רש"י על שבת קל״ח

1 אלא אמר אביי מדרבנן - קאסרי לה חכמים דמתניתין דלא שבקינן ליה למיתליה למיעבד עובדא דחול:

2 מנקיט - מלקיט:

3 חומרי מתנייתא - כללות של ברייתות: חומר קשר כלומר כללות שמצא בברייתות בגוד לבדה ובמשמרת לבדה ובכילה לבדה ובכסא גלין לבדה ושנאן כולן הפטורין אבל אסורין בחומר אחד והמותרים לכתחילה בחומר אחד:

4 הגוד - הוא עור של בהמה תפור ופיו רחב מאד ויש לו שנצים ועוברי דרכים ממלאין אותו יין או חלב במקום שתוקעין שם אהליהם ללון ושוטחין אותו ופיו מתוח ע"ג יתידות והרוח עוברת מתחתיו ומצטנן שלא יתקלקל היין והוי דומה לאהל לאחר שנמתח:

5 כילה - שיש בגגה טפח:

6 וכסא גלין - כמו מטה גללניתא דכירה לעיל שבת דף מז: והוא שם מקום ומפרקין מטותיהן וכסאותן וטוענין אותן עמהן וחוזרין ומחזירין אותן:

7 לא יעשה - דאהל עראי נינהו וכסא גלין נמי גזרה שמא יתקע בחוזק:

8 אבל מטה - שלנו המחוברת ועומדת אם היתה זקופה או מוטה על צדיה מותר לנטותה לישבה על רגליה ואע"ג דהשתא עביד אהל שרי דלא מידי עביד אלא ליתובא בעלמא:

9 כסא טרסקל - כך שמו ובלעז פלודשטוייל"י ועליונו של עור ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ד' רגלים:

10 ואסלא - עשוי כעין כסא טרסקל אבל עור הפרוש עליו נקוב לבית הכסא מותר לנטותו לכתחילה דהא עביד וקאי:

11 שימר - נתן שמרים לתלויה וסינן:

12 חייבת חטאת - דלאו תכשיט הוא אלא משוי:

13 פטור - דתכשיט הוא ולכתחילה אסור דילמא שלפא ומחויא:

14 יוצאה אשה - דמאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא:

15 משום מאי מתרינן ביה - למשמר:

16 משום בורר - דהאי נמי בורר הוא:

17 כוותי דידי מסתברא - דאי אתרו ביה משום בורר התראה היא:

18 דנוטל אוכל ומניח פסולת - ולרבא ה"ה נמי דאי אתרו ביה משום מרקד הויא התראה אבל לרבי זירא אי אתרו ביה משום בורר לאו התראה היא דלא דמי לבורר שהאוכל למטה ופסולת למעלה מה שאין כן בבורר קטנית שהפסולת למטה:

19 טלית כפולה לא יעשה - לשטוח טליתו על גבי ארבע יתידות לישן תחתיה וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויא ליה לכתלים להגן מן החמה דהוי אהלא:

20 כרך עליה - מבעוד יום:

21 חוט או משיחה - ונתנה על הנס שעל הקנוף כשהיא מכופלת וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן מותר למושכה בו בשבת דמוסיף על אהל עראי הוא ואינו כעושה לכתחילה:

22 כדקרמנאי - היינו גללניתא שפורקה ומחזירה והוא שם מקום לשון אחר קרמנאי מוכרי בגדי פשתן מוכרין עליהן:

23 כדרמי - כרך עליה חוט:

24 כדדידן - מטה שהיתה זקופה והוא מושיבה על רגליה:

25 דמאורתא נגידו ומצפרא חביטא - בלילי שבת ראיתים פרוסות ולבקר ראיתים מושלכים לארץ אלמא מותר לפורקה וה"נ מותר לנטותה:

26 וילון - מסך שכנגד הפתח:

27 מותר לנטותו - שאין אהל אלא מי שעשוי כעין גג:

28 כילת חתנים - לא דמיא לשאר כילות ששאר כילות פרוסות על גבי קינוף שהיא לד' רגלים ויש לה גג דהוי אהל ושל חתנים על גבי נקליטין שאינם אלא שנים באמצעית המטה וקנה נתון עליהם והבגד נתון עליו ונופל לכאן ולכאן ואין לה גג טפח הלכך לאו אהל הוא:

29 בפחות מג' - שהיא הולכת ומתפשטת למטה:

30 ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח - שאין כל צד וצד נפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתו דהיינו שאין ברחבו למטה טפחיים וכילת חתנים אינה עשויה לישן תחתיה:

31 אבל נחתא מפוריא טפח - ההוא טפח הוה קיר לאהל והמטה נעשית לו גג:

32 סייאנא - כובע של לבד פלטר"ץ:

33 אסור - לצאת בו בשבת ולקמיה מפרש ואזיל:

34 הא דאית ביה טפח - שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור משום אהלא:

35 אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח - הניח טליתו על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח:

36 אלא - טעמא לאו משום אהל הוא אלא משום שלא יגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ארבע אמות הלכך מיהדק בראשו שפיר שרי לא מיהדק אסור:

37 תרתי בשבת וחדא בתורה - שהיית רגיל לומר שני דברים משמו בהלכות שבת ואחת בתורה כדלקמן:

38 גוד בכיסנא - גוד ברצועותיו ומונח על מקום קבוע שלו:

39 מותר לנטותו בשבת - והא דאמרן לעיל פטור אבל אסור היכא דלא הוי מתוקן בכיסנין:

40 בב' בני אדם - לא מימתח ליה שפיר:

41 באדם אחד - ממתח ליה שפיר שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך פירשו רבותי וכן מצאתי בתשובת הגאונים ואיני יודע מהו:

42 אידך - דשבת מאי היא:

43 מירכותיה - פטפוטים שלה כעין רגלים:

44 שמא יתקע - כשמחבר לה הרגל יתקענה בחוזק והוי בונה אבל ת"ק היכא דלא נשמטה אלא אחת לא חייש למתקע כולי האי:

45 הפלא ופלא - סיפא דקרא ואבדה חכמת חכמיו:

46 בכרם - על שם שהיו יושבין שורות שורות ככרם:

47 זו הלכה - כדכתיב דברים ה׳:ה׳ להגיד לכם את דבר ה' דהיינו תורה:

48 זו נבואה - כדכתיב הושע א דבר ה' אשר היה אל הושע וגו':

49 זה הקץ - לא ידענא מהיכא:

50 בהדיא כתיב - ותורה שבכתב הרי כתובה ומונחת יקראו ויראו:

51 שהתנור תחלה - שנטמא מן האויר כדכתיב ויקרא יא אל תוכו והוא חוזר ומטמא אוכלין שבתוכו מן האויר:

52 כמאן דמלי טומאה - כשנפל השרץ באוירו דהא בלא נגיעה מטמא והלכך כמאן דמלי טומאה הוא ותהוי פת ראשונה:

53 לא ס"ד - למיהוי כמאן דמלי טומאה:

54 דתניא יכול יהו כל הכלים טמאים מאויר כלי חרס - שאם היה כלי אחר בתוכו שיטמא מחמת השרץ שבאויר החיצון או מחמת שיטמאנו אויר כלי החיצון שהוא טמא:

55 תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא - וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין שבתוכו טמאים ולא כלים שמע מינה תרתי חדא דלא אמרינן חזייה כמאן דמלי טומאה דאם כן אם כלי שטף הוא הפנימי שמטמא מגבו יהא טמא דהא נגע בטומאה אלא לא אמרינן חזייה כמאן דמלי טומאה ואוכלין ומשקין שבחיצון הוא דמטמאי מחמת הכלי שהכלי ראשון והם שניים אבל כלים לא דהואיל דאין טומאה זו באה אלא מחמת הכלי אשמעינן האי קרא שאין כלי שאינו אב הטומאה מטמא כלי: