רש"י על שבת ס״ט ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת ס״ט ע״ב:ד׳ רש"י על שבת ס״ט ע״ב:ז׳ »

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

והנה אם יכול להתענות יום א׳ י״ל דאסור שאם נאמר להתענות בשבת ד״ת אסור מאכלוהו היום או עונג שבת הוי ד״ת כמו שיראה הרואה בשו״ת צ״צ וקראת לשבת ענג כה אמר ה׳ כו׳ י״ל דמוטב לעשות מלאכה ד״ת ויתפרנס דאתי עשה ודחי ל״ת ושניהם בספק ואפשר בעינן בעידנא כו׳ ואפשר בודאי הוא כן לא בספק ועתו״ש ועם זה י״ל מ״ש רש״י שבת ס״ט ב׳ וההוא יומא לימות בתמיה פירושו דבלא״ה קשה א״נ יכול להתענות יום א׳ אסור מספק ואתי עשה דאכלוהו ועונג שבת בספק ודחי ללאו מספק ולכן פירש אה״נ ונחמיה כלומר הגמרא מקשה יותר תימא ועיין בכללי התלמוד יע״ש. ואמנם קשיא דשבת עשה ול״ת ואיך ידחה ספק עשה עונג לעשה ול״ת בספק ל״ת מלאכה וי״ל לפי מ״ש די״ל הא דספק מ״ה לחומרא בל״ת דיליף מדאיצטריך ספק ממזר הא עשה דקיל מל״ת שלוקה ספיקו לכ״ע י״ל מדרבנן א״ש כאן ומיהו למ״ש המ״א א׳ קבוע ואיקבע איסורא קשה ות״ח בשבת זהו מכלל העונג שנפשו עגומה עסי׳ רפ״ט אי״ה בתי״ח יבואר עוד וכל זה טעות דודאי אין זה עונג לחלל שבת ולעשות מלאכה לקיים עונג שבת ע״י איסור ועוד דגם עשה דעונג שבת בספק הוא ואין מוזהר בספק מ״ה רק מדרבנן ורש״י שכתב וההוא יומא לימות בתמיה אפשר תמיה קלה כמ״ש בכללי התלמוד דקושיא גדולה אין כאן דאפשר להתענות חד יומא. הגע עצמך באין מה לאכול ויש בהמה להשכיר לעכו״ם דעשה דחי לשוא״ת כה״ג לא כאמור:

2 שבת פתח ↗

אָמַר רָבָא: בְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹשֶׂה לוֹ כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ בַּר מֵהָהוּא יוֹמָא. וְהָהוּא יוֹמָא לֵימוּת?! דְּעָבֵיד מֵאֶתְמוֹל שְׁתֵּי פַרְנָסוֹת. וְדִילְמָא מֵאֶתְמוֹל שַׁבָּת הֲוַאי! אֶלָּא כָּל יוֹם וָיוֹם עוֹשֶׂה לוֹ פַּרְנָסָתוֹ, אֲפִילּוּ הָהוּא יוֹמָא. וְהָהוּא יוֹמָא בְּמַאי מִינְּכַר לֵיהּ? בְּקִידּוּשָׁא וְאַבְדָּלְתָּא.

3 שבת פתח ↗

6 וההוא יומא לימות - בתמיה:

7 ודלמא אתמול שבת הוה - ונמצא מחלל שבת שלא לפקוח נפש:

8 בקדושתא ואבדלתא - לזכרון בעלמא שיהא לו שם יום חלוק משאר ימים ולא תשתכח שבת ממנו:

« רש"י על שבת ס״ט ע״ב:ד׳ רש"י על שבת ס״ט ע״ב:ז׳ »