רש"י על שבת מ״ט

1 וגזרו על הטומאה שלא בשעת מלאכה - שיהא חיבור:

2 ועל הזאה שבשעת מלאכה - שלא יהא חיבור הלכך חיבור לטומאה לעולם ואין חיבור להזאה כלל:

3 לחין מחמת עצמן - מחממות טפי מלחין מחמת משקין שנופלין עליהן משיבשו:

4 ה"ג מוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת לה:

5 ממרטא דביני אטמי - מצמר הנמרט מבין ירכותיה של בהמה שהוא מלא זיעה והוא לח מעצמו להכי קרי ליה מרטא דלאו בר גיזה הוא:

6 מתני' נעורת - דק דק שנוערין מן הפשתן וקורין ארישט"ש:

7 נסורת - שמנסרים הנגרים מן העצים:

8 ובפירות - כגון חטין וקטניות:

9 כנפי יונה - נוצה:

10 גמ' שלא יפיח - שיכול להעמיד עצמו בשעת הרוח:

11 שלא יישן בהן - שמא יפיח או יראה קרי אבל אם יכול להזהר שלא יישן בהן כל הגופים נקיים בהפחה שיכולין להעמיד עצמן:

12 ינקרו את מוחו - שהוא תחת התפילין. ינקרו לשון ניקור עינים:

13 קסדור - מנישטרא"ל שהיה ממונה על כך:

14 כנפי יונה - כדמפרש לקמיה מפני שהם מצות והם מגינין לישראל והויא להם ככנפים ליונה שהיא נמשלת ליונה והמצות ככנפים:

15 כנפיה מגינות עליה - מן הצנה ומכל עוף ואדם הבא עליה היא נלחמת ומכה בראש גפה מה שאין כן בשאר עופות:

16 הרי הוא כזבל - דמוסיף הבל:

17 מתני' שלחין - עורות כמו והפשיט תרגום וישלח:

18 ומטלטלין אותן - בין שטמן בהן בין שלא טמן בהן דחזו למזגא עלייהו:

19 ואין מטלטלין אותן - דמוקצות הן לטוות ולארוג:

20 כיצד הוא עושה - זה שטמן בהן כיצד יטול קדרתו הואיל ואסור לטלטלן שהרי היא טמונה כולה בהן:

21 נוטל כיסוי - של קדרה שיש תורת כלי עליה ואף על גב שהן עליה לא איכפת לן דלא נעשית בסיס להן שאין עשוי אלא לכסות קדרה:

22 רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל - כשבא ליטול הקדרה מטה הקופה על צדה:

23 שמא יטול - הקדרה ויפלו הגיזין שמכאן ומכאן לתוך גומא שישבה בהן ואם יצטרך לחזור ולהטמינה לא יוכל לטלטל גיזין לכאן ולכאן ולעשות גומא להחזירה בתוכה:

24 נוטל ומחזיר - בגמרא מפרש לה:

25 גמ' שלחין של בעה"ב תנן - דמותר לטלטלן שאין עומדין לימכר ולא קפיד עלייהו כי מטנפי וחזי למזגא עלייהו:

26 אבל של אומן - שעומדות למוכרן קפיד עלייהו הלכך לא למזגא קיימי ואין מטלטלין אותן:

27 שלחא הוה - אומן לעבד עורות:

28 ואמר - בחול:

29 הביאו שלחין ונשב עליהן - אלמא לא קפיד:

30 דקפיד עלייהו - שמא יתקלקלו:

31 ולא אמרו עבודין - לא הוזכרו לחלק בין עבודין לשאינן עבודין:

32 אלא לענין טומאה - דעבודין מקבלין טומאה ולא שאינן עבודין:

33 ליפלוג בדידה - בטלטול גופיה איכא לפלוגי בשל אומן בין עבודין לשאינן עבודין דעבודין קפיד עלייהו:

34 בד"א - דעבודין מותר לטלטלן בשל בעה"ב אבל של אומן מאחר שעבדן קפיד עלייהו:

35 כולה בבעה"ב איירי - ומהדר ליפלוגי בבעה"ב דאיירי ביה ולא אשכח לפלוגי אלא לענין טומאה ואי שבקיה לבעה"ב דאיירי ביה ונקט אומן מפסקה למילתיה טפי מדהשתא:

36 הדור יתבי - הנך רבנן דלעיל:

37 כנגד עבודות המשכן - אותן המנויות שם בפרק כלל גדול היו צריכין למשכן ופרשת שבת נסמכה לפרשת מלאכת המשכן ללמוד הימנה:

38 שבתורה - שכתובים בכל התורה והכי קאמר קרא שמות כ לא תעשה כל מלאכה כמנין כל מלאכה שבתורה:

39 לא זזו משם - לא ידענא היכא איתמר ומיהו אפשר לענין וי"ו דגחון אתמר מדפרכינן לה נמי בקדושין גבי וי"ו דגחון ומתרצינן אינהו הוו בקיאי בחסרות ויתרות ש"מ לענין אותיות איתמר והכא ליכא לשנויי הכי:

40 משום דכתיב והמלאכה היתה דים - ואי מנינן לתרוייהו הוו ארבעים ומדתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת איכא חד דלא ממנינא ובהני תרי דאיכא למימר דלא מלאכה נינהו ולא ידענא הי מינייהו נפיק והכי קא מיבעיא ליה והמלאכה היתה דים ממנינא היא ומלאכה ממש קאמר והכי קאמר המלאכה שהיו עושין היו עושין די לא פחות מן הצורך ולא יותר מן הצורך כגון רידודי טסין לציפוי הקרשים לדי היו מרדדין אותם וכן בטווי של יריעות והאי לעשות מלאכתו הוא דמפיק ומסייע למאן דאמר במסכת סוטה לעשות צרכיו נכנס לשכב עמה אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד רצונך שימחה שמך מביניהם כו' או דילמא האי לעשות מלאכתו מלאכה ממש הוא ומסייע לה לאידך:

41 והאי והמלאכה היתה דים - לאו מלאכה היא אלא כדמשמע קרא בהבאת נדבה וכמאן דאמר שלימא ליה עבידתא מלאכת ההבאה שלא היו צריכין עוד וכל מידי דרמי עליה דאינש קרי ליה עבידתא כדאמרינן במסכת סוטה דף לג. בטילת עבידתא דאמר סנאה לאייתויא להיכלא ואינו אלא צבא מלחמה להחריב:

42 הם זרעו וקצרו סמנין - לצבוע תכלת ועורות אילים וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע ואופה דקתני במתני' באבות מלאכות הוא בישול סמנין אלא דנקט סידורה דפת והכי מפרש בפרק כלל גדול לקמן שבת דף עד::

43 קרקע - רשות הרבים:

44 עגלה - רשות היחיד שגבוהה י' ורחבה ד':

45 דרך רשות הרבים - דאויר שבין העגלות רשות הרבים:

46 אבל טמן בהן מטלטלין אותן - קס"ד השתא דמילי מילי קתני מתניתין ולאו אהנך דטמן בהן קאי:

47 ההוא מרבנן בר יומיה - אותו היום בא לבית מדרשו תחלה: