רש"י על שבת נ״א

1 לא משום כלאים - דאין זו שתילה:

2 ולא משום מעשר - דנימא בטלה לה אגב קרקע והרי הוא כלוקטה מתחלה ויהא צריך לעשר על הנוסף שמא ניתוסף:

3 וניטלין בשבת - שאוחזה במקצת עליה המגולין ולא חייש אם העפר ניזוז מאליו וה"ה לסליקוסתא:

4 מתני' לא יכסנו משתחשך - הא פרישנא טעמא בפ"ב דף לד. מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח:

5 ממלא הקיתון - של צונן:

6 ונותן לתוך הכר - שלא יחמו בחום הקיץ והחמה כגון כר וכסת של לבדין שאינו מחמם:

7 גמ' מותר להטמין את הצונן - מפני החמה שלא יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי שיחמו:

8 אי ממתני' הוה אמינא הני מילי - כגון מים צוננין שאין דרכן להטמין תחת כר וכסת לחממן שאין מתחממין בכך הלכך ליכא למיגזר:

9 אבל דבר שדרכו להטמין - לחמם כגון תבשיל אימא לא יטמיננו מפני החמה:

10 התיר להטמין את הצונן - מפני החום:

11 ממלא מקום אבותיו - גדול כאביו:

12 היה כפוף ויושב לפני רבי - מפני כבוד הנשיאות ולא היה מורה לפניו אע"פ שגדול הימנו:

13 כבר הורה זקן - גדלו ונשאו עליו:

14 אטמין לי צונן - בשבת:

15 ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה - שהחמן נחתום נכרי ובחול ולאשמועינן דאין בהן משום בשולי נכרים:

16 כרבוותיה - כרבותיו:

17 אדם חשוב שאני - שהרואה אותו שהוא מיקל עומד ומיקל יותר:

18 אין טומנין את החמין משחשיכה ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל - וכדאמרן שמא ימצא קדרתו צוננת כשירצה להטמינה וירתיחנה בשבת אבל אם בא להוסיף כיסוי על כיסוי משחשיכה מוסיף:

19 גלופקרא - קו"ט ויש בו הבל יותר מן הסדינין ונוטל את הגלופקרא בימות החמה אם ירא שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי:

20 וכן היה רשב"ג - מיקל קולא אחריתי בהטמנה:

21 לא אסרו - להטמין משחשיכה אלא במיחם שהוחמו בו דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא ירתיח: אבל מפנה הוא ממיחם למיחם אחר ומטמין זהו לשון התוספתא והיינו נמי פינהו ממיחם למיחם מותר דהשתא ליכא למיגזר שמא ירתיח דהשתא אקורי קא מיקר להו במתכוין ארתוחי מרתח להו בתמיה:

22 טמן - הקדרה בדבר הניטל מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן:

23 וכיסה - על פיה נמי דבר המוכן כגון כלי:

24 או שטמן בדבר שאינו ניטל - וכיסה בדבר הניטל:

25 הרי זה נוטל ומחזיר - דהואיל והכיסוי ניטל מגלה הקדרה ואוחזה אבל טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל או אפי' טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה מגולה לא יטול דאין לו במה יאחזנה ואם תאמר יפנה סביבותיה הואיל ודבר הניטל הוא ויאחזנה בדופניה ויטנה על צדה ויפול הכיסוי כי ההיא דתנן לקמן פרק נוטל דף קמב: האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת ואם היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת הא אוקימנא התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור והיכא דמגולה מקצתו אין זה טלטול שמצדדו והכיסוי נופל מאליו:

26 הרי זה כזבל - דמוסיף הבלא ואין טומנין בה אפילו מבעוד יום:

27 מיחם - של נחשת:

28 קדרה - משל חרס יש ספרים שכתוב בהן אבל לא מיחם על גבי קדירה ומפרשים טעמא מפני שהקדירה מרבה חמימות ומוספת הבלא למיחם אבל בתוספתא גרסינן ומיחם על גבי קדירה:

29 וטח את פיה בבצק - הנילוש מבעו"י כל הנך מניחין נמי בשבת:

30 ולא שיחמו - שיהא העליון צונן ונתנו כדי שיחום מחומו של תחתון:

31 אלא שיהו משומרין - שהיו שניהן חמין ונתנו על גביו של זה כדי שיהא חומו משתמר בהן:

32 ואין מרזקין - כמו מרסקין משברין לחתיכות דקות ברד גלצ"א בלע"ז:

33 כדי שיזובו מימיו - משום דקא מוליד בשבת ודמי למלאכה שבורא המים האלו:

34 אבל נותן לתוך הכוס - של יין בימות החמה כדי לצנן ואע"פ שנימוח מאליו ואינו חושש:

35 מתני' במה בהמה יוצאה כו' - לפי שהאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ומידי דמינטרא ביה בהמה הוי תכשיט ואורחא ולא הוי משוי ומידי דלא מינטרא ביה הוי משוי:

36 אפסר - קבישטר"א:

37 נאקה - דרומי"ל:

38 בחטם - מפרש בגמרא:

39 ולובדקים בפרומביא - מפרש בגמ':

40 בשיר - כמו אצעדה סביב צוארו וטבעת קבוע בה ומכניסין בו רצועה או חבל ומושכין הבהמה:

41 וכל בעלי השיר - כגון כלבים ציידים וחיות קטנות שנותנין שיר לצוארם לנוי:

42 יוצאין ונמשכין - מפרש בגמ':

43 ומזין עליהם במקומן - כמו שהם בצואר הבהמה אם נטמאו:

44 וטובלן במקומן - מכניסין בהמה למים להטביל את השיר:

45 גמ' מאי נאקה - ומאי חטם:

46 חיורתי - שהיא קשה להשתמר מפני שבורחת:

47 בזממא דפרזלא - מוזי"ל בלע"ז נוקב את חוטמו ומכניסו בתוכו והוא כמין טבעת:

48 חמרא לובא - חמור הבא ממדינת לוב כמו הכושים והלובים דאסא בדברי הימים ב טז:

49 בפגי דפרזלא - פריי' כעין שלנו פגי כמו זה קנה חמור ובית פגי ב"מ ד' ט קיבציי"ל בית ראשה ולחייה:

50 צרו שדרו ליה שערי - צרו מעותיו ושלחו לו שעורים בצרור מעותיו ולא רצו לקנות לו חמור מפני שהוא רחוק מבבל מהלך חצי שנה כדאמר בהגוזל ב"ק ד' קיב: והשיאוהו עצה לקנות חמור במקומו ויאכילנו שעורים תמיד ונמצא חמורו טוב ומשובח:

51 ניגרי דחמרא שערי - פסיעותיו של חמור לפי שעורים שהוא אוכל:

52 מחליפין - שאילתם נאקה באפסר וגמל בחטם מהו משוי הוא ואסור:

53 לאו למעוטי גמל בחטם - והכי קאמר ארבע בהמות הללו משתמרים באפסר ואסורות לצאת בחטם:

54 לא למעוטי נאקה באפסר - דהואיל ולא מינטרא ביה משאוי הוא אבל נטירותא יתירתא כגון חטם לגמל לאו משאוי הוא:

55 יוצאין באפסר - דלובדקי נמי מינטרא ביה:

56 ה"ג כתנאי אין חיה יוצאה בסוגר:

57 כתנאי - נטירותא יתירתא אי משוי הוא או לא:

58 בסוגר - קולא"ר של חבל כדמתרגמינן ויתנהו בסוגר בקולרין יחזקאל יט:

59 בחיה גדולה - כגון דוב:

60 קטנה - כגון נמייה וחולדה:

61 חתול - לא בעי נטירותא אפילו כחיה קטנה שאינו תאב לברוח כל כך:

62 במיתנא - חבל קטן:

63 הלכה כחנניה - ונטירותא יתירתא לאו משאוי הוא:

64 חלשא דעתיה דרבה בר רב הונא - שהיה גדול וכסבור שעשה מדעת: