רש"י על שבת ק״ג

1 הקודח - וכל הקודח ע"מ למלאות הוא לתקוע בו יתד ושלא למלאות קרי נוקב:

2 בשלמא לרב - דאמר נקב הוי בנין האי נמי בנין הוה כל שהוא ואע"פ שימלאנו הרי הועיל לבנין שקודח החור:

3 חד חורתא - קדח חור:

4 אלא לשמואל - דאמר נוקב לאו בונה הוא בשלמא נקב דלול איכא למימר מכה בפטיש אבל זה שעומד לסתום לאו גמר מלאכה הוא:

5 דבזעיה ברמצא דפרזלא - במסמר ארוך של ברזל:

6 ושבקיה בגוויה - לתלוש בה:

7 דחק קפיזא בקבא - בגולם גדול הראוי לחוק בו קב חקק שלש לוגין ואע"פ שעתיד להוסיף יש שמקיימין כן:

8 מאמן ידיו - מרגילם ומכוונם להכאה הראוייה למלאכה מכה גדולה או מכה קטנה:

9 מרדדי טסי משכן - לציפוי קרשים:

10 עושין כן - מכין ג' על הטס ואחת על הסדן להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק ובעלי מטבע במקומנו ראיתי עושין כן:

11 מתני' מקרסם - קוצץ ענפים יבשים מן אילן לתקנו:

12 מזרד - זרדין לחין חדשים של שנה זו ופעמים שהן מרובין ומכחישים האילן ומתייבשין וקוצצין אותם ממנו:

13 אם לתקן - את האילן או את הקרקע וקצצו מן המחובר:

14 ביצה קלה - כגרוגרת מביצת תרנגולת שקלה היא לבשל מכל הביצים:

15 גמ' לביזרא דקרא - לזרוע בתוכה נימא של דלעת ואע"ג דשנינו לעיל שבת דף צ: לענין הוצאת זרע דלועין שנים שאין אדם טורח בנימא אחת ה"מ הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק כי הדדי שאינו זורע אחת לבדה אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשה עביד לה:

16 עולשין - עשב שקורין קרישפ"ל:

17 זרדין - מין קנים הם ובעודן רכים זורדין אותם למאכל אדם נתקשו מעט ראויין למאכל בהמה יבשו עומדין להסקה:

18 אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו - הרי הקרקע מתייפה מאליו:

19 באגם - שאין צריך ליפות:

20 בארעא דחבריה - לא איכפת ליה ליפות:

21 מתני' בין משם אחד - שתיהן אלפין:

22 משתי שמות - אלף בית:

23 משתי סמניות - אחת בדיו ואחת בסיקרא:

24 בכל לשון - של כל כתבים וגופן של כל אומה ואומה:

25 משום רושם - סימן שהיו עושים בקרשי המשכן מפני שמפרקין אותו ולכשיקימוהו לא יחלפו סדר הקרשים ואתא ר' יוסי למימר דאפילו לא כתב אלא רשם שני רשימות בעלמא לסימן חייב:

26 מצינו שם קטן כו' - הא אתא לאשמועינן רבי יהודה דאע"ג שלא נגמר מלאכתו שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצת ואותו מקצת הויא תיבה המתקיימת במקום אחר חייב:

27 גמ' הא מני רבי יוסי היא - דלא בעי כתיבה אלא רושם בעלמא ובשמאלו רושם מיהא הוה:

28 והן שני שמות - כגון הנך דנקט במתני' שאינן שוות:

29 הא ב' אותיות והן שם אחד - כגון שש מששך או תת מתתנן או חח מחחים לא מיחייב מדלא נקט רבי יהודה חד מהנך:

30 אחת - כולה במשמע:

31 כל השם - התיבה קרוי שם:

32 בית אחד בנפה - לאחר שהסיך נצרים של שתי עושה באריגת ערב נצר אחד מלמטה ואחד ממעלה והן קרוין בתים והם עונבין את השתי כדרך רכיבתו ועומד האריג ובית אחד אין מתקיים ומשום דלאו חוטין נינהו קרי להו בית כמו בתי נירין שאין לה בתי נירין אחרים:

33 ת"ל אחת - שתהא מלאכה שלימה במקום אחד:

34 שם משמעון - ולגבי בגד נמי שני חוטין ובנפה שני בתין שמקיימין כך לפי שאין אדם אורג בגד ביום אחד ועושה נפה בבת אחת ומתחיל ועושה כדי קיום שלא יהא נסתר מאליו:

35 אפילו לא כתב - מתיבה גדולה:

36 אלא ב' אותיות של שם אחד כגון שש תת - והן מתיבות גדולות כגון שש מששבצר מששך ששמם תת מתתראו תתנו וכ"ש אם נתכוין לקטנה תחילה:

37 שכיוצא בה מתקיימת - ולקמיה פריך היינו ת"ק:

38 ר' יוסי אומר - מפרש למילתיה לקמן:

39 היינו ת"ק - שש תת:

40 וכ"ת אלף אלף דאאזרך - שהם שתי אותיות מתיבה גדולה אבל לא מצינו שהיא תיבה קטנה בכל המקרא:

41 כיון דאיתא בגלטורי - קמיעות וכתבים של מכשפות ושל שמות קורין בלשון לטי"ן של מינין קלוטרוס ורגילין סופרין לכתוב בהן תיבות של שתי אותיות ואינם תיבות במקום אחר:

42 הקודח כל שהוא - קצת הנקב ואע"פ שלא עבר עובי העץ לראות בעבר השני:

43 כל שהוא - מן הצורה:

44 המגרר - כלונסות או קלפים דהויא תולדה דממחק:

45 את כולו - כל מה שנתכוין לגרר או לעבד מתחלה בבת אחת:

46 כל השם - כל התיבה:

47 מ"ט דר' יוסי - היכי דריש ליה:

48 אחת מאחת - אחת ה"ל למכתב ולשתוק וכתב מ"ם יתירה ומהנה יתירא:

49 הנה מהנה - א"נ הנה הוה ליה למכתב וכתב מהנה מ"ם יתירה ומאחת יתירה הלכך למדרשינהו לכולהו כתבינהו ודרוש אחת הנה בלא מ"ם הכי אחת שהיא הנה הנה שהיא אחת לתרי גווני איכא למידרש משמעותייהו ועשה עבירה אחת והיא לו הנה חייב חטאות הרבה אי נמי ועשה אחת עשייתו חשובה לו כאחת ואע"פ שהנה היו משמע שהרבה עבירות עשה והיינו הנה שהיא אחת הלכך תרוייהו דריש ביה פעמים שהיא כן ופעמים שהיא כן כדמפרש לקמיה:

50 אחת שמעון - כלומר דריש מ"ם יתירה אחת הוי משמע דאינו חייב עד שיכתוב כל התיבה שנתכוין לכתוב:

51 מאחת שם משמעון - כתב מאחת למימר דאפילו לא כתב אלא מקצתה ובלבד שתהא מקויימת במקום אחר דומיא דאחת דרישיה דקרא:

52 הנה הוי משמע אבות כתב מהנה לרבויי תולדות:

53 אחת שהיא הנה - דאמרן לעיל ה"ד כגון שעשאן בזדון שבת ושגגת מלאכות ואע"ג דכולן אינן אלא חילול שבת אחת מיחייב לכל מלאכה ומלאכה דגופי מלאכות מחלקין הואיל ואיכא שגגה טובא:

54 הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות - שאף על פי שהן גופי מלאכות הרבה אינו חייב אלא אחת דחדא שגגה היא:

55 מי דמי כו' - זה שנתכוין לכתוב שם משמעון מ"ם פתוחה כתב והיכי קרי ליה מתקיימת במקום אחר והא לא הויא:

56 וכתבתם - דתפילין ומזוזה:

57 תם - שלם כהלכתה:

58 אלפין עיינין - יש שכותבין כן מפני שדומין בקריאתן:

59 ביתין כפין - דומין בכתיבתן:

60 גמין צדין - דומין בכתיבתן אלא שזה למעלה וזה למטה:

61 זיינין נונין - פשוטין:

62 כפופין - כף פה צדי נון:

63 פשוטין - הכפולות שלהן פשוטות:

64 ממין סמכין - מ"ם סתומה שדומה לסמך:

65 פתוחין - מ"ם פתוחה:

66 סתומין - מ"ם סתומה:

67 כתבה - לספר תורה:

68 כשירה - בדילוגין אריח ולבינה:

69 מכאן רמז כו' - כלומר מ"ם דונסכיהם דריש ליה בפתוחה שמע מינה בפתוח ועשאו סתום דכשר ומדפתוח ועשאו סתום כשר הוא הדין נמי סתום ועשאו פתוח כגון שם משמעון וכשר להתקיים במקום שם: