

11 רבי יוחנן אמר פטור - דהא לגמל דחזי ליה ליכא שיעורא ואי משום דלצורך פרה הוציאו ולגבה איכא שיעור אכילה ע"י הדחק לאו אכילה היא הלכך לא משערי' ליה בפרה:

12 אין מצטרפין לחמור שבהם - מי ששיעורו גדול הוי קל ואינו מצטרף להשלים שיעורו של חמור דהא לא חשיב כי ההוא אבל החשוב משלים את הקל לכשיעור תבן מצטרף עם עצה להשלי' פי גמל ועצה אין מצטרף עם התבן להשלים מלא פי פרה:

13 מי מצטרפין - אפילו להשלים חמור את הקל:

14 ג' על ג' - לטומאת מדרס הזב ליעשות אב הטומאה:

15 הבגד והשק מצטרפין - שהבגד משלים שיעור השק שק עשוי מנוצה של עזים:

16 ואמר ר' שמעון מה טעם - מצטרפין:

17 הואיל וראויין ליטמא מושב - אם צירף משנים יחד לטלאי מרדעת של חמור כשיעורו לענין מושב הזב אם קצע משנים מהן ותקן טפח על טפח לישב עליו מיטמא ליה אב הטומאה במושב הזב דתניא המקצע מכולן טפח על טפח טמא מושב ואמרינן טעמא בפ"ק דסוכה הואיל וראוי לטלות על גבי חמור שאינו מקפיד אם הוא משני מינין:

18 הכא נמי חזי - ביחד:

19 לדוגמא - מי שיש לו למכור צובר מכולן ונותן לפני חלונו להראות שיש לו למכור מכולן וניחא ליה שיהו מחוברין יחד דאיידי דזוטרי כל חד וחד הרוח מפזרתו:

20 מתני' אוכלים כו' - למאכל אדם:

21 ומצטרפין - כל אוכלי אדם זה עם זה:

22 חוץ מקליפיהן - שאינן אוכל ואין משלימין השיעור:

23 ועוקציהן - זנב הפרי דהוא עץ בעלמא:

24 וסובן - קליפת חטין הנושרת מחמת כתישה:

25 ומורסנן - הנשאר בנפה:

26 ר' יהודה אומר - כל הקליפין אין מצטרפין כדאמרן חוץ מקליפי עדשים שמצרפות אותן:

27 שמתבשלות עמהן - לאפוקי קליפה חיצונה שהן גדלות בתוכה הנושרות בגורן:

28 גמ' בלוסה - מעורבת בסובנה ובמורסנה הלכך לחם הארץ קרינן ביה ומיהו לענין שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו:

29 פולין חדתי - קליפתן מצטרפין:

30 כזבובין - לפי שהן שחורות:

31 מתני' המוציא יין - חי:

32 כדי מזיגת הכוס - כשיעור שנותנין יין חי לתוך כוס להוסיף עליו מים כהלכתו ולמזוג אותו בהן ובגמרא מפרש באיזה כוס משערו:

33 כתית - שבגבי הסוסים והגמלים מחמת המשאות רדוי"ש בלע"ז והכי אמר בהמפקיד בבבא מציעא דף לח. דבש והדביש למאי חזי לכתותא דגמלי אבל רבותי פירשו כתית מכה שעל גב היד ושע"ג הרגל:

34 לשוף - לשפשף ולהמחות בהן:

35 קילור - שנותנין על העין לודיי"א בלע"ז:

36 ברביעית - ביצה ומחצה רביעית הלוג:

37 שופכים - מים סרוחים ובגמרא מפרש למאי חזו:

38 כולן ברביעית - אף היין והחלב והדבש:

39 ולא נאמרו - שיעורין שבמשנה אלא למצניעיהן לבד וחזר המצניע והוציאו חייב אבל שאר כל אדם שהוציאו אינו חייב וסבירא לי' לר"ש דמצניע עצמו בעי שיעורא זוטא ובבציר מהא שיעורא לא מיחייב כדאמרינן בפרקין דלעיל שבת דף עה: דלית ליה לר"ש כל שאין כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו שיתחייב עליו מצניעו:

40 גמ' תנא - בתוספתא המוציא יין כדי מזיגת כוס יפה פירוש לכוס דמתני':

41 כוס של ברכה - ברכת המזון שהצריכו חכמים ליפותו כדאמרי' בברכות דף נא. עיטור ועיטוף הדחה ושטיפה חי ומלא:

42 אמר רב נחמן גרסי' ולא גרסי' דאמר:

43 שיעור כוס של ברכה צריך שיהא בו - יין חי רובע של רביעית הלוג:

44 כדי שימזגנו - במים שלשה חלקים מים ואחד יין:

45 ויעמוד על רביעי' - הלוג: