רש"י על שבת צ״ו

1 ברברבי - ברובו:

2 זוטרי - כמוציא רמון בטל ליה מכלי:

3 שונין - התנאים שונין ברייתא:

4 כלי חרס - דשיעור הראשון האמור בו לבטלו במקצת משום כלי:

5 ככונס משקה - הוא דמבטל ליה מיהא מתורת מי חטאת ולא אמרו נקב מוציא משקה חשוב נקב לכלים אלא לגיסטרא דהתם ודאי אי נקבה הכי כמוציא משקה משדא שדי ליה:

6 שאין אומרים הבא גיסטרא - אחרת לגיסטרא זו להניח תחתיה לקבל הטיפין אבל כלי שלם חסין עליו ומשום נקב פורתא לא שדו ליה ומניחין גיסטרא תחתיו:

7 פליגי בה - בהכשר זרעים:

8 וסימן - דלא תיטעי למימר חד אמר כמוציא זית:

9 אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין כו' - ברייתא היא מנחות קי. והיא לך לסימן שאחד מן האמוראים ריבה לשער בגדול שבשלשתן ואחד ממעט לשער בקטן שבשלשתן ולא בבינוני כונס משקה ומוציא משקה ליכא למיטעי בהן לענין זרעים:

10 שיעורו כמוציא זיתים - ליטהר מטומאה:

11 הרי הוא ככלי גללים - משניקב כמוציא זית ואפילו יחדום לרמונים והא דתנן כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים גבי כלי עץ תנינן לה במסכת כלים פ'יז מ"א:

12 מתני' הזורק רבי עקיבא מחייב - טעמא מפרש בגמרא:

13 כיצד שתי גזוזטראות כו' - רבנן קאמרי להו:

14 גזוזטראות - זיזין היוצאין מן הכותל ומניחין עליהן נסרים להלך:

15 זו כנגד זו - בשני צידי רה"ר והן רה"י שגבוהות י' ורחבות ד':

16 פטור - שלא מצינו זריקה והושטה במלאכת המשכן מרה"י לרשות היחיד ורחב רה"ר מפסיק ביניהן שלא היתה עבודת הלוים כך להושיט קרשים מעגלה לעגלה שבצדה אלא לעגלה שלפניה ושלאחריה שארבע עגלות היו לבני מררי שהיו נושאין קרשי המשכן והן הולכין שתים כאחד זו בצד זו כדאמרינן בגמ' וכשהיו פורקין את המשכן לטעון על העגלות היו מעמידין העגלות כדרך הליכתן שתים זו אצל זו סמוך למשכן ושתים זו אצל זו לפניהם דרך הליכתן לאורך רה"ר שהיו רוצים להלך אחר עמוד הענן ההולך לפניהם ופורקי המשכן היו מושיטין הקרשים לאותן שעל שתי העגלות הסמוכות למשכן והן מושיטין לאותן שלפניהם אבל מעגלה לעגלה שבצדה לא היו צריכין להושיט שהרי שתיהן סמוכות לפורקי המשכן:

17 היו שתיהן בדיוטא אחת - כלומר בעלייה אחת באורך רה"ר על פני הבית ויש הפסק רה"ר ביניהם:

18 הזורק פטור - הואיל ולמעלה מי' ולא מצינו זריקה מרה"י לרה"י דרך רה"ר במשכן לא באורך ולא ברוחב:

19 והמושיט חייב - שמצינו הושטה כיוצא בה למעלה מי' במשכן מרה"י לרה"י וקצת אורך רשות הרבים מפסיק ביניהם:

20 שכך היתה עבודת הלוים - ומפרש ואזיל כיצד מצינו כזו בעבודתן שבשתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים פורקי משכן מושיטין לאותן שעל העגלות שאצלן והן מושיטין לאלו שלפניהם אבל לא זורקין שאין אותן קרשים נזרקות מפני כובדן:

21 גמ' מכדי זריקה תולדה דהוצאה - על כרחיך תולדה היא דלא נמנית באבות מלאכות ותולדה דהוצאה היא שאין לך לתתה תולדת אב אחר דמעין הוצאה היא האמורה באבות מלאכות:

22 מחנה לויה ר"ה היא - שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו:

23 מרה"י דידכו - מאהליכם:

24 דשלימא ליה עבידתיה - שהיה הנדבה כדי להשלים:

25 סברא היא - להיות הכנסה תולדת הוצאה שהיא מעין לה כשאר תולדות שהיא מעין מלאכות:

26 מכדי אהאי מיחייב ואהאי מיחייב - כדתנן לעיל פ"א ב. פשט העני ידו לפנים:

27 נפקא מינה - דכל אבות מלאכות:

28 שתי אבות - דלא דמיין ושתי תולדות דשתי אבות:

29 ולר"א כו' - במסכת כריתות בפרק אמרו לו:

30 והא דתנן - בפירקין:

31 בכותל - כדמוקי לה בדבילה שמינה ונדבקת:

32 כזורק באויר - ופטור דלא נח ברשות הרבים דאין רה"ר למעלה מעשרה וברה"י נמי לא נח שאינו מקום מסוים שיהא רחבו ד' שהרי לא נח בראש הכותל אלא בפניו:

33 כזורק בארץ - דאויר רה"ר הוא וחייב וכיון דאויר רה"ר הוא ונח בכל דהו מיחייב ורשותא לנפשיה לא הוי לא כרמלית ולא מקום פטור הואיל ובפניו נח ולא נח בראשו שיהא מקום מסוים:

34 תופרי יריעות - מעשה רוקם:

35 גבי הדדי - בתוך אמה אחת ואין צריכין לזרוק אלא להושיט:

36 מטו אהדדי במחטין - כשמותחין את החוט מכין זה את זה במחט:

37 בוכיאר - כלי שקנה של ערב נתון בו שזורקין בין שני דופני היריעה:

38 והלא אגדו בידו - חוט של ערב הוא אוחז והקנה נכרך בחוט ואינו נשמט ממנו:

39 בניסכא בתרא - בחוט האחרון של קנה שהקנה נשמט מהחוט והבוכיאר נופל:

40 ניסכא - זריקה אחרונה של חוט לשון המיסך:

41 והא במקום פטור אזלא - בין דופני היריעה ואין זה רשות הרבים אלא מקום פטור דאין רחב ד':

42 לשואליהן - אורגי יריעה אחרת ויש לו לזה שנים:

43 ה"ג ודילמא שואליהן גביהן הוו יתבין:

44 מטו אהדדי בחפת - אי גבייהו הוו יתבי מגיעין ידו של זה בשל זה בשפת היריעה כשמותחין חוט הערב:

45 בחפת - כמו חפת חלוקו יומא ד' עז::

46 שלחופי הוו משלחפי - לעולם גבי הדדי הוו יתבי אלא שאין מכוונים אלא זה נמשך לפנים וזה לאחור:

47 ואין עושה ממלאכת חבירו - שכולם מוכנים בכלי אומנותם ולא הוצרכו לישאול:

48 מעביר ד' אמות הוה - לא תלשן ולא עימרן אלא העבירן ד' אמות לכך נהרג:

49 מעמר - תלושין ומפוזרין היו ועמרן כדאמרן לעיל שבת ד' עג: האי מאן דכניף מלחא חייב משום מעמר:

50 מגילת סתרים - שהסתירוה לפי שאין כותבין הלכות:

51 ואינו חייב אלא אחת - על כרחיך לענין שוגג קאמר ולחטאת דבמזיד תרי קטלי לא מקטלי ולהכי פריך והא אנן תנן כו':

52 ואינו חייב על אחת מהן - מיתה יש בהן אחת שאינו נהרג עליה ולא פירש איזו היא והשתא לרב יהודה אין זו העברה שהרי נהרג מקושש עליה ולמתניתא אין תולש באותו ספק: