רש"י על שבת ל״ח

1 שכח קדרה - אליבא מאן דאסר:

2 המבשל בשבת - משנה היא:

3 ולא שנא - אבל האי דשכח קדרה. לא שנא בין שוגג למזיד והכי דרש להו סתמא ולא פירש אי אשוגג מדמה לה ומותר לאוכלה אי אמזיד מדמה לה ואסור:

4 במזיד נמי - אם השהה על גבי כירה מבעוד יום יאכל:

5 דלא אתי לאיערומי - ולעשות מזיד ולומר שוגג הייתי דלא נחשדו ישראל על השבתות:

6 דאתי לאיערומי - דאיסור דרבנן הוא וקילא ליה ואתי לשהויי מזיד ויאמר שכחתי:

7 מיתיבי שכח קדרה כו' בשוגג - כגון האי דשכח יאכל בשבת:

8 במזיד - דלא שכח אלא הניח לא יאכל:

9 ובשר טרוף - דגלי דעתיה דלא לאורחים קבעי לה:

10 וכל המצטמק ויפה לו - כלומר וכן כל שאר המצטמק ויפה להם אסור לאוכלן אם השהן מזיד:

11 קתני מיהת - בשלא בישל כל צרכו דיש חילוק בין שוגג למזיד במשהה קשיא בין לרבה ורב יוסף דשרו מזיד בין לרב נחמן דאסר שוגג:

12 בשלמא לרב נחמן - מצי לתרוצי כי תניא ההיא דשוגג יאכל לפני גזירה דאמרינן לקמן דגזרו על השוכחין וכי איתמר דר' חייא בר אבא דתריצנא אליביה דשוגג אסור לאחר גזירה:

13 אלא דרבה ורב יוסף - דאמרי אליבא דר' חייא בר אבא להתירא אף במזיד:

14 אי קודם גזירה - אתמר דר' חייא:

15 קשיא מיהא מזיד - דהכא תניא במזיד לא יאכל:

16 ואי לאחר גזירה קשיא נמי שוגג - דאפי' שוגג ה"ל למיסר דאילו מתני' קודם גזירה נשנית:

17 המבשל בשבת - בידים דאיכא חיובא דאורייתא:

18 וה"ה לשוכח - דהמשהה נמי מבעוד יום אם שכח בשוגג יאכל ואם במזיד השהה לא יאכל כאילו בשלה בידים בשבת:

19 קשיא דר' מאיר אדר' מאיר - דתנן לעיל בריש פירקין לר' מאיר אליבא דב"ה חמין אבל לא תבשיל והכא שרי חמין ותבשיל שבישל כל צרכו:

20 וקשיא דר' יהודה אדר' יהודה - דהתם א"ר יהודה חמין ותבשיל והכא אסר תבשיל שבישל כל צרכו:

21 הא לכתחלה - משנה קמייתא לשהות לכתחלה קמיירי והך בהשהה כבר קאמר דמותר לאוכלה:

22 כאן בגרופה וקטומה - ההיא דלעיל איירי בגרופה וקטומה כדקתני בה משהין על גבי גרופה וקטומה ואין משהין על שאינה גרופה ומה הן משהין על הגרופה שהתרנו לשהות ר"מ אומר כו' הלכך אפי' לכתחלה שרי ר' יהודה והכא כשאינה גרופה הלכך דיעבד אסר:

23 עבר ושהה במזיד מאי - מותר לאוכלה או לא:

24 חמין לא אסר - דמצטמק ורע לו:

25 ביצים אסר - דמצטמק ויפה לו:

26 מאי לאו לאותו שבת - אסרן עליהן באכילה:

27 לא לשבת הבאה - אסר להן עכשיו שלא לעשות כן לשבת הבאה אבל באכילה שרו:

28 מכלל דביצים מצומקות כו' - בעיא היא:

29 והביאו לפניו - בחול:

30 כעוזרדין - שנצטמקו עד שנעשו דקות כעוזרדין קורמ"ש בלע"ז ומדאמר ואכלנו הרבה מכלל דיפה להן:

31 מחזירין אפילו בשבת - ביום המחרת ולא תימא פלוגתייהו משחשכה והתם הוא דשרו משום דמוכחא מילתא דאדעתא דאהדורי לצורך מחר שקיל ליה אבל ביום לא מוכח דשקיל ליה אדעתא דאהדורי ובטלה לה הטמנה וה"ל כמטמין לכתחלה:

32 קומקמוס - יורה קטנה:

33 דיוטא - עלייה:

34 למקומו - לכירה:

35 אבל הניח על גבי קרקע אסור - להחזיר דבטלי לה הטמנה דאתמול והוי כמטמין לכתחלה:

36 לגרמיה - יחיד הוא בדבר ואין הלכה כמותו:

37 תלאן במקל מהו - כעודן בידו דמי או כהניחן ע"ג קרקע דמי:

38 פינן ממיחם למיחם מהו - מי הוי כמטמין לכתחלה ואסור להחזירן לכירה או לא:

39 מיחם - קומקמוס שמחמם בו חמין:

40 מתני' תנור - מתוך שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה:

41 כופח - בגמרא מפרש לה עשוי חלל ככירה אבל ארכו כרחבו ואין בו אלא שיעור שפיתת קדירה אחת וכירה יש בה שפיתת שתי קדירות:

42 גמ' על גביו - על שפתו:

43 אבל לסמוך - אצל דופנו:

44 הא ככירה שרי - כלומר מדקתני הרי הוא כתנור מכלל דאי הוה מדמי ליה לכירה הוה שרי ושמעינן מינה דכירה שהוסק בגפת ובעצים שרי:

45 ובמאי קאי - קס"ד בשאינה גרופה ואי על גבה מי שרי:

46 תניא כוותיה דאביי - דאסור לסמוך אתנור:

47 אפי' בגפת ועצים - לשתרי בגרופה וקטומה:

48 שנחלקה לאורכה - הרי בטלו שתי שפיתותיה שנחלקת רחבה לשתים הלכך טהרה מטומאתה שהרי ניתצה:

49 נחלקה לרחבה - נמצאו שתי השפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה:

50 כופח בין לאורכה בין לרחבה טהורה - שהרי ארכה כרחבה וכולה מקום שפיתה אחת:

51 מתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם - קומקמוס של נחשת:

52 בשביל שתתגלגל - שתצלה קצת עד שתהא מגלגלת:

53 ולא יפקיענה בסודרין - לא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר:

54 בחול ובאבק דרכים - שהוחמו מכח חמה ובגמרא מפרש אמאי לא פליג רבי יוסי בהא:

55 והביאו סילון - מבעוד יום:

56 של צונן - כדי לחממן דהמים נמשכין ובאין כל השבת:

57 לתוך אמה - של חמי טבריא:

58 אם בשבת - אותן שבאו בשבת:

59 ה"ג כחמין שהוחמו: