רש"י על שבת קנ״א

1 אלא אסיפא קאי - דקאמר ת"ק להיתרא אבל מחשיך הוא לשמור ואתא איהו ושווייה ביה כללא להביא כל כיוצא בהן:

2 האי כל שאני זכאי להחשיך עליו זכאי אני באמירתו מיבעי ליה - דהיתר דחשיכה תנן והיתר דאמירה לא תנן והיכי תלי תניא בדלא תניא:

3 לעולם אסיפא קאי - כדקאמרת ודקשיא לך אמירה מהיכא קאמר ליה להיתירא דתלי בה החשכה אהא קאי דאמר רב יהודה כו' אלמא זכאי אני באמירתו ואבא שאול ות"ק כולהו פשיטא להו הא דשמואל וקאמר ליה אבא שאול לת"ק מי לא מודית בהא שאתה מתיר להחשיך דמותר הוא לומר כדשמואל אלמא הואיל ומותר לומר מותר להחשיך הלכך אמאי נקטת החשכה לשמור לחודא שוי כללא למילתא ואימא כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו דש"מ הך וש"מ מת וכלה דהא נמי זכאי באמירתו הוא כדמפרש לקמן והלכך מחשיכין עליו וסיפא דמתני' דקתני מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה אבא שאול היא:

4 כלל אמר אבא שאול כו' - והאי נמי זכאי באמירתו כדקתני סיפא ואומר לו לך למקום פלוני:

5 סכום מקח - מנה ומאתים:

6 מתני' נכרי שהביא חלילין בשבת - בשביל ישראל:

7 לא יספוד בהן ישראל - לעולם וקנסא הוא משום דמוכחא מילתא דבשבילו הובאו דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת:

8 ממקום קרוב - בתוך התחום:

9 עשו לו ארון - בשביל נכרי או למכור:

10 גמ' רב אמר ממקום קרוב ממש - כלומר שידוע לנו בירור הדבר דממקום קרוב באו שראינום שהיו בביתו:

11 ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו - אפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר ואומרים שמא בתוך התחום לנו ערב שבת וסופדין בהן במוצ"ש מיד וחיישינן נמי אמרינן לקולא כדאמרי' במס' חגיגה דף טו. גבי בתולה שעיברה חיישינן שמא באמבטי עיברה ומותרת לכהונה ולשמואל הכי קאמר מתני' לא יספוד בהן ישראל אא"כ יש לתלות שבאו ממקום קרוב ולאפוקי בידוע דמחוץ לתחום באו:

12 ה"ג דיקא מתני' כוותיה דשמואל ותניא כוותיה דרב:

13 יקבר בו ישראל - דתלינן מספיקא שמא לצורך נכרי נעשה:

14 תניא כוותיה דרב - דספיקא אסור דקתני מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין וא"ת בכדי שיחמו חמין מיהא שרי והכא תני לא יספוד בהן משמע לעולם הכא מוכחא מילתא אבל במרחץ לא מוכחא מילתא כולי האי הואיל ואיכא נכרים:

15 באמבטי קטנה - שיש לתלות ולומר משחשיכה הוחמה על ידי עבדים וקומקמין הרבה:

16 אם יש בה רשות - אדם חשוב שליט:

17 רוחץ בה - ישראל מיד דיש לומר משחשיכה הוחמו חמין לאותו נכרי לישנא אחרינא גרסינן תניא כוותיה דשמואל ולא גרסי' דייקא מתני' כו' עד מספיקא שרי ומייתי סייעתא לשמואל מדרבי יהודה דתלינן לקולא ורישא לא קשיא ליה כיון דמחצה על מחצה ודאי בשביל ישראל ונכרים הוחמו שהרי לא לאדם אחד לבדו הוחמו דנימא ספיקא לנכרי ספק לישראל ולשון זה נראה לי עיקר ורבותי נמי לא גרסי לעיל להא דקתני עשה נכרי את הארון עד מספיקא שרי ומיהו לא מפרשי לה כדפרישית:

18 ימתין בכדי שיעשו - נהי דלא מוכחא מילתא מיהו י"ל שמא בשביל ישראל נעשה:

19 בעומד - הקבר באיסרטיא שאין דרך ישראל ליקבר שם דודאי לא נעשה בשביל ישראל:

20 ארון מאי איכא למימר - להוכיח דלא בשביל ישראל נעשה:

21 במוטל - הארון:

22 על קברו - של נכרי באיסרטיא דמוכח דלשם אותו קבר נעשה הארון:

23 מתני' ומדיחין - במים:

24 שלא יזיז בו אבר - לא יגביה לו ידו או רגלו או ריסי עיניו:

25 שימתין - שלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:

26 קושרין את הלחי - של מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

27 ולא שיעלה - להסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:

28 סומכין אותה בספסל - שהרי תורת כלי עליו:

29 לא שתעלה - דהוה ליה בונה:

30 גמ' ואמר לו אין סכין - אלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

31 קרקע בקרקע מיחלף - כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

32 כל צרכי המת לאתויי מאי - דלא תנן:

33 כלי מיקר - שמביאים קרירות כגון זכוכית:

34 ואף שלמה אמר בחכמתו - שכריסו של מת ניפחת ונבקעת:

35 זה חוט השדרה - שהוא כמין חבל ולבן ככסף:

36 זו אמה - שהוא מעין של תולדה כמו גולות מים יהושע טו:

37 זה פרש - וגלגל לשון גלל יחזקאל ד:

38 אל הבור - שנופל לתוך פיו:

39 כחגים - בתענוגים:

40 מתני' אין מעצמין - את עיניו בשבת אפילו אחר יציאת הנפש דמזיז בו אבר:

41 שופך דמים - כדמפרש בברייתא בגמ' שבטורח מועט מקרב מיתתו:

42 גמ' ואוחז בשני גודלי רגליו - עוצרן באצבעותיו:

43 וחתכם - לשון חיותכם:

44 אריה אבי תרי לא נפיל - להורגן כדכתי' ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפי' ארי:

45 כדרמי בר אבא - דנקנסה עליו מיתה ונדמה לארי כבהמה:

46 נמשל - מי שחיה מושלת בו בידוע שכבהמה נדמה:

47 עשה - צדקה:

48 עד שאתה מוצא - למי לעשות:

49 ומצוי לך - ממון:

50 ועודך בידך - עודך ברשותך קודם שתמות:

51 לא זכות - לא דבר לזכות בו שכולם עשירים:

52 ולא חובה - לאמץ לב ולקפוץ יד:

53 על מדה זו - שלא יבא לידי עניות דדבר המזומן הוא לבא או עליו או על בנו או על בן בנו:

54 ונתן לך רחמים - שתרחם על הבריות:

55 זו פדחת - המצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף:

56 זה חוטם - שהוא תואר פני אדם:

57 זו נשמה - כדכתיב נר אלהים נשמת אדם משלי כ:

58 הלסתות - לחיים:

59 ושבו העבים - חשכת עינים יבא ויכסה המאור אחר שירבה בבכיה בזקנותו מחמת תשות כח וצרות רבות עליו:

60 מרווח - מאור עינים:

61 אפילו מליא - כחלא בעיניו כמכחול גדול:

62 כאביסנא של גרדאי - כובד של גרדיים אינשובל"ש בלע"ז:

63 אוקומי - המאור מוקים שלא יחשיך יותר ממה שהוא:

64 מאי קמ"ל - בהא דאמר אפי' כאביסנא דגרדאי:

65 אלים - עב:

66 מכוחלא - עץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקורין לו מכחול:

67 תיכלא ועיורא - שיכול בנים ועיורון הדמעה:

68 של בכי - מתוך אבל וצרה: