רש"י על שבת ק״מ ב

1 משלפא לדידה מקניא - כששוטחין אותה לנגבה תוחבים קנה מבית יד לבית יד וכשנוטלה בשבת ישלפנה מן הקנה ולא הקנה ממנה דלא חזי לטלטולי דלהסקה קאי:

2 ואם כלי קיואי היא - קנה של אורגים דתורת כלי עליו שרי:

3 תליא דבשרא - בשר מליח התלוי לייבשו ומלא החבל קרי תליא:

4 שרי - דנאכל חי באומצא:

5 דכוורי - אין נאכלין חיין:

6 באמצע מטה - שאיש ואשתו רגילין בה לישן:

7 כאילו עומד כו' - דמהרהר:

8 לזבין אריכא - אגודה ארוכה של כרוב ארוך ושל כרישין ארוכים:

9 כישא כי כישא - שכל אגודות הגנין שוות בעובין שלכולן מדה אחת לחבל שהוא אגוד בו:

10 ואורכא ממילא - כלומר ארכו של זה שהוא ארוך מחבירו הוא משתכר בו:

11 קניא - חבילי קנים לעצים:

12 לא ליכול ירקא - ירק חי כרישין צירפו"ל ושחליים:

13 משום דגריר ליבא - ומאכילו לחם הרבה ואין לו:

14 לא ליבצע בצועי - מורשיליונ"ט בלע"ז לא יאכל עכשיו מעט פת שימצא לו ולאחר שעה מעט מפני שאין לו דרך שביעה אלא יצרף ויאכל יחד:

15 מעיקרא - קודם שנתעשרתי:

16 עד דשדאי ידי בכולא מנא - כשהייתי ממשמש בסל ומוצא בו פת הרבה הייתי מברך המוציא:

17 דלית ליה משחא - שהיו סכין ידיהן שמן קודם מים אחרונים להעביר את הזוהמא:

18 במיא דחריצי - הנקוים יחד וגדל עליהם ירקרוקית עבה ונוחה כשמן:

19 אונקא - צואר:

20 תלתא מיני בשרא - יטעום בו ג' מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר:

21 מדנהר אבא - מאותו מקום שפשתנו יפה:

22 דמפטיא ליה תריסר ירחי שתא ואנא ערבא - אני ערב בדבר שתתקיים לו שנה שלימה ותפטיהו שלא יצטרך לקנות חלוק:

23 כיתא נאה - כת נאה ראויה להושיב בעליה בכת נאה:

24 אציפתא חדתא - מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים:

25 לאושפיזא - לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן:

26 דילמא חזיא בהו - קרי ומגניא עליה:

27 לא תיכלון נהמא באפי גברייכו - פעמים תאכל הרבה ותתגנה עליו:

28 לא תיכלון ירקא בלילה - מפני ריח הפה:

29 שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה:

30 היכא דמפני גברייכו - בגילוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומכם ונמאסת' לו בזוכרו:

31 לא תימרון מנו - מי הוא לשון זכר לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים:

32 אלא מני - מי היא:

33 נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה - כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום:

34 מרגניתא אחוין ליה - הדדין המציאי לו שתתרבה תאותו ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער הדר אחוי ליה:

35 כורא - לשון כור צורפין לעיל שבת דף עח. לשון אחר בור לשון בור שוחה:

36 מתניתין - דקתני אבל נותנין לתוך הכברה:

37 מתני' גורפין מלפני הפטם - שור שמפטמין אותו גורפין אבוס שלפניו בשבת לתת לתוכו התבן והשעורין ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו:

38 ומסלקין - תבן שלפניו לצדדין כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברעי:

39 וחכמים אוסרים - מפ' בגמ' אהיא:

40 ונוטלין מלפני בהמה זו - שעורין ותבן ונותנין לפני זו ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוא אלא ודאי חזי הוא דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה:

41 גמ' ארישא פליגי - אגורפין ואסרי לגרוף משום דפעמים שהאבוס של קרקע וקא מכוין לאשוויי גומות שלא יפלו השעורים לתוכו:

42 או אסיפא פליגי - ומשום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס רגליו:

43 תא שמע - דאתרוייהו פליגי:

44 אחד זה ואחד זה - אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדין:

45 של קרקע - כעין שעושין גדר קטן לפני בהמה ונותנין מאכל לפנים ממנו דאיכא למיחש לאשוויי גומות:

46 מחלוקת באבוס של כלי - וגזרו רבנן גזרה אטו של קרקע:

47 שפיה יפה - לקמיה מפרש:

48 אידי ואידי - שתיהן המשניות סבירא להו:

49 מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן - שאינו מטיל רירין ואין מה שלפניו נמאס וראוי לתתו לפני שור:

50 מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן - דאית לה רירי ואימאיס והא דקרי לה הכא פיה יפה והכא פיה רע כדמפרש ואזיל פיה יפה דלית ליה רירי פיה רע דלא דייק ואכיל שאוכל קוצים וברקנים: