רש"י על שבת קכ״ו

1 בין קשור כו' - כלומר אפילו קשירה לא צריך:

2 והוא שמתוקן - מוכן מאתמול לכך:

3 א"ל ר' ירמיה - אמאי פשיט ליה מר לקולא:

4 לימא מר - דלא פליגי רבנן אלא אתלויה דרבי אליעזר בעי קשור ותלוי ואפילו קשור אם ראשו נגרר לארץ חשיב ליה רבי אליעזר כשומטו מן הקרקע ובונה בו לכתחלה ורבנן אמרי ליה בין תלוי בין נגרר פוקקין בו ובלבד שיהא קשור:

5 דאמר רבה בר בר חנה - בתלייה הוא דפליגי ולא בקשירה דמדמי לה לפלוגתא דנגר הנגרר והתם לדברי הכל קשור בעינן:

6 נגר - יתד שתוקעין בחור שבמפתן ונועלין בו את הדלת:

7 הנגרר - כדמפרש שקשור בדלת אלא שראשו נגרר לארץ:

8 נועלין בו במקדש - דכיון דקשור בו מיוחד ועומד לכך וכבר נבנה בנין זה מבעוד יום ואין בו אלא גזירת שבות מדבריהם ואין שבות במקדש:

9 והמונח - שאינו קשור כלל אלא כשהוא שומטו מן החור מניחו ע"ג קרקע הלכך כשתוקעו בשבת בונה הוא ואיסורא דאורייתא הוא אף במקדש:

10 המונח מותר במקדש - דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא:

11 שקשור ותלוי - ראשו העליון אבל ראשו התחתון מגיע לארץ:

12 מאן תנא נגר הנגרר - אסור דבעי תרתי:

13 ר"א היא - דאמר גבי פקק החלון תרתי בעינן מכלל דר' יהודה כרבנן אלמא רבנן קשירה בעו:

14 כי האי תנא - דאפי' קשירה לא בעי כרבן שמעון בן גמליאל דאמר מתוקן בהזמנה בעלמא ואע"פ שאינו קשור:

15 שהתקינו - שהזמינו:

16 אמר רב יהודה גרסינן ולא גרסינן ואמר:

17 שיש להן בית אחיזה - בית יד:

18 ה"ג ואמר רב יהודה והוא שיש תורת כלי עליהן - שהכיסוי ראוי לתשמיש עצמו הוא דניטלין בשבת ואם אין תורת כלי עליו לא אמרינן כיסוי כלי הוה כלי ודלתות שידה תיבה ומגדל דתנא מתני' נוטלין יש תורת כלי עליהן דראויין לישב עליהן ולתת עליהן מזונות לקטן ולקמן מפרש אמאי בעינן בית אחיזה הואיל ותורת כלי עליהן אלמא לרבי יוחנן מידי דליכא תורת כלי עליו לא מטלטלין והאי קנה מאי תורת כלי עליו איכא אי משום דפותח ונועל בו אין זו תורת כלי עליו אלא תורת בנין:

19 וכ"ת הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו - שראוי להפך בו זיתים או לפצע בו אגוזים:

20 תורת כלי עליו - אפי' אינו ראוי לדבר אחר:

21 סבירא ליה כוותיה בחדא - דמתוקן ואע"פ שאינו קשור:

22 ופליג עליה בחדא - דבעי תורת כלי:

23 הלכה כרבי אליעזר - דבעינן קשור ותלוי:

24 מדבריהם למדנו - בפ' בתרא בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח והתם מפרש לה וקתני מדבריהם למדנו:

25 שפוקקין - את המאור בדבר שאינו קשור ותלוי:

26 וקושרין - קשר שאינו של קיימא לכתחלה:

27 ומודדין - מקוה ומטלניות:

28 מאי דעתיך - דמותבת לרבי יצחק נפחא מהא מצי לשנויי לך הא מני רבנן היא ואי משום דקתני לה סתמא מותבת ליה דמדסתם לן כרבנן הלכתא כותייהו:

29 נגר הנגרר נמי סתמא - קתני לה וסתם לן בהא כרבי אליעזר דאסור:

30 מעשה רב - למילף מיניה דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא ש"מ הלכתא היא:

31 מתני' בכיסוי קרקע - כגון כיסוי בור ודות דהוי כבונה אי לאו דמוכחא בית אחיזה דילה דלמשקיל ואהדורי עביד:

32 גמ' א"ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהם - דכיסויין הללו חזו לתשמיש דעלמא אבל כיסוי כלי לא אמרינן כלי הוא:

33 ודכ"ע - משום דאוקמא ר' יוחנן בשיש תורת כלי עליהן איצטריכא ליה למימר דכי פליגי רבנן בכלים דחברינהו בארעא פליגי דאילו כלים דעלמא אע"ג דלית להו לכיסוייהן בית אחיזה מיטלטלי דכיון דבאיכא תורת כלי עליהן קיימי מה לי איכא בית אחיזה מה לי ליכא בית אחיזה אלא בכיסוי כלים המחוברי' לקרקע כגון תנור וכירים הוא דפליגי משום דדמו במקצת לכיסוי בור ודות וגזרינן הני אטו הני:

34 מתני' מפנין - אם צריך למקומן להושיב שם אורחים להסב בסעוד' או תלמידים לדרשה ולא חיישינן לטרחא דשבת:

35 אבל לא את האוצר - מפרש בגמרא:

36 מפנין תרומה טהורה - כלומר ומהו מפנין דבר הראוי כגון אלו תרומה טהורה דחזי לבהמת כהן אבל תרומה טמאה לא דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת דאע"ג דבחול חזיא כדתניא בכל שעה בפסחים דף לב. שאם רצה כהן מריצה לפני הכלב בשבת וביום טוב לא חזיא דזו היא ביעורה מן העולם או להיסק או לבהמה ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאין ביום טוב כדתנן לעיל שבת דף כג. ואין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב ואוקימנא טעמא משום דאין שורפין קדשים ביום טוב:

37 לוף - מין קטניות שאינו ראוי חי אפילו לבהמה:

38 לעורבין - כגון עשירים שמגדלין עורבין לגדולה:

39 זרדים - מין קנים הם שמזרדים כשהן רכים ואוכלים אותם:

40 גמ' ארבע מחמש - אם לא היה שם אלא כשיעור ה' קופות לא יפנה אלא ד' מהם שאסור לגמור את האוצר דילמא חזי גומות בקרקעיתו ומשוי להו:

41 מאוצר גדול - ואם יש הרבה אין מפנין אלא חמש דחיישינן לטירחא:

42 מאי אבל לא את האוצר - שלא יגמור את האוצר לא מצית אמרת דהא מרישא שמעינן ארבע וחמש:

43 תחלה - אם לא התחיל בו להסתפק ממנו כבר למאכלו או למאכל בהמתו דאם כן הוה ליה מוקצה ומתניתין רבי יהודה היא: