רש"י על שבת פ״ח

1 לרבנן ח' חסרים עבוד - ולא היו בין פסח דאשתקד לפסח דהאידנא אלא ב' ימים ונמצא דאשתקד בע"ש:

2 בשני עלה משה - ושמע ואתם תהיו לי וירד והגיד:

3 בג' עלה - ושמע הגבלה וירד והגיד:

4 בד' ירד - להפרישם:

5 ושוב לא עלה - עד קבלת הדברות שעלו כולם:

6 ומאחר שלא עלה מהיכן ירד - דאמר' בד' ירד ולא אמרת עלה וירד אלא אימא בד' עלה וירד ושוב לא עלה:

7 ובחמישי בנה מזבח - כדכתיב ויבן מזבח תחת ההר:

8 מאי לאו משום תורה - לא היה לו פנאי לעלות שקבלו כולן יחד את הדברות:

9 עליה דרב חסדא - לפני רב חסדא לפי שרב חסדא יושב והדרשן עומד קאמר עליה דדומה כמו שהעומד למעלה מן היושב:

10 אוריאן תליתאי - תורה נביאים וכתובים:

11 לעם תליתאי - כהנים לוים וישראלים:

12 על יד תליתאי - משה תליתאי לבטן מרים אהרן ומשה:

13 ביום תליתאי - לפרישה:

14 תחתית ההר - תחת ההר ממש:

15 גיגית - קובא שמטילין בה שכר:

16 מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס:

17 בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם:

18 דין - תורה:

19 בתחילה - קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע:

20 יראה - שמא לא יקבלוה ויחזור העולם לתהו ובהו כדר"ל:

21 ולבסוף - כשקבלוה:

22 יום הששי - מאי שנא דכתיב ה' ביום גמר מעשה בראשית:

23 מלמד שהתנה כו' - הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר כדאמרינן בעלמא חולין דף צא. הירך המיומנת אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית תלוי ביום הששי והוא ו' בסיון שנתנה בו תורה מריבוי דה' דריש ביה נמי הא:

24 שני כתרים - מזיו שכינה:

25 מאה ועשרים - כל א' וא' נטל כתר:

26 טענו - הכתרים והכי משמע את עדים אשר היו להם מהר חורב:

27 בחורב פרקו - דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב:

28 ומשה יקח - אותו עדי לשון אחר את האהל לשון בהלו נרו איוב כ״ט:ג׳ והוא היה קירון עור פניו:

29 עושי דברו לשמוע - מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו:

30 פריו קודם לעליו - כך דרכו וחלוק משאר אילנות חנטת פירותיו קודם לעליו:

31 אצבעתא דידיה - אצבעות ידיו:

32 וקא מייץ בהו - היה ממעכן ברגליו ואינו מבין מתוך טירדא:

33 עמא פזיזא - נמהר:

34 דקדמיתו פומייכו לאודנייכו - קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קבלתם עליכם לקיימה:

35 דסגינן בשלימותא - התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שאל יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד:

36 לבבתני - קרבתני:

37 בתחלה - בקבלה שקבלתם אחת הוא אצלם ולבסוף כשקיימתם שתים יש:

38 עלובה - חצופה דעולבנא לישנא דחוצפא היא והכי אמר במס' גיטין:

39 מזנה בתוך חופתה - כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל:

40 במסיבו - בחופתו:

41 ועדיין חביבותא היא גבן - אע"פ שהמקרא מספר בגנותנו הראה לנו לשון חבה מדלא כתיב הסריח:

42 נתן - עזב ריחו הטוב לאחרים:

43 הנעלבים ואינם עולבים - אחרים באין עליהם בחוצפה ולא הן על אחרים:

44 עושין מאהבת המקום ושמחים ביסורים - על עליבה הבאה עליהם:

45 צבא רב - כל האומות:

46 מה פטיש - מתחלק הסלע על ידו לכמה ניצוצות:

47 למיימינים - עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר:

48 קושרים לו שני כתרים - לדבור שהיה בו ממש ונראה כדכתיב רואים את הקולות שמות כ׳:ט״ו:

49 אע"פ שמיצר ומימר לי דודי - בעגל שאמר הורד עדיך:

50 בין שדי ילין - אמר מיד לעשות לו משכן להיות מצומצמת שכינתו בין שני הבדים שנראי' במקדש ראשון כשני שדים דוחקין ובולטין בפרוכת שכנגד הפתח:

51 עין גדי - עון עגל שהוא מין בהמה לשון אחר לשון עכו"ם העורכים לגד שלחן ישעיהו ס״ה:י״א:

52 שכרמתי - שאספתי להתאוות אלהות הרבה כדכתיב אלה אלהיך ישראל שמות ל״ב:ד׳:

53 שכורמים עליו - שמאספין עליו את הבגדים והוא דף ארוכה ומנוקבת נקבים הרבה ומניח המוגמר תחתיה והכלים מתגמרין מדרך הנקבים לישנא דמיכנש גרסינן:

54 מעביר ראשון - לגן עדן:

55 מור עובר - על שהעבירן:

56 גשם נדבות - גבי מתן תורה כתיב בספר תהלים:

57 י"ב מיל - זו היא מדת מחניהם והיו הקרובים לדיבור חוזרין מפחד הקול עד קצה המחנה:

58 מדדין אותן - מסייעין אותן להתקרב מעט מעט שהיו חלשים כאשה המדדה את בנה בתחלת הילוכו:

59 ידודון - משמע הם עצמם ידודון:

60 ידדון - מדדין אחרים:

61 תתקע"ד דורות - באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין דורות הללו להבראות שנאמר תהילים ק״ה:ח׳ דבר צוה לאלף דור וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנה לכ"ו דורות הרי שחסרו תתקע"ד מאלף:

62 מה אדיר שמך - אדיר הוא הרבה בארץ ואין ראוי לך ליתן הודך שם כי אם על השמים:

63 פירש שדי מזיו - נוטריקון של פרשז: