רש"י על שבת נ״ד

1 שית זונה - נוטריקון דשחוזות:

2 שית - בית הבשת:

3 שכבולין - לשון כבלי ברזל קשורה:

4 ויקרא להם - בעשרים ושתים עיר שנתן שלמה לחירם משתעי קרא:

5 מכובלין - מעוטפין ומקושרין:

6 עבידתא - אנגריא של מלך:

7 חומטון - מלחה ומתבקעת:

8 דמשתרגא בה כרעא - טובעת בה הרגל:

9 עד כבלא - פרק התחתון שקורין קויל"ה:

10 שמכבנין - קושרין בגד סביבו ביום שנולד שצמרו נקי ומשמר צמרו שלא יטנף:

11 מכבנין - על שעושין כמין קרסי מתכת לחבר הבגד כמו תנתן כבינתי לבתי גיטין דף טו. נושק"א בלע"ז:

12 למילת - לעשות מצמרו כלי מילת:

13 באנפי נפשה - ולא אפלוגתא דמתני':

14 ואיכא דמתני - להא דשמואל אהא:

15 כך הלכה - דליבש מותר ולחלב אסור:

16 אבל מי מפיס - מי מטיל גורל ומבחין איזו ליבש ואיזו לחלב והרואה אותם צרורות ליבש אומר דלחלב הוא ואתי למישרי תרווייהו:

17 כת"ק - דמתני' דשרי בתרוייהו:

18 מתני' מטולטלת - י"מ פושל"א רתמת זנב שתחת זנבו וי"מ מרדעת והאחרון נראה בעיני דאי רצועה שתחת הזנב קשורה ומחוברת לסרגא ואיך תפול וטעמא דמתני' משום שמא תפול ומייתי לה הוא:

19 לא עקוד ולא רגול - מפרשינן בגמ' שעוקדים ידיהם עם רגליהם בכבלים שלא יברחו:

20 ולא יקשור גמלים זו לזו וימשוך - האחד כדמפרש בגמרא:

21 ובלבד שלא יכרוך - החבלים בכרך אחד ובגמרא מפרש טעמא:

22 גמ' בזנבו ובחוטרתו - דכיון דקשורה בשניהם לא נפלה:

23 חוטרתו - חלדרוב"א שיש לכל גמלים על גביהם:

24 בשלייתה - דכיון דכאיב לא מנתחא לי' ול"נ מטולטלת כר קטן מלא מוכין נותנין לו תחת הזנב כדי שלא תשחית הרצועה הבשר לפי שהמשוי שעל גבה כשהגמל יורד מכביד ויורד כלפי צוארה אלא שהרצועה מעכבתו:

25 יד ורגל - אחד מן הידים ואחד מן הרגלים כובל ביחד:

26 יד על גב זרועו - אחד מידיו כופף כלפי מעלה וקושר כדי שלא יהו לו אלא ג' רגלים לברוח:

27 שתי ידים - כאחד או שתי רגלים כאחד:

28 ואכתי לא דמי - האי תנא לדרב יהודה:

29 רישא וסיפא ניחא - כדרב יהודה אבל מציעתא דקתני או שתי ידים או שתי רגלים קשיא לדרב יהודה דלא קרי עקוד אלא יד ורגל כיצחק בן אברהם דכתיב בראשית כב ויעקד כפף ידיו ורגליו לאחוריו וקשר יד ורגל יחד ונפשט צוארו לאחוריו:

30 לחינגא - לשוק למוכרם חינגא ע"ש שסובבין את השוק מחולות מחולות עגולות של בני אדם:

31 לענין כלאים שנוי - האי שלא יכרוך דמתני' לא שייך ביה איסור שבת אלא משום כלאים אסר ליה כדמפרש ואזיל:

32 אי נימא כלאים דאדם - דכי כריך להן סביבות ידו נמצא קשור עם הגמלים ופעמים שהן מושכין שום דבר ונמצא אדם וגמל מנהיגין יחד:

33 כלאים דחבלים - שיש בהן חבלי צמר וחבלי פשתן וכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן וקסבר דבר שאין מתכוין אסור:

34 והתנן אדם מותר עם כולם - עם כל הבהמות לחרוש ולמשוך שלא אסרה תורה אלא שני מיני בהמה יחד כעין שור וחמור ומשנה זו במסכת כלאים:

35 התוכף - בגדי צמר ופשתים:

36 בתכיפה אחת - כגון ע"י מחט פעם אחת או שקשר קשר אחד:

37 אינו חיבור - דכתיב דברים כ״ב:י״א צמר ופשתים יחדו לא אסרה התורה אלא חבור יפה המתקיים:

38 כריכה וקשירה - בשתי תכיפות:

39 שלא יצא חבל - ראש החבל לא יצא מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיא שהיא מאפסר הגמלים:

40 שמואל - דאמר טפח לאורויי הלכה למעשה אתא לאשמעינן דהבא לימלך לפנינו אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור:

41 והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח - אבל כל כמה דבעי ניפוק מתותיה ידיה:

42 בחבלא דביני ביני - שבין ידו לגמל בההוא קאמר כמה דבעי נהוי ובלבד שיגביהנו מן הקרקע טפח כדי שתהא נראה הבהמה נמשכה בו דאי לא לא מיתחזי נטירותא דבהמה אלא כמשאוי בעלמא שאין נראה שאוחז ראשה בידו:

43 מתני' בזוג - אישקליט"א:

44 אע"פ - שחללו פקוק במוכין שאין העינבל שלו מקשקש להשמיע קול ובגמ' מפרש טעמא:

45 סולם ורצועה וכל הנך דמתניתין מפרש בגמרא וכולהו משום דחייס עלייהו ואי נפלי אתי לאיתויי:

46 עגלה - כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו שראש זנב אותן האילים רחב כמין כר קטן ואין בו עצם אלא שומן ועב וכבד וכשנגרר לארץ נשרט ונשחת ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו כשהוא הולך והזנב קשור עליה:

47 קופר - שרץ הוא שנימיו חדין כמחט וקורין לו הריצו"ן וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים:

48 ולא ברצועה שבין קרניה - דמשאוי הוא לה כדמפרש בגמרא:

49 גמ' כדאמרן - שאינה קשורה בו מע"ש דלא גלי מאתמול שיהא צריכה לכך שיהא לה למלבוש:

50 פקוק - סתום:

51 לחינגא - לשוק למכור ותולין לו זוג להנאותו:

52 בי לועא - שקושרין אצל הלחי:

53 דלא הדר חייך לה - שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו בשגגה:

54 לגיזרא - אנטורטלייר"י בלעז בהמ' שפסיעותיה קצרים ומכה רגליה זה בזה עושין לה כמין טבעת של עקלים או רצועות עבות וקושרין אותה למעלה מפרסות הרגל מקום שמנקשין זו בזו:

55 דלא ליחלפו - בתרנגולי חבריהם:

56 דלא ליתברו מאני - שקושרין שני רגליה יחד ברצועה קצרה שלא תוכל להרים רגליה ולהתיז:

57 דלא ליחמטן - שלא ילקו בסלעים וטרשים בלניי"ר בלע"ז:

58 לאחר שגוזזין אותה טומנים לה עזק בשמן - עד שיגדל צמרה:

59 עזק - צמר גפן או כל דבר רך:

60 פדחתה - מצחה:

61 עשיתה מר עוקבא - ניהגת ברחל זו חשיבותו של מר עוקבא שהיה עשיר ואב בית דין וכי דרך חשיבותה לכך:

62 ילתא - אשתו של רב נחמן:

63 דרני - תולעים:

64 קיסמא דריתמא - קיסם של רותם שמניחין לה בחוטמה:

65 בר נירא - עול קטן שמניחין לעגל בצוארו שיהיה למוד לכוף ראשו לכשיגדל:

66 דלא למציוה יאלי - שלא ינקוה עלוקה שקורין שנשוא"ש:

67 בין לנוי בין לשמר אסור - דכל נטירותא יתירתא אמרי' משאוי הוא:

68 מתנו בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא - ארבעתן יחד:

69 חלופי ר' יוחנן - יש מחליפין ר' יוחנן ומעיילי ר' יונתן:

70 נתפש - נענש על עבירות שבידן:

71 בכל העולם כולו - בכל ישראל כגון מלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו: