רש"י על שבת מ׳

1 הדר ביה רבי עקיבא - כדאמרינן בפירקין דלעיל שבת דף כט: לשון מכריע מכביד מטה כף מאזנים ומכריע את שכנגדו כגון הכא בחמין אסור השתא הוה ליה ר' שמעון דמתיר בחמין יחיד במקום שנים נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת שהרי ר' יהודה עם רבי מאיר שוים לאיסור ובצונן מותר הוי ליה ר' מאיר בצונן יחיד במקום שנים נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת:

2 ה"מ - דא"ר יוחנן הלכה כדברי המכריע במכריע במשנה כי ההיא דמטלניות:

3 כעין פניו - כלומר כל אבר בפני עצמו:

4 רוחץ בהן כל גופו - ביחד אלא שמשייר אבר אחד:

5 איתיביה כל הני - וליכא לשנויי כעין פניו ידיו ורגליו דהא כל גופו יחד קאמר חוץ מאבר אחד:

6 א"ל רב יוסף לאביי - משום דגדל אביי בבית רבה בר נחמני שהיה ראש קודם לרב יוסף ומת היה שואלו רב יוסף איך היה רואהו נוהג:

7 מי עביד כשמעתי' דרב - בהא מילתא דרחיצה:

8 מאי תבעי ליה - שיטה דהש"ס פרכא ליה:

9 לא שמיע ליה - לרבה הא תיובתא משום הכי מספקא ליה לרב יוסף ברבה דדילמא עביד כרב:

10 ואי לא שמיעא ליה - אמאי מספקא ליה לרב יוסף:

11 הא ודאי עביד - רבה בכל מילי כרב:

12 כחומרי דרב הוה עביד - בר מהני תלת חומרי אבל כקולי דרב איכא דלא עביד והא קולא היא ודילמא לא עביד:

13 שפקקו נקביו - שלא יצא חמימותו:

14 רוחץ בו מיד - ואין צריך להמתין בכדי שיעשה ל"א שפקקו נקביו אותן נקבים שמרחץ מתחמם על ידיהן שאור ניסקת מבחוץ מתחתיו לוי"ה ועיקר רוחץ בו מיד שהרי לא נתחמם בשבת אבל בשבת לא שהרי גזרו על הרחיצה:

15 ומשתטף בבית החיצון - שלפני המרחץ ולא בתוך המרחץ שלא יאמרו רוחץ הוא כדאמרן דאסרו את הרחיצה אבל הזיעה התירו והיאך היא זיעה עומד או יושב בבית המרחץ ואינו נותן מים עליו והוא מתחמם ומזיע:

16 מחופין בנסרים - ולא היו צריכין לחוש שמא נתחממו בשבת מחומו של מרחץ:

17 התחילו לאסור - את הזיעה:

18 אמבטאות - בתי מרחץ גדולים:

19 מטייל בהן - מהלך בתוכן לפי דרכו ולא להזיע:

20 ואינו חושש - שמא יאמרו מזיע הוא ואע"ג דאסרו את הזיעה:

21 מאי עוברי עבירה - דקאמר לעיל שאסרו זיעה על ידיהן:

22 אסרו להן את החמין - לגמרי:

23 ועדיין היו רוחצין בחמין - שהוחמו מבע"י:

24 שאין הדבר עומד - שלא היו ציבור יכולין לקבל מתוך שאסרו להם את הכל:

25 במקומה עומדת - לאיסור:

26 כי האי תנא - דאמר לעיל משהתחילו עוברי עבירה התחילו לאסור הזיעה והרי לא נאסרה אלא ע"י הרוחצין בחמין מאתמול ואומרים מזיעין אנחנו ואין כאן אלא עבירת דבריהם שאסרו את החמין:

27 נפיש הבלייהו - ומזיע:

28 מפשיר - מחמם לשון פושרין:

29 מיחם אדם - מחמם:

30 אלונטית - טיול"א ונראה לי בגד שמסתפגין בו דבכל דוכתא קרי לה אלונטית:

31 על גבי מעיים - כשהוא חש במעיו מחממין לו כלי או בגד ומניחו שם ומועיל:

32 ובלבד שלא יביא קומקומוס כו' - שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת בחמין:

33 מפני סכנה - פעמים שהן רותחין:

34 לא שיחמו - לא שיניחם שם עד שיחמו:

35 אלא שתפיג צינתן - במקצתן שתפיג שתתחלף כמו וריחו לא נמר ירמיהו מ״ח:י״א מתרגמין וריחיה לא פג:

36 לא בשביל שיבשל - שלא תניחנו שם כדי בישול שתהא היד סולדת בו:

37 סכה ידה - אבל להפשירו בפך כדרך שעושה בחול לא ופליג אדרב יהודה:

38 להתירא - מאי דאסר רבי יהודה בשמן בישול שרי ת"ק ומים דוקא נקט ולא שיחמו דיש בהן בישול אבל שמן אע"פ שהיד סולדת דהיינו בישול דר' יהודה שרי לת"ק:

39 סולדת - נמשכת לאחוריה מדאגה שלא תכוה וזהו לשון ואסלדה בחילה איוב ו׳:י׳ ואדאג ברעדה ואמשך מתלונתי מדאגת יום הדין אם הייתי יודע שמיתתי קרובה ולא יחמול:

40 שמן יש בו משום בישול - הלכך לא כדי שיבשל אלא כדי שיפשר שרי דהפשרו אין זה בישולו:

41 ואתא רבי שמעון למימר דהפשירו זהו בישולו - הלכך כדעבדין בחול לא ליעביד אלא כלאחר יד על ידי שינוי:

42 לאיסורא - אמרה תנא קמא לשמן דמיא הוא דשרי להפשיר אבל שמן הפשרו זהו בישולו:

43 איכא בינייהו כלאחר יד - דלתנא קמא אפי' ע"י שינוי אסור:

44 והיכי דמי - סלוד יש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד:

45 נכנסתי - בשבת ובחמי טבריא הוה שלא נאסרו כדאמר לעיל התירו להם חמי טבריא:

46 באמבטי - כגון בריכה עשויה בקרקע שהמים נכנסים שם ונאספין:

47 ובקשתי להניח שם פך שמן - להפשיר לסוך הימנו קודם הרחיצה:

48 טול - מן המים:

49 בכלי שני - שיצטננו מעט דכלי שני אינו מבשל ואח"כ תן הפך לתוך אותו כלי שני דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו שאע"פ שהעבירו מעל האור מבשל כדתנן לקמן שבת ד' מב. האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין:

50 וש"מ הפשרו - במקום הראוי לבישול:

51 זהו בישולו - דהא להפשיר בעלמא הוא דקבעי ואסר ליה:

52 והיכי עביד הכי - להורות הוראה שהוא דבר תורה בבית המרחץ:

53 להרהר - בדברי תורה:

54 דברים של קדש - דברי תורה:

55 אסור לאומרן - במקום הטנופת ואפי' בלשון חול:

56 אין מדיחין - דלמא אתי לאשויי גומות:

57 דהא מעשה דרבי אחר גזירה הוה - שגזרו על הזיעה ועל כרחין בחמי טבריא הוא דהוי ורבי יהושע דאמר לעיל בימי רבי הוה אלמא בימי רבי כבר נגזרה:

58 וקאמר ליה טול בכלי שני - אבל ראשון לא אלמא יש בהן משום בישול:

59 מרדות - רדוי:

60 שט - צף:

61 דשט באמבטי - בשבת:

62 ולא ידענא אי עקר - רגליו מן הארץ דקסבר כי תנן אין שטין על פני המים במשילין פירות בנהר גדול תנן דאיכא למגזר שמא יעשה חבית של שייטין כדאמרינן התם אבל באמבטי לא:

63 אי לא עקר - רגליו:

64 לא ישוט - דאע"ג דליכא למיגזר אסור:

65 ואפילו עומדת בחצר - דליכא למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות:

66 הא - דאסיר: