רש"י על שבת ק״ח

1 פיטרא - פטריות בולי"ן:

2 מאונא דחצבא - פעמים שהוא גדל בשפת הדלי ממים:

3 ושאינו נקוב פטור - משום דלא מחובר בקרקע עולם הוא:

4 לאו היינו רביתיה - דאין דרך זריעה שם אבל אלו שאמרנו הוא עיקר גידולן:

5 נקבי נקבי - מקום מושב נוצה:

6 לא ניכתוב - דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מופסקת:

7 בכנפיו - בעולת העוף משתעי שישסענו בעוד כנפיו בו ומקטים כנפיו כל כנפי הגוף בלו"ש בלע"ז נוצה הוא הדקה שהיא בבשר כמין צמר שאין לה שרשים קשים:

8 להכשיר את העור - לימדך הכתוב שאינו צריך הפשט כעולת בהמה שפסל בה את העור:

9 פירצי - היינו נקבי:

10 מאי אם יבא אליהו ויאמר - היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא:

11 והתנן עצמות הדג ועורו מצילין באהל המת - לפי שאין מקבלין טומאה כדתניא בת"כ עור יכול עורות שבים כו' ועצמות הדג נמי דכלי עצם דמקבלים טומאה מכל מעשה עזים ילפינן לה להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים אבל דגים לא וכל שאינו מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה ומשנה זו במס' כלים:

12 דהוו דלו - גליהן מגביהן:

13 ועכירי - ענין צער משום צערו שאף הוא עכור ומפני שלא היה רוח מנשבת וראה המים נעשין גלין הבין שלכבוד אדם גדול הוא והנהר היה משוך מא"י לבבל:

14 לאקבולי אפיה - לעשות מחיצה סביביו כשהוא נפנה על דופני הספינה שלא יראה גילויו. ע"א לקנח:

15 תהי - הריח בו בקנקנו אם יין הוא או החמיץ כמו בת תיהא דאמר גבי יין נסך ע"ז ד' סו: כלומר בדקהו אם חכם הוא אם לאו:

16 מנין לדם שהוא אדום - דגבי נדה דם כתיב ותנן נדה דף יט. ה' דמים טמאים באשה וכולן משום דמראיתן אדומה אף על גב דשחור תנא בהו אמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה:

17 ונאמר להלן ערלתו - גבי נטיעה ויקרא יט:

18 תמה - באותיותיה ערלתו:

19 ואין דנין ערלתו מערלת - דאין זו אמירה תמה שאינו מפורש בתוך התיבה ערלת מה:

20 תיפוק קרנא בעיניה - הבין בו שלנסותו בא:

21 אוכליה נהמא דשערי - כדי לשלשל דרופא היה שמואל:

22 ולא אחוי ליה בית הכסא - שמתוך כך מתהפך ומתבלבל הזבל במיעיו ומתמוגג כולו:

23 ונכרכות - האיגרות:

24 בשערן - של אלו ואחר כך מכניסן בדפוסי הקציצה שלהן:

25 אספקלטור - שר הטבחים בלשון יוני:

26 זה שהרגו מלך - ואלו לקו ע"י בוראן:

27 קאלוס - משובח טעם זה:

28 מתני' הילמי - שלמוייר"א:

29 אבל עושה כו' - מפרש בגמ':

30 והלא הוא הילמי בין רב בין מעט - ואם המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרים אף אלו מותרין ובגמרא מפרש דלחומרא א"ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים:

31 ואלו הן המותרין נותן שמן לתוך מים בתחלה - קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד:

32 גמ' מאי קאמר - מאי הילמי ומאי מי מלח:

33 לאסור או להתיר - האי דקאמר שניהן שוין לאיסור או להיתר:

34 כבשין - ירק שכובש להתקיים:

35 גיסטרא - כלי שבור של חרס ואינו ראוי לכל תשמיש כשלם ומקצין אותו לכך:

36 שהביצה צפה בהם - כח המלח מעכבת מלשקוע:

37 למורייסא - של דגים:

38 אין מולחין צנון וביצה - ג' וד' חתיכות יחד שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תיקון:

39 מריש הוה מלחנא פוגלא - בשבתא:

40 פוגלא - צנון:

41 כשרי - תילין גבוהים עיגול על עיגול:

42 מימלח לא מלחנא - שתים יחד:

43 טבולי - בשעת אכילה מטבילנא ואכילנא:

44 קליפה חיצונה - דביצה היא החלבון אלא איידי דתני בהדי אתרוג וצנון קליפה נקט בה נמי לשון קליפה:

45 אין יוצאין מבני מעים - שמתקשרין ומתקשין ונעצרין:

46 לא טבע גברא בימא דסדום - מפני שהמים מלוחין וכח מליחתן מעכבו מלטבוע:

47 והפוכה מילה - דברים האמורים בה הפוכין:

48 כשורא טבע - בתמיה:

49 מהו למימשי מהני מיא גרסינן - מי אסור משום רפואה דגזור רבנן בכל רפואות בשבת משום שחיקת סממנין ואלו מרפאות את העין:

50 שפיר דמי - דלאו מוכחא מילתא דלרפואה עביד אף על פי שמרפאין שרי דטעמא דרפואה דאסירא ליתא אלא גזירה שמא ישחוק סממנין דדמי לטחינה שהוא אב מלאכה:

51 מהו למימץ ולמפתח - לשון אין מעמצין את המת לקמן שבת דף קנא: עוצם עיניו כשהוא רוחץ מהן בשבת מהו שיסגיר ויפתח עיניו כדי שיכנס מהן לעין:

52 כיוצא בו שמעתי - דהיכא דמוכחא מילתא דלרפואה עביד אסור ומימץ ומפתח נמי מוכחא מילתא והא אסהדותא דרב דימי דאמר לא טבע גברא בימא דסדום נפקא לן מינה הא כיון דמליחי טובא. מסו ואסר למימץ ולמפתח:

53 זימנין א"ל וכו' - שקבל משניהם:

54 ותרוייהו - רב מתנה ומר עוקבא:

55 משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמרי - תרתי מילי אמור חדא משמיה דאבוה דשמואל וחדא משמיה דלוי:

56 חד אמר - או אבוה דשמואל או לוי:

57 יין בתוך העין - דעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא:

58 על גב העין מותר - דאמרי לרחיצה בעלמא עבדי:

59 רוק תפל - שלא טעם כלום משניעור משנתו:

60 אפילו על גב עין אסור - דמוכחא מילתא דלרפואה דאילו לרחיצה מאיס להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא:

61 וליטעמיך כו' - א"כ לוי ולא חדא אמר בתמיה והא חדא משמיה אתמר כדאמרן:

62 שורה - במים:

63 קילורין - לוזי"א בלע"ז:

64 ונותן ע"ג עיניו - דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מע"ש איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא דכסבר שהוא יין:

65 כולי האי ודאי לא שרא - דמוכחא מילתא:

66 מר עוקבא הוה שכיח גבי מר שמואל ואב ב"ד היה בימיו כדאמרינן לעיל שבת דף נה. ובמועד קטן דף טז.:

67 טיפת צונן - לתת בעיניו:

68 ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - נמי מאירה העינים:

69 הוא היה אומר - ר' מונא:

70 יד לעין - שחרית קודם שיטול ידיו:

71 תיקצץ - נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן:

72 לחסודה - ריבדא דכוסילתא פלימא"ה בלע"ז:

73 לפי טבעת - נקב הרעי שעגול כטבעת:

74 תיקצץ - ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה: