רש"י על שבת ס״ז

1 לאשתא תילתא - שחפת שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים:

2 סילוי - ענבים קטנים:

3 ושבעה ציבי - קסמים:

4 כשורי - קורות:

5 ושבעה סיכי - יתידות קייבל"ש בלע"ז:

6 משבעה גשורי - גשרים:

7 ז' סינרי - צנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו:

8 כופרי - זפת שזופתין הספינות:

9 ארבי - ספינות:

10 ושבעה בוני כמוני - גרעיני כמון ל"א בוני כמון גרסי' מלא אגרוף:

11 ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא - שבעה נימי מזקן כלב זקן:

12 אשתא צמירתא - חולי שמחממת וקודחת את הגוף:

13 וורדיני - סנה:

14 ליחרוק - אישקרני"ר כמו דמיבלע חירקייהו דאלו טריפות חולין דף נמ:: ויאמר משה משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

15 ויאמר משה - משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה:

16 כי סר - שיסור החולי:

17 אל תקרב הלום - שלא יקרב זה החולי אלי:

18 ליתתיה ולפסקיה - סמוך לקרקע ליתתיה ישפיל:

19 דמייכת - שאתה שפילה:

20 דחמיתא אשתא - שראית האש:

21 לסימטא - שחין קרו"ג בלע"ז:

22 בזבזיה מסמסייה כסכסייה - שמות המלאכים על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו בז לשון בזעא:

23 מארעא דסדום - כך הוא הלחש ולא מסדום באו:

24 בזך בזיך - אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש:

25 עיניך ביך - מראיך ביך שלא תאדים יותר:

26 אתריך ביך - שלא תרחיב:

27 כקלוט - שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד:

28 לכיפה - אונפול"ש אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ"ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד:

29 לימא הכי - לחש בעלמא הוא:

30 הוית דפקיק דפקיק הוית - לחש הוא:

31 ליט תבר ומשומת - מקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה ששמו בר טיט בר טינא:

32 לשידא דבית הכסא - אם הזיק לימא לחש זה:

33 אקרקפי דארי - בראש הארי זכר:

34 ואאוסי דגורייתא - ובחוטם לביאה נקבה:

35 אשכחתא לשידאי בר שריקאי פנדאי - כך שמו:

36 במישרא דכרתי חבטיה - בערוגת כרשין הפלתיו:

37 בלועא דחמרא חטרתיה - בלחי החמור הלקיתיו:

38 מאן תנא - דקתני וכל אדם ואפילו עני שבישראל:

39 רבי שמעון - בפרק שמונה שרצים:

40 בני מלכים - הלכך לעני נמי חזיא ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף אי נמי דמגו דחידוש הוא שליף ומחוי:

41 באריג בכסותו - דלא שליף ליה ומחוי:

42 מתני' דרכי האמורי - ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו ויקרא י״ח:ג׳:

43 גמ' לשיחלא - לכאב האוזן ותולין באזנו:

44 לשינתא - יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן:

45 דחייא - של שן שועל חי:

46 לזירפא - נפח מכה דכל פרזלא זריף והאי מסי לזירפא:

47 שיש בו משום רפואה - שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה ופרכינן הא אין בו כו' כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה:

48 דליכחוש חיליה - שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין:

49 דליחזיוה אינשי - ולסימנא עבדי ליה לאודעי דמשיר פירותיו:

50 טמא טמא - הוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי:

51 כובסי - אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו:

52 בפרק אמוראי - בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי:

53 א"ל - רבי חייא לתנא:

54 כולהו אית בהו - כל השנויות שם אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אתה שונה יש בו לבר מהני ב' אלו שאפרש לך:

55 מי שיש לו עצם וכו' - ולחש דנעצתה כמחט אלו ב' לבדם אין בהם:

56 חד חד נחית - לחש הוא:

57 לאדרא - עצם של דג שישב לאדם בושט:

58 שייא שייא - לחש הוא רד רד:

59 האומר גד גדי - התמזל מזלי:

60 וסנוק לא - עיף אל תהי:

61 אשכי ובושכי - יום ולילה:

62 יש בו משום דרכי האמורי - וכן בכולן עד סוף פירקא גרסינן הרי זה מדרכי האמורי וה"ג בתוספ':

63 הוא בשמה והיא בשמו - הוא ואשתו מחליפין שמותיהן זה בזה בלילה משום ניחוש:

64 דוני דני - התחזקו חביותי:

65 דן - אינו חק האמורי אלא ע"ז ממש וחייב משום קורא בשם עבודת גלולים:

66 האומר לעורב צרח - כשהוא קורא אומר לו כן מפני שהוא מבשר בשורות ולוחש לו לחש זה:

67 שקרא ערבית - איחר יותר משאר חביריו ול"נ שקרא כעורב:

68 שקראה גברית - כתרנגול כמו קרא גברא יומא דף כ::

69 אשתה ואותיר - כדי שתהא ברכה מצויה ביינו:

70 המבקעת ביצים בכותל - ואית דגרסי ביצים מקבעת לאחר שיצאו האפרוחים מחזרת הקליפות במקל וקובעתן בכותל לפניהם וזהו לנחש שלא ימותו:

71 המרקדת לכותח - כשעושה כותח מרקדת. לפניו והוא ניחוש שיתחזק:

72 המשתקת לעדשים - כשנותנת בקדרה משתקת את כל העומדים כדי שיתבשלו ולגריסין מצווחת:

73 ה"ג אבל נותנין קיסם של תות - מוריי"ר וחזק הוא כחומץ ומועיל לבשל ואין זה לנחש:

74 ה"ג אבל אסרו חכמים בשברי זכוכית - אע"פ שמשום דרכי האמורי אין בו אסרו חכמים מפני הסכנה שלא יבלע:

75 בול של מלח - מלא אגרוף מלח בשביל שתאיר ותדליק שאין זה ניחוש אלא מסייע ממש שהמלח צולל את השמן וימשך אחר הפתילה:

76 טיט וחרסית - מצננין את השמן ואינו דולק מהר:

77 דמכסי שרגא דמשחא - שעושה לו כיסוי למעלה ממהר לידלק:

78 נפט - כשמגלין אותו האור הולך ונמשך אליו ומבעיר:

79 חמרא וחיי - כשמוזגין ונותנין כוס אומר כן לברכה בעלמא:

80 מתני' כלל גדול - בגמרא מפרש אמאי קרי ליה גדול:

81 השוכח עיקר שבת - כסבור אין שבת בתורה:

82 אינו חייב אלא חטאת אחת - בגמרא לקמן שבת דף סט: יליף לה שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כי האי גוונא כתיב דכולא חדא שגגה היא וקרבן אשוגג קאתי:

83 היודע עיקר שבת - שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות:

84 ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - על ידי שגגת שבת ששכח ששבת היום מדקתני סיפא היודע שהוא שבת מכלל דרישא בדאין יודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בענין זה ולא נודע לו בינתים שחטא:

85 חייב על כל שבת ושבת - חטאת אחת לכל שבת ואע"פ שלא נודע לו בינתים והעלם אחד הוא אמרינן ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק שא"א שלא שמע בינתים שאותו היום הויא שבת אלא שלא נזכר לו במלאכות שנעשו בו ושגגה קמייתא משום שבת הוא דהואי והא אתיידע ליה ביני ביני הלכך כל חדא שבת חדא שגגה היא ומיהו על הרבה מלאכות שבכל שבת לא מיחייב אלא חדא דכולה שבת חדא שגגה דהא לא שגג אמלאכות דיודע הוא שהמלאכות אסורות אלא אשבת הוא דשגג:

86 היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה - שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות חייב על כל אב מלאכה חטאת אחת ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות כולה חדא שגגה היא דהא לא נודע לו בינתים ולענין שגגת שבת הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק אבל לענין שגגת מלאכות לא אמרו הכי דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אלא אם כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת ומיהו בחטאת אחת לא מיפטר על כל שבת דשגגה לאו בשבת הויא אלא במלאכות ושגגות טובא הוו לשבת אחת ובגמרא לקמן שבת דף ע. יליף פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת ופעמים שאינו חייב אלא אחת על כל שבת ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות דחדא שגגה היא: