רש"י על שבת ס״ט ב:ד׳

4 מונה ו' - מיום ששם אל לבו שכחתו ומשמר השביעי:

5 משמר יום אחד ומונה ו' - וכל יום ששם אל לבו אינו משמר דשמא עשה מלאכה אבל יום המחרת משמר ולקמן מפרש דבהנך דאינו משמר לא עביד נמי מלאכה אלא כדי פרנסת היום:

6 כברייתו של עולם - ימי חול נמנו תחלה:

7 כאדם הראשון - שנברא בע"ש ויום ראשון למנינו שבת היה:

8 יום אחד לששה - משמע לו' שעברו: