רש"י על שבת מ״ג

1 איתיביה כופין קערה - של חרס על גבי הנר כו':

2 גחיני - נמוכין:

3 וכן קורה שנשברה כו' - משנה היא לקמן:

4 שנשברה - בשבת:

5 ארוכות המטה - לימונ"ש:

6 בספסל - דכלי הוא ומותר לטלטלו:

7 בכשורי חדתי - שלא נבדקו עדיין וכשמכביד משא הבית עליהן שהיו טחין על גגותיהן בטיט שכיחי דפקעי:

8 תחת הדלף - לקבלו:

9 טעמא דרב חסדא - דאין נותנין כלי תחת התרנגולת:

10 מפני שמבטל כלי מהיכנו - שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו עושהו מוקצה:

11 מוכן הוא - שאין בו מוקצה אלא איסורו ואם בא אחד ועבר על דברי חכמים שאסרו לתרום בשבת ותיקנו מתוקן ומותר לטלטלו ולאוכלו הלכך לאו מבטל כלי מהיכנו חשיב ליה:

12 אין בהן ממש - ומותר ליטלן אחר שנפלו לתוכו:

13 וכן קורה כו' - קס"ד שמהדקו שם ואינו יכול שוב ליטלו:

14 הראוי - לשתיה כל אלו משניות הן:

15 כל בין השמשות - אבל נתנו שם משחשיכה מותר ליטלו אם אין האפרוחים עליו:

16 בצריך למקומו - להשתמש במקום הכלי ומתוך שיכול ליטלו לצורך מקומו מוליכו למקום שירצה:

17 לכסות בה את הכלי - לסתום פי צלוחית:

18 על גבי אבנים - מפני הגשמים שלא ימחו או לא יקבלו סיד מאחר ששרויות במים:

19 מקורזלות - ראשן חד וראויות לקינוח דהוי דבר הניטל:

20 למיזגא - להשען שכל הסבתן כך היתה יושב קצת ונשען קצת על שמאלו:

21 דאיכא דבש - דבר הניטל:

22 שתי חלות - כל הכוורת עושין אותה הדבורים חלות חלות של צפיחית דבש ושעוה וכשרודים אותן מניחין בה שתים שיתפרנסו מהן הדבורים כל ימות הגשמים כדתנן בהמוכר את הספינה ב"ב פ. הלוקח חלות כוורתו של חבירו מניח שתי חלות דסתמא לא מכרן:

23 מוקצות נינהו - לדבורים הדר הוה ליה דבר שאינו ניטל ואפ"ה מטלטלין מחצלת להצלתן:

24 דחשיב עלייהו - מאתמול לאכילה:

25 ומני - היא שהצרכת לתרוצה כשחישב וקתני דדבר שאין מתכוין מותר כר"ש:

26 אי ר"ש - אמר למה לי לאוקמיה בשחישב:

27 שלא יעשנו כמצודה - שלא יכסנה כולה אלא דנשבוק רווחא שיוכלו לצאת כי היכי דלא ליתצדו בהאי כיסוי ממילא ואע"ג דלא מיכוין למיצד אסור:

28 רב אשי אמר - לעולם דאיכא דבש טובא ודקשיא לך ימות הגשמים מי קתני בה ימות הגשמים:

29 לשמעתיך - דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל:

30 מת המוטל בחמה - ויש לחוש שמא ימהר להסריח:

31 ויושבין בצדו - ע"ג הקרקע כדי שיצטערו מחום הקרקע ויצטרכו להביא מטות לישב עליהן והמטות יהיו למחיצה כדמסיים ואזיל:

32 חם להם למטה - מן הקרקע שרתחו חמה:

33 ופורסין - על ראשן לצל:

34 זה זוקף מטתו - שתהא המחצלת מונחת עליה וכן זה נמצאת מחיצה עשויה מאליה ולכשירצו נשמטין והולכין להם ודוקא נקט חם להם מלמטה ברישא שיביאו המטות לישיבה ברישא והדר מחצלת לפרוש עליהן לצל ואוחזין אותה בידיהן עד לאחר שעה שיזקפום וישמטום דהוה ליה כי ההוא דאמרינן עירובין דף קא. האי מדורתא מלמעלה למטה שרי אבל לאתויי מעיקרא מטות לצורך האהל לא דהוה ליה מלמטה למעלה כדרך בנין וקי"ל אין עושין אהל עראי בתחילה בשבת:

35 הופכו ממטה למטה - עד שמגיע לצל:

36 מן הצד - כלאחר יד:

37 אי דליכא - והאי מצילין דקאמר ר' יהודה בן לקיש דמטלטל ליה להדיא הוא:

38 מאי טעמא דר' יהודה - אלא לאו מן הצד הוא דקשרי: