רש"י על שבת מ״ד

1 אי לא שרית ליה וכו' - אבל במוטל לחמה לא שרי:

2 מתני' מטלטלין נר חדש - שאינו מאוס וחזי לאישתמושי להדיא שלא דלק בו נר מעולם:

3 אבל לא ישן - דמוקצה מחמת מיאוס הוא:

4 חוץ מן הנר שהדליקו - ואף על גב שכבה אסור דאית ליה לרבי מאיר מוקצה מחמת איסור ולית ליה מוקצה מחמת מיאוס:

5 חוץ מן הנר הדולק בשבת - בעוד שהוא דולק אסור שמא יכבה הנר:

6 עששית - כוס גדול של זכוכית שקורין לנפ"א:

7 לא יזיזם ממקומן - ואפילו כבה הנר ולקמן מפרש טעמא:

8 מן הנר הכבה - דכיון דכבה והולך לא מחייב תו משום מכבה:

9 כבה אין לא כבה לא - דלא שמעינן ליה לרבי שמעון דשרי במתני' אלא מותר שמן שבנר ושבקערה דמשמע לאחר שכבה:

10 מאי אבל - מדקאמר אבל מכלל דבנר מותר:

11 בזוטא - דדעתי' עליה מבע"י סבר שיכלה השמן מהר ואשתמש בנר לכשיכבה:

12 אבל הני - לא אסיק אדעתיה שיכבו כל היום:

13 ור' שמעון מתיר - וקערה נפישא קשיא קערה אקערה:

14 דומיא דנר - קתני לה דזוטרא:

15 פמוט - מנורה של מתכת ואינה מאוסה:

16 לדברי המתיר - ר' מאיר המתיר בנר ישן:

17 אוסר - בהאי דמוקצה מחמת איסור כדקתני לעיל חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת:

18 לדברי האוסר - רבי יהודה האוסר בנר ישן של חרס התם הוא דמאיס אבל הכא שרי ולית ליה מוקצה מחמת איסור:

19 נר של מתכת - לא מאיס כגון של נחשת דלא בלע:

20 שיחדה למעות - מיתסרא בהזמנה בעלמא ואע"פ שלא הניח עליה מעולם:

21 מטלטלין נר חדש - והא רבי יהודה קאמר לה דאית ליה מוקצה אלמא לא מיתסר בהזמנה מדקאמר אבל לא ישן ולא קתני אבל לא המיוחד לכך:

22 הניח עליה מעות - אפילו בחול הרי הוקצה לאיסור ואסור לטלטלה ואפילו נסתלקו המעות מבעוד יום ולא דמי לנר של מתכת דשרי רבי יהודה דהתם בלא יחדו:

23 לא יחדה למעות - אין עליה מעות בשבת:

24 מותר לטלטלה - ואע"ג דהניח עליה מעות בחול:

25 והוא - שנסתלקו מבעוד יום. שלא היו עליה כל בין השמשות אבל היו עליה כל בין השמשות איתקצי לכולי יומא:

26 מוכני שלה - גבי שידה תנן במסכת כלים והיא עגלה של עץ מוקפת מחיצות למרכב אנשים ונשים. מוכני אופן:

27 בזמן שהיא נשמטת - כעין אופני עגלה שלנו שאדם יכול לסלקו מן העגלה:

28 אינו חיבור לה - דחשובה היא כלי לעצמה דאי שידה בת קבולי טומאה היא כגון שאינה מחזקת מ' סאה בלח ונטמאה השידה לא נטמא המוכני ואי לאו בת קבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני המוכני טמאה לעצמה דלא חשיבה משידה והיא מטלטלה מלאה וריקנית דיש לה בית קיבול:

29 ואינה נמדדת עמה - לענין טומאה כדפרישית דכלי עץ המחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש טהור כדאמרי' בבמה מדליקין דף לה. דכלי עץ איתקש לשק שיהא מיטלטל מלא וריקן וזו אינו מיטלטל מלא ותנן במסכת כלים ומייתינן בגמ' דמנחות השידה ב"ה אומרים נמדדת מבחוץ דרואין אותה כאילו היא עומדת בתוך כלי גדול ואם מחזיק אותו כלי מ' סאה טהורה השידה ואע"פ שהיא אינה מחזקת מ' סאה דקסבר אף עוביה נמדד עמה והמוכני אינו נמדד עמה להשלים דרואין כאילו ניטל המוכני ואח"כ תנתן השידה לתוך הכלי:

30 ואינה מצלת עמה באהל המת - דאם השידה מחזקת מ' סאה דאינה מקבלת טומאה מצלת באהל המת והוי אהל לעצמה ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות כדאמרינן בעירובין ר' יהודה אומר אף בבה"ק מפני שיכול לחוץ בשידה תיבה ומגדל בפרק בכל מערבין דקסבר אהל זרוק כלומר אהל המיטלטל שמיה אהל ומפסיק כלפי הטומאה והמוכני אם הוא גבוה מדופני השידה וכלים בולטים מלמעלה מדופני השידה וגובה המוכני מגין עליהם אינו מצילן דמוכני כלי הוא לעצמו ומקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה ורבותי דוחקין ומפרשין אותה באהל המת ממש ובשל חרס המוקפת צמיד פתיל והרבה תשובות יש חדא דנמדדת לא שייך בשל חרס דלא איתקש לשק ובין מיטלטל ובין אינו מיטלטל טמא ועוד אם המוכני מוקף צמיד פתיל יציל בפני עצמו כלים שבתוכו ועוד בפירוש נשנית במסכת כלים בהלכות כלי עץ והלכות כלי חרס נשנו לבדן והלכות כלי עץ נשנו לבדן:

31 ההיא ר' שמעון היא - ומיהו מעות לא חזו מידי ומודה רבי שמעון דעודן עליו אסור: